רכוש הספר באמזון
חכמה אמיתית
כמו קודם, לפסוק ראשון יש גימטריה: 2701 = 37×73הן 37 והן 73 הם הגימטריות של המילה ״חכמה״.
חכמה אמיתית קשורה לקדושה.
התורה מְצַוָּה (ויקרא יט:ב): ״קְדֹשִׁים תִּהְיוּ״
= 7×3×73 (גימטריה מילוי[6])
ובתלמוד:
"א"ר יוחנן מאי דכתיב (מלאכי ב, ז) "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ יְ-הֹוָה צְבָאוֹת הוּא"? - אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו" (מועד קטן יז ע"א).
מעניין הדבר, שהמילה "חכמה" מופיעה בראשי תיבות בפסוק:
| "וַאדֹנִ֣י חָכָ֗ם כְּחָכְמַת֙ מַלְאַ֣ךְ הָאֱ-לֹהִ֔ים לָדַ֖עַת אֶֽת־כָּל־אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ" (שמואל ב', יד:כ) | |||||
| חָכָ֗ם | כְּחָכְמַת֙ | מַלְאַ֣ךְ | הָאֱ-לֹהִ֔ים | לָדַ֖עַת אֶֽת־כָּל־אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ | |
| ח | כ | מ | ה | ||
| ראשי תיבות: חכמה | |||||
וב"חובות הלבבות" (שער ג', פרק ט'):
"אֲבָל סוֹד דְּבָרֵךְ שֶׁהַבּוֹרֵא בְּרָאֵךְ מִלֹּא דָּבָר ... וְרָצָה לְנַשְּׂאֵךְ וּלְהָרִים מַעֲלָתֵךְ עַד מַעֲלַת סְגֻלָּתוֹ וּבְחִירָיו וּבָרָיו מִן הַקְּרוֹבִים אֶל אוֹר כְּבוֹדוֹ לְטוֹב לָךְ וּלְחֶסֶד עִמָּךְ וְלֹא הָיִית רְאוּיָה לָזֶה אֶלָּא אַחַר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים. אֶחָד מֵהֶם הָסֵר מָסַךְ הָאִוֶּלֶת מֵעָלָיִךְ וְהָאִיר לָךְ בְּדַעְתּוֹ. ..." - חובות הלבבות" (שער ג', פרק ט')תפקידו של האדם הוא להסיר את הקליפות (הרע והשטות) המעַוְרוֹת את עיניו, ואז ישיג חכמה אמיתית ויראה את ה' בכל מקום.
ראינו רמזים רבים לרעיון זה קודם לכן:
- משולש 2701 הנקודות של בראשית א:א (שלושה משולשי 666 וה־703 הפנימי).
- "בראשית" (913) נדרש כ־"בחכמה" (73), ו־913×73=66649, רמז ל־666 ול־72.
- השם הקדוש ש־ד־י, אשר מורכב מ־"שין־דלת" (שד) ו־"יוד" המייצגת את הניצוץ האלוקי הפנימי (תיקוני זוהר, הקדמה, נח ע"א).
- 2701 מורכב מ־(270 = גימטריה של "רע") ו־(1) המייצג את הניצוץ האלוקי הפנימי.
- 37 = חכמה ו״הבל״ (הבל פה אלוקי). "הבל" פירושו גם "ריקנות", כמו בפסוק: ״הֲבֵל הֲבָלִים... הַכֹּל הָבֶל״ (קהלת א:ב). כי כאשר החכמה אינה מלווה בקדושה, היא הופכת להבל ושטות.
אדם יכול להיות מדען מבריק, איינשטיין, ובכל זאת להיכשל מלראות את הברור מאליו הנמצא ממש מול עיניו, כפי שמובא בספר "הפנקס" של הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל, עמ' 192:
הוא דיבר על כך שהיצר הרע מעוור את העיניים. כי באמת, הרופאים היו צריכים להיות המאמינים הגדולים ביותר. כמה חכמה טמונה בעין! מיליוני תאים, ואם חס ושלום משהו נסתם — פלאי פלאים, המוח, העין. הם היו צריכים להתעורר להאמין בבורא העולם. אבל אנו רואים שזה בדיוק הפוך! זה לא מעניין אותם. כי כוח היצר הרע הוא עצום מאוד.
הבה נחקור מעט את עולמו של היצר הרע. ובאותו הזמן, הדבר ייתן לנו הצצה לעולם הרמזים החבויים בראשי וסופי התיבות של התורה.
כמו מקודם, האות הפותחת — ב׳ — היא האות השנייה באלף־בית, והיא רומזת לדואליות שבבריאה: זה לעומת זה, הן הטוב והן הרע נבראו בעולם כדי לאפשר מקום לבחירתו החופשית של האדם.
מבוא ל-"ס-מ-א-ל"
הצצה אל עולם קודי הדילוג בראשי וסופי התיבות
(הערה: אין לבטא שמות אלו בפה. במקום זאת יש לומר רק "סמך־מם")סיפור הבריאה שבספר בראשית כולל יסודות אמונה רבים, כגון מציאות ה', קיומה של נבואה, מרכזיותו של האדם, בחירה חופשית, שכר ועונש — דברים שכל בן־אדם חייב לדעת ולהכיר. הסיפור שם מלמד גם על קיומו של היצר הרע (המסומל על ידי הנחש), וכיצד הוא מנסה להפיל את האדם באמצעות האשה כמו שכותב "ספר העיקרים" (פרק יא):
וְלָזֶה תִּמְצָא כָּל הַסִּפּוּר הַהוּא סוֹבֵב עַל תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם... וְתַכְלִית הָאָדָם לִשְׁמֹר מִצְוֹת קוֹנוֹ, וְעַל זֶה הוּנַח בָּעוֹלָם הַזֶּה הַנִּרְמָז בְּגַן עֵדֶן, כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל מֵעֵץ הַחַיִּים אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן שֶׁהוּא רוֹמֵז אֶל הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ" (משלי ג:יח), וְכַאֲשֶׁר יַעֲבֹר עַל מִצְוֹת קוֹנוֹ יְגֹרַשׁ מִגַּן עֵדֶן.
וּבַעֲבוּר זֶה נִכְתַּב כָּל הַסִּפּוּר הַהוּא שֶׁקָּרָה לָאָדָם עִם הַנָּחָשׁ וְחַוָּה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רֶמֶז עַל מָה שֶׁיִּקְרֶה לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהַנָּחָשׁ הַנִּקְרָא בִּלְשׁוֹן רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סַמָּאֵל הוּא יֵצֶר הָרָע הַמַּטְרִיד אֶת הָאָדָם בְּאֶמְצָעוּת הָאִשָּׁה מֵהַשִּׂיג שְׁלֵמוּתוֹ, וְהוּא הַגּוֹרֵם לִהְיוֹתוֹ מְגֹרָשׁ מִגַּן עֵדֶן...- ספר העיקרים פרק יא
מעניין לציין כי המילה ״יצר״ מופיעה בסופי תיבות בפסוק:
| "וּמִפְּרִ֣י הָעֵץ֘ אֲשֶׁ֣ר בְּתֽוֹךְ־הַגָּן֒ אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים לֹ֤א תֹֽאכְלוּ֙ מִמֶּ֔נּוּ וְלֹ֥א תִגְּע֖וּ בּ֑וֹ פֶּן־תְּמֻתֽוּן" (בראשית ג:ג) | |||
| וּמִפְּרִ֣י | הָעֵץ֘ | אֲשֶׁ֣ר | בְּתֽוֹךְ־הַגָּן֒ אָמַ֣ר אֱ-לֹהִ֗ים לֹ֤א תֹֽאכְלוּ֙ מִמֶּ֔נּוּ וְלֹ֥א תִגְּע֖וּ בּ֑וֹ פֶּן־תְּמֻתֽוּן |
| י | צ | ר | |
| סופי תיבות: יצר | |||
הרמז הוא מופלא. כי שורש היצר בתוך האדם נובע מאכילתו של אדם הראשון מעץ הדעת האסור. עיקר הפיתוי הגדול שבו היה דווקא בכך שהוא אסור, כמו בפסוק:
| "מַֽיִם גְּנוּבִ֥ים יִמְתָּ֑קוּ.." (מ"ג משלי ט:יז) | ||
| מַֽיִם | גְּנוּבִ֥ים | יִמְתָּ֑קוּ |
|
םםו
סופי תיבות: גימטריה = 86 = א-להים |
||
שמו של יצר הרע הוא "סמאל" (זוהר, תיקון כ״א), מוּכָּר גַּם בְּשֵׁם "השטן", "מלאך המוות", "שר הסיטרא אחרא" (כוחות הרע).
השם "סמאל" בא מן המילה "לסמא" ("לעוור", עיין עבודת ישראל, אבות פרק ג׳). כי תפקידו של סמאל הוא לעוור את עיני בני האדם, לגרום לרע להיראות טוב ולהיפך, כפי שכותב הרמח״ל:
"וְזֶה, כִּי הָעֵצָה הָאֲמִתִּית הַזֹּאת, לֹא יוּכְלוּ לָתֵת אוֹתָהּ וְלֹא לִרְאוֹת אֲמִתָּהּ אֶלָּא אוֹתָם שֶׁכְּבָר יָצְאוּ מִתַּחַת יַד יִצְרָם וּמָשְׁלוּ בוֹ. כִּי מִי שֶׁהוּא עֲדַיִן חָבוּשׁ בְּמַאֲסַר יִצְרוֹ, אֵין עֵינָיו רוֹאוֹת הָאֱמֶת הַזֹּאת וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַכִּירָהּ, כִּי הַיֵּצֶר מְסַמֵּא אֶת עֵינָיו מַמָּשׁ, וְהִנֵּה הוּא כְּהוֹלֵךְ בַּחֹשֶׁךְ שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו מִכְשׁוֹלוֹת וְאֵין עֵינָיו רוֹאוֹת אוֹתָם.." - מסילת ישרים פרק ג'שמו של סמאל מופיע בפעם אחת ויחידה בכל התנ"ך כולו בראשי תיבות.
המופע הייחודי הזה נמצא בספר ישעיהו (פרק מ"ז, פסוק ט"ו), המדבר על החוזים בכוכבים והמכשפים שעימם תעו בני ישראל. (וכידוע, הכישוף והקסמים הם מכוחות הסיטרא אחרא — כוחות הרע — תחומו של סמאל).
|
"כֵּ֥ן הָיוּ־לָ֖ךְ (החוזים בכוכבים והמכשפים) אֲשֶׁ֣ר יָגָ֑עַתְּ סֹחֲרַ֣יִךְ מִנְּעוּרַ֗יִךְ אִ֤ישׁ לְעֶבְרוֹ֙ תָּע֔וּ אֵ֖ין מוֹשִׁיעֵֽךְ" (ישעיהו מז:טו) | |||||
| כֵּ֥ן הָֽיוּ־לָ֖ךְ אֲשֶׁ֣ר יָגָ֑עַתְּ | סֹֽחֲרַ֣יִךְ | מִנְּעוּרַ֗יִךְ | אישׁ | לְעֶבְרוֹ֙ | תָּע֔וּ אֵ֖ין מֽוֹשִׁיעֵֽךְ |
| ס | מ | א | ל | ||
| ראשי תיבות: סמאל | |||||
סמאל מופיע ב״ראשי תיבות״ (האותיות הראשונות), כי בתחילה הוא מתגלה כיצר הרע כדי לפתות את בני האדם ללכת אחר עצתו הרעה, בעודו מציג אותה כטובה. כמו כן, הוא גורם לאנשים לשכוח את ה' ובמקום זאת לחפש את "החוזים" שבדורם.
מַלְאַךְ הַמָּוֶת
לאחר שהוא מפתה את בני האדם לרע, סמאל מקטרג בתור השטן, ואם ניתנת לו רשות — הוא מתגלה כמַלְאַךְ הַמָּוֶת (ראה ספר איוב פרק א', ופרקי דרבי אליעזר פרק מ"ו) כדי להמית את החוטא.לכן שמו מופיע בסופי התיבות כמַלְאַךְ הַמָּוֶת (מכיוון שזה קורה לאחר שלב ההסתה).
גם כאן שמו של סמאל מופיע בפעם אחת ויחידה בסופי תיבות בכל התנ"ך כולו.
בספר ירמיהו (כא:ז)
| "וְהִכָּ֣ם לְפִי־חֶ֔רֶב לֹא־יָח֣וּס עֲלֵיהֶ֔ם וְלֹ֥א יַחְמֹ֖ל וְלֹ֥א יְרַחֵֽם" | |||||
| וְהִכָּ֣ם לְפִי־חֶ֔רֶב לֹֽא | יָח֣וּס | עֲלֵיהֶ֔ם | וְלֹ֥א | יַחְמֹ֖ל | וְלֹ֥א יְרַחֵֽם |
| ס | ם | א | ל | ||
| סופי תיבות: סמאל | |||||
ובזוהר (פרשת נשא):
״אז מופיע מלאך המוות (לאדם הגוסס בחיזיון רוחני), הוא יורד ועומד למרגלותיו וחרב חדה בידו. האדם נושא את עיניו ורואה את קירות הבית מאירים באש. ובאותה שעה הוא רואה אותו, מלא עיניים, לבוש אש בוערת לפניו...״
מעניין לציין , שיש גם שני מופעים של "סמאל" שלא כסדר האותיות בתנ״ך, והם קשורים לאכזריות.
בספר ישעיהו (יג:יח)
| וּקְשָׁת֖וֹת נְעָרִ֣ים תְּרַטַּ֑שְׁנָה וּפְרִי־בֶ֙טֶן֙ לֹ֣א יְרַחֵ֔מוּ | עַל | בָּנִ֖ים | לֹֽא | תָח֥וּס | עֵינָֽם |
| ל | ם | א | ס | ||
|
במילים: "עַל בָּנִ֖ים לֹֽא תָח֥וּס" סופי תיבות: סמאל |
|||||
המקרה השני שלא כסדר האותיות נמצא במגילת איכה ב:יז
| ועָשָׂ֨ה יְ-הֹוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר זָמָ֗ם בִּצַּ֤ע אֶמְרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מִֽימֵי | קֶ֔דֶם | הָרַ֖ס | וְלֹ֣א | חָמָ֑ל | |
| ם | ס | א | ל | ||
|
במילים: "קֶדֶם הָרַס וְלֹא חָמָל" סופי תיבות: סמאל |
|||||
ראש הסיטרא אחרא
סמאל הוא גם הראש של הסיטרא אחרא (כוחות הרע). לפי הזוהר, יש לו בת זוג בשם "לילית". שניהם שולטים בממלכה האפלה של הסיטרא אחרא (הצד האחר, כּוֹחוֹת הַטֻּמְאָה).בתלמוד נאמר: ״אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: אָסוּר לִישַׁן בְּבַיִת יְחִידִי, וְכָל הַיָּשֵׁן בְּבַיִת יְחִידִי — אֲחָזַתּוּ לִילִית״ (שבת קנ״א ע״ב).
(כוחות הַטֻּמְאָה היו גלויים הרבה יותר אז)
בקבלה, סמאל ולילית הם המקבילים לצד הזכרי והנקבי של הקדושה (השכינה). שכן ה' ברא במציאות מערכות מקבילות של טוב ורע ככתוב: "זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱ-לֹהִים" (קהלת ז:יד)[4].
ומעניין הדבר, ששני השמות — סמאל ולילית — נרמזים בתורה עצמה.
בשמות כח:לב, בעניין ה״מְעִיל״ של הכהן הגדול:
| וְהָיָ֥ה פִֽי־רֹאשׁ֖וֹ בְּתוֹכ֑וֹ שָׂפָ֡ה יִֽהְיֶה֩ | לְפִ֨יו | סָבִ֜יב | מַֽעֲשֵׂ֣ה | אֹרֵ֗ג | כְּפִ֥י | תַחְרָ֛א | יִֽהְיֶה | לּ֖וֹ | לֹ֥א | יִקָּרֵֽעַ |
| ם | ס | א | ל | ת | י | ל | י | ל | ||
| סמאל | כפי | לילית | ||||||||
| ראשי התיבות סמאל/לילית המופרדים על ידי השם הקדוש: כפי | ||||||||||
מעניין כי השם הקדוש "כפי" מופיע בשמות לג:
| וְהָיָה֙ בַּֽעֲבֹ֣ר כְּבֹדִ֔י וְשַׂמְתִּ֖יךָ בְּנִקְרַ֣ת הַצּ֑וּר וְשַׂכֹּתִ֥י כַפִּ֛י עָלֶ֖יךָ עַד־עָבְרִֽי (שמות לג:כב) |
רש"י שם מפרש באופן סתום: "וְשַׂכֹּתִי כַפִּי" - "מִכָּאן שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַמְחַבְּלִים לְחַבֵּל".
שכן כאשר השם הקדוש "כַּפִּי"[1] נחשף והוסר מבין הקליפות (כלומר סמאל ולילית), משתחרר כוחם להשחית ולהחריב.
ומעניין כי "בעל הטורים" מפרש על הפסוק הנ"ל בעניין המעיל:
בעל הטורים - "וְהָיָ֥ה פִֽי־רֹאשׁ֖וֹ בְּתוֹכ֑וֹ שָׂפָ֡ה יִֽהְיֶה֩ לְפִ֨יו " - "שהמעיל מכפר על לשון הרע שאם חטא בלשון הרע יעשה שָׂפָה לְפִיו שימנע מלשון הרע ויעשה תשובה ויתכפר לו". סוף ציטוט
לכן נראה שלשון הרע מעוררת ומשחררת את כוחם של סמאל ולילית לקטרג ולהשחית (ובאופן כללי, כל חטא נותן להם כוח, אך נראה שלשון הרע חזקה במיוחד בזה).
מעניין כי "לילית" מופיע בתורה פעם אחת ויחידה לפי הסדר בסופי תיבות[2] (בראשי תיבות אין אף מופע לפי הסדר). ושוב הדבר מתייחס למעיל:
| וַיַּֽעֲשׂוּ֙ | עַל | שׁוּלֵ֣י | הַמְּעִ֔יל | רִמּוֹנֵ֕י | תְּכֵ֥לֶת | וְאַרְגָּמָ֖ן וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֑י מָשְׁזָֽר |
| ל | י | ל | י | ת | ||
|
סופי תיבות: לילית שוב בעניין מעילו של הכהן הגדול מופע ייחודי |
||||||
לפי התלמוד (זבחים פ"ח ע"ב), פעמוני הזהב בשולי מעיל הכהן הגדול כיפרו על חטא לשון הרע. כפי שהוזכר קודם, דיבור בלשון רעה מעורר את לילית לקטרג ולהביא חורבן. מידה כנגד מידה, ניתנת לה רשות לדבר רע ולקטרג.
לִוְיָתָן
בספר ישעיהו (כ"ז:א'): "בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא יִפְקֹ֣ד יְ-הֹוָה֩ בְּחַרְבּ֨וֹ הַקָּשָׁ֜ה וְהַגְּדוֹלָ֣ה וְהַֽחֲזָקָ֗ה עַ֚ל לִוְיָתָן֙ נָחָ֣שׁ בָּרִ֔חַ וְעַל֙ לִוְיָתָ֔ן נָחָ֖שׁ עֲקַלָּת֑וֹן..". לפי הקבלה, שני נחשי ה"לויתן" הללו הם רמז לסמאל ולילית (פרדס רימונים שער התמורות, זוהר רס"ה ע"א).ומעניין כי המילה "לויתן" מופיעה פעם אחת ויחידה בתנ"ך בסופי תיבות (ואין אף מופע בראשי תיבות), ושוב — בעניין פעמוני הזהב של מעיל הכהן הגדול.
| וְעָשִׂ֣יתָ | עַל | שׁוּלָ֗יו | רִמֹּנֵי֙ | תְּכֵ֤לֶת | וְאַרְגָּמָן֙ | וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י עַל־שׁוּלָ֖יו סָבִ֑יב וּפַֽעֲמֹנֵ֥י זָהָ֛ב בְּתוֹכָ֖ם סָבִֽיב |
| ל | ו | י | ת | ן | ||
| לויתן = שוב בעניין מעילו של הכהן הגדול | ||||||
כפי שהוזכר קודם, נחש הלויתן שואב את כוחו מלשון הרע. זה היה תפקידו של הנחש הקדמוני בסיפור אדם וחוה, אשר הוציא דיבה על ה' וגרם להם לחטוא. ומעניין כי המילה "רכילות" מופיעה פעם אחת ויחידה בתורה — בסיפור אדם וחוה:
| וַיֹּ֕אמֶר מִ֚י הִגִּ֣יד לְךָ֔ כִּ֥י עֵירֹ֖ם אָ֑תָּה הֲמִן הָעֵ֗ץ | אֲשֶׁ֧ר | צִוִּיתִ֛יךָ | לְבִלְתִּ֥י | אֲכָל | מִמֶּ֖נּוּ | אָכָֽלְתָּ |
| רכילות = בעניין אדם וחוה והנחש הקדמוני | ||||||
המשחית
לפי התלמוד (שבת נ"ה ע"א), ל"מלאך המוות" יש עוזרים, כגון "המשחית". כאשר הוא משתחרר, טבעו להכות בכל מי שהוא פוגש (שמות י"ב:כ"ג; וכן ראה שמואל ב' כ"ד:ט"ז, ישעיהו נ"ד:ט"ז, דברי הימים א' כ"א:ט"ו).ה"משחית" מופיע פעם אחת ויחידה בכל התנ"ך בסופי תיבות (ואין אף מופע בראשי תיבות):
| וּלְשֽׁוֹנְךָ֙ אַדְבִּ֣יק אֶל־חִכֶּ֔ךָ וְנֶֽאֱלַ֔מְתָּ וְלֹא־תִֽהְיֶ֥ה | לָהֶ֖ם | לְאִ֣ישׁ | מוֹכִ֑יחַ | כִּ֛י | בֵּ֥ית | מְרִ֖י הֵֽמָּה | |
| מ | ש | ח | י | ת | |||
| משחית | |||||||
|
אחרי המילים:
"וּלְשֽׁוֹנְךָ֙ אַדְבִּ֣יק אֶל־חִכֶּ֔ךָ וְנֶֽאֱלַ֔מְתָּ וְלֹא־תִֽהְיֶ֥ה"
: משחית (סופי תיבות) מופע יחיד בכל התנ"ך |
|||||||
כאלו בא לומר: "וּלְשֽׁוֹנְךָ֙ אַדְבִּ֣יק אֶל־חִכֶּ֔ךָ וְנֶֽאֱלַ֔מְתָּ וְלֹא־תִֽהְיֶ֥ה [משחית]".
כפי שהוזכר קודם, לשון הרע משחרר את כוחו של הסטרא אחרא לקטרג ולהשחית. ובתלמוד נאמר: "מָה אוּמָנוּתוֹ שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה? יָשִׂים עַצְמוֹ כְּאִלֵּם" (חולין פט ע"א)[3].
לפיכך, אם אין לאדם דבר טוב לומר, מוטב שישמור את לשונו. הדבר נכון במיוחד בעת מתן תוכחה[5]. שכן להוכיח אדם שאינו מוכן לשמוע רק גורם לו להיות מרדן יותר (כפי שנאמר בפסוק לעיל).
הבה נתבונן בעוד כמה דוגמאות...
נטילת ידיים
מעניין שבתלמוד נאמר: "מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ מַיִם אַחֲרוֹנִים חוֹבָה? מִפְּנֵי שֶׁמֶּלַח סְדוֹמִית יֵשׁ שֶׁמְּסַמָּא אֶת הָעֵינַיִם" (עירובין יז ע"ב).מעניין לציין כי שמו של מלך סדום היה "בֶּרַע" (בראשית יד, ב), שמשמעותו בית-רע, כלומר "פעמיים רע", כפי שמביא רש"י שם מן המדרש: "שהיה רע לשמים ורע לבריות".
שמו של יצר הרע הוא גם "רע" (סוכה נב.). לפיכך, למלך סדום יש את אותו השם כמו ל"יצר הרע", שהוא סמאל.
ומעניין ששמו של סמאל נרמז בפסוק המדבר על מלך סדום:
| וַיֵּצֵ֣א | מֶֽלֶךְ | סְדֹם֘ | לִקְרָאתוֹ֒ | אַֽחֲרֵ֣י | שׁוּב֗וֹ מֵֽהַכּוֹת֙ אֶת־כְּדָרְלָעֹ֔מֶר |
| מ | ס | ל | א | ||
| =סמאל | |||||
|
במילים:
"מֶֽלֶךְ־סְדֹם֘ לִקְרָאתוֹ֒ אַֽחֲרֵ֣י": סמאל ראשי תיבות: |
|||||
שוחד מסמא את העיניים
בפסוק בראשית כ:טז:| וּלְשָׂרָ֣ה אָמַ֗ר הִנֵּ֨ה נָתַ֜תִּי אֶ֤לֶף כֶּ֨סֶף֙ לְאָחִ֔יךְ הִנֵּ֤ה הוּא־לָךְ֙ כְּס֣וּת עֵינַ֔יִם לְכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֑ךְ וְאֵ֥ת כֹּ֖ל וְנֹכָֽחַת | |||||
|
דילוג בן 7 אותיות מ-"כְּסוּת עֵינַיִם": סמאל |
|||||
ומעניין שבסוף מעשה בראשית (בראשית א:לא), "וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד". לפי המדרש (ילקוט שמעוני), "טוב" רומז ל"מלאך החיים", ואילו "טוב מאוד" רומז ל"מלאך המוות".
הפשט הוא שהמוות גורם לאדם לחשוב על תכליתו בעולם הזה. מדרש זה רומז גם לסוד האושר בחיים. כאשר אדם מסתפק ב"טוב" שיש לו — זהו מלאך החיים. אך אם הוא תמיד מחפש את ה"טוב מאוד", כלומר עוד כסף, עוד תענוגות וכו' וכו', אין זו חיים אלא מוות (ר' יצחק סורוצקין). אזי הוא נעשה עבד לסמאל ולמרוץ העכברים האינסופי אחר עוד כסף, עוד כבוד, עוד כוח וכו' וכו'.
מלך סיחון
השם סמאל מופיע גם בדילוג של 4 אותיות בתורה לגבי סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי: (במדבר כא:כא)| וַיִּשְׁלַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל סִיחֹ֥ן מֶֽלֶךְ הָֽאֱמֹרִ֖י לֵאמֹֽר |
| דילוג של 4 אותיות =סמאל |
ושוב, דילוג של 3 אותיות לאחור מאותה אות בדיוק גם יוצר את השם סמאל.
| וַיִּשְׁלַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל סִיחֹ֥ן מֶֽלֶךְ הָֽאֱמֹרִ֖י לֵאמֹֽר |
| דילוג של 3 אותיות לאחור =סמאל |
ושוב פעם שלישית, מאותה אות עצמה, שלא כסדר:
| וַיִּשְׁלַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ מַלְאָכִ֔י ם אֶל סִיחֹ֥ן מֶֽלֶךְ־הָֽאֱמֹרִ֖י לֵאמֹֽר |
| אותיות סמוכות =סמאל |
בספר מאורי אור (מהר"ם פאפירש, מערכת סמ"ך) נאמר: "סיחון נקרא 'סמאל'..."
וכן בתלמוד במסכת בבא בתרא עח ע"ב דורשים שסיחון רומז ליצר הרע. כלומר, המילה "סיחון" רומזת לפיתוי להימשך אחר "שיחה נאה" — דיבורים בטלים במקום לימוד תורה. שם גם מדובר על כך שאדם אינו מתבונן ב"חשבונו של עולם" הגדול, כלומר לחשב את הפסד מצווה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה (עיין שם). ואכן, רוב בני האדם עוברים את חייהם מבלי לעצור ולחשוב מדוע הם כאן ומהי אחריתם ותכליתם.
ובמסילת ישרים (פרק ג'), מובא מקור תלמודי זה בדיוק:
וחכמים זכרונם לברכה הורונו בפירוש צורך החשבון הזה, והוא מה שאמרו ז"ל (בבא בתרא עח): "עַל־כֵּ֛ן יֹאמְר֥וּ הַמֹּשְׁלִ֖ים בֹּ֣אוּ חֶשְׁבּ֑וֹן תִּבָּנֶ֥ה וְתִכּוֹנֵ֖ן עִ֥יר סִיחֽוֹן" (במדבר כא:כז) – על כן יאמרו המושלים ביצרם, בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה וכו'... כי כבר הם ניסו וראו וידעו שזה לבדו הוא הדרך האמיתי להגיע האדם אל הטובה אשר הוא מבקש ולא זולת זה (עין שם).
כמו מקודם, סמאל מסמא את העיניים ובכך גורם לטוב להיראות כרע ולרע להיראות כטוב. כמו כן, הוא מטיל באדם סוג נוסף של עיוורון, והוא – שלא להרגיש את מה שהאדם יודע שהוא אמת. אף אם האדם יודע מהו טוב ומהו רע, הידיעה הזו נשארת יבשה בשכל ואינה מגיעה אל עיני הלב, ומשום כך, היא לא תשפיע עליו כלל. הפתרון לכך הוא לשוב ולשנן בצורה חיה ומוחשית את ה"חשבונו של עולם" הגדול לעיתים קרובות, עד אשר ירגיש זאת ויראה את אמיתתה בלבו – ורק אז יתחיל הדבר להשפיע עליו.
מעיל כהן הגדול וציצית
כפי שהוזכר לעיל, בפסוק המדבר על המעיל של הכהן הגדול מופיעים יחד שמותיהם של סמאל ולילית. זאת משום שלמעיל הכהן הגדול היה כוח לפזר את הסטרא אחרא ולגרום לפירוד ביניהם (מדרש פליאה בשם קרבן עני).ובתיקוני הזוהר (תיקון י') מושווית הציצית למעיל. שכן גם הציצית משמשת להגנת הלובש אותה מפני הסטרא אחרא (כְּ-"אוֹר מַקִּיף").
האר"י ז"ל כותב בשער רוח הקודש (תיקון י"ד) שגם הציצית משמשת כמגן מפני הסטרא אחרא. שכן המילה "כנף", המתייחסת לציצית, היא באותה גימטריה של "כעס" . וידוע שהכעס הוא התלבשות הסטרא אחרא באדם, כפי שנאמר בזוהר (תצוה קפ"ב ע"א), וכן בתלמוד (שבת קה ע"ב): "איזהו אל זר שיש בגופו של אדם?..." (עיין שם).
כאשר אדם כועס, הסטרא אחרא שולטת בו וחלק מנשמתו השכלית מסתלקת ממנו. משום כך כוח מחשבתו נפגם באותה שעה והוא מסוגל להרס גדול. (ודרגת האחיזה והשליטה היא לפי עוצמת הכעס).
עצבות ושמחה
כידוע, אחת הדרכים העיקריות שבהן היצר הרע מפתה את האדם היא דרך העצבות. כשאדם מרגיש שבור ומדוכדך, הוא נעשה "לקוח" של היצר ושל תענוגיו הזולים (הרב אביגדור מילר זצ"ל). לכן, על האדם לעבוד על עבודת ה' בשמחה, ולהיזהר במיוחד כאשר הוא מרגיש ברע. דבר זה נרמז בפסוק (ויקרא טז:יז):| וְכָל־אָדָ֞ם לֹא־יִֽהְיֶ֣ה בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד | בְּבֹא֛וֹ | לְכַפֵּ֥ר | בַּקֹּ֖דֶשׁ | עַד | צֵאת֑וֹ | וְכִפֶּ֤ר | בַּֽעֲדוֹ֙ | וּבְעַ֣ד בֵּית֔וֹ וּבְעַ֖ד כָּל־קְהַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל | |
| ב | ל | ב | ע | צ | ו | ב | |||
| =בלב עצוב | |||||||||
|
אחרי המילים:
"וְכָל־אָדָ֞ם לֹא־יִֽהְיֶ֣ה בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד": ראשי התיבות: בלב עצוב מופע יחיד בכל התנ"ך |
|||||||||
כאלו בא לומר: "וְכָל־אָדָ֞ם לֹא־יִֽהְיֶ֣ה בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד [ בלב עצוב]".
ונראה כי דבר זה נרמז גם בעבודת יום הכיפורים, שכן אפילו אז – כשאדם צם, מתוודה ומתחרט על חטאיו, וישנה כובד ראש – אף על פי כן, הכל צריך להיות מתוך שמחה בלב.
מעניין הדבר, שכאשר אברהם אבינו עסק בגמילות חסדים לאורחים, למרות שהיה בכאב מחמת ברית המילה, נאמר (בראשית יח:ו):
| וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַֽהֲרִ֞י | שְׁל֤שׁ | סְאִים֙ | קֶ֣מַח | סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַֽעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת | |
| ש | מ | ח | |||
| סופי תיבות: שמח | |||||
כי היה שמח לעשות רצון קונו (רבינו אפרים, המובא על ידי החיד"א בנחל קדומים).
לפי הרב מנדל ויינבך זצ"ל:
"האמרי טל מביא את דברי הזוהר על גודל החשיבות של לימוד תורה בשמחה. היצר הטוב והיצר הרע אינם כוחות סטטיים (בלתי משתנים). אלא הם מסוגלים לגדול ולהתעצם בכוחם. הכל תלוי אם האדם עושה מצווה בשמחה, ובכך מגביר את כוחו של היצר הטוב, או חס ושלום מוצא הסחות ותענוגים של היצר הרע ועושה אותם בשמחה — ובכך נותן לו כוח" - מתוך ohr.edu/2154
מעניין הדבר, שהגימטריה של "סמאל + לילית" היא: 131 + 480 = 611 = תורה .
| גימטריה של "סמאל + לילית" = תורה | ||||||||||||||
| ת | ו | ר | ה | ל | י | ל | י | ת | ס | מ | א | ל | ||
| 400 | 6 | 200 | 5 | 30 | 10 | 30 | 10 | 400 | 60 | 40 | 1 | 30 | ||
| (תורה) 611 | = | (לילית) 480 | + | (סמאל) 131 | ||||||||||
דבר זה רומז שהדרך היחידה לנצח אותם היא באמצעות התורה, כפי שאמרו חז"ל: "[אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:] בָּרָאתִי יֵצֶר הָרַע, וּבָרָאתִי לוֹ תּוֹרָה תַּבְלִין" (קידושין ל ע"ב).
כי "הַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ מַחֲזִירָן לְמוּטָב" (איכה רבה, פתיחתא ב), כלומר התורה מרפאה ומאירה את העיניים. וכידוע, ככל שלאדם יש פחות תורה, כך הוא נעשה עיוור יותר לדרך האמת.
כאשר עיניו של האדם מוארות והוא מסוגל לראות את מלכודותיו של סמאל הנחש — אז מתקיים בו: "תּוֹרָה מְבִיאָה לִידֵי זְהִירוּת" (מסילת ישרים שם, בשם הגמרא בעבודה זרה כ ע"ב).
דהיינו, על האדם להשגיח על עצמו תמיד, ולפני כל מעשה או דיבור לשאול את עצמו: "האם זו עצת היצר הרע (סמאל)? האם הדבר מותר על פי התורה?" מידה זו נקראת "זְהִירוּת".
מעניין הדבר, שהמילה "זהירות" מופיעה פעם ייחודית אחת בכל התנ"ך (בראשי תיבות; ובסופי תיבות אין אף מופע). בספר בראשית, לגבי הנחש הקדמוני המסמל את היצר הרע:
| וְאֵיבָ֣ה אָשִׁ֗ית בֵּֽינְךָ֙ וּבֵ֣ין הָֽאִשָּׁ֔ה וּבֵ֥ין זַֽרְעֲךָ֖ וּבֵ֣ין | זַרְעָ֑הּ | ה֚וּא | יְשֽׁוּפְךָ֣ | רֹ֔אשׁ | וְאַתָּ֖ה | תְּשׁוּפֶ֥נּוּ | עָקֵֽב | |
| ז | ה | י | ר | ו | ת | |||
| זהירות= | ||||||||
|
אחרי המילים: "וְאֵיבָ֣ה אָשִׁ֗ית בֵּֽינְךָ֙ וּבֵ֣ין הָֽאִשָּׁ֔ה וּבֵ֥ין זַֽרְעֲךָ֖ וּבֵ֣ין" ראשי התיבות: זהירות מופע יחיד בכל התנ"ך |
||||||||
כאלו בא לומר: "[זהירות] עָקֵֽב".
כי כידוע מפרשת עקב (דברים ז:יב, עיין רש"י שם), ה"עקב" רומז למצוות הקטנות והיומיומיות שאדם דש בעקביו. שם אורב סמאל במארב כדי לנשוך את עקבו של האדם ולהכשילו. הוא ממתין וזוחל ממקומו שבחושך. אך כאשר האדם מתבונן בדרכיו — הוא נעלם וחוזר אל הצללים.
הַשּׁוֹפָר
זוהי מטרת תקיעת השופר בראש השנה — לעורר את האדם מן התרדמה הרוחנית שמשרה סמאל, ולעודדו להתבונן בדרכיו.מעניין הדבר, שהמילה "שופר" מופיעה פעם אחת ויחידה בתנ"ך כולו בראשי תיבות (ולא קיימת אף הופעה בסופי תיבות). במלכים א ה:יח
| אֵ֣ין | שָׂטָ֔ן | וְאֵ֖ין | פֶּ֥גַע | רָֽע |
במילים:
"אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע": ראשי תיבות: שופר מופע יחיד בכל התנ"ך |
ומעניין עוד, שהמילה "תשובה" מופיעה פעם אחת בלבד בתנ"ך בראשי תיבות (ואין לה אף מופע בסופי תיבות). בספר ירמיהו (ו:א):
| תִּקְע֣וּ | שׁוֹפָ֔ר | וְעַל | בֵּ֥ית | הַכֶּ֖רֶם | שְׂא֣וּ מַשְׂאֵ֑ת כִּ֥י רָעָ֛ה נִשְׁקְפָ֥ה מִצָּפ֖וֹן וְשֶׁ֥בֶר גָּדֽוֹל |
|
במילים:
"תִּקְע֣וּ שׁוֹפָ֔ר וְעַל־בֵּ֥ית הַכֶּ֖רֶם": ראשי תיבות: תשובה מופע יחיד בכל התנ"ך |
|||||
עוד צריך האדם להתגבר על טבע האנוכיות שבו על ידי עיסוק בגמילות החסדים — ההפך ממידתו של מלך סדום, שתיקן חוקים נגד עשיית חסד (כמובא במדרש), והיה יריבו של אברהם אבינו, עמוד החסד..
"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא י"ט:י"ח) – זהו כלל גדול בתורה (תלמוד ירושלמי, נדרים ל׳ ע"ב). יתר על כן, זהו היסוד שעליו מושתתת כל התורה כולה. מצוות ניחום אבלים, ביקור חולים, לשמח חתן וכלה, לא להוציא דיבה, לא לגנוב, לא לשנוא וכו' וכו' – כולן היבטים של מצוות אהבת הזולת (הרב יוסף בראון).
רוב הממצאים בחלק זה על ראשי וסופי התיבות הם מהספר "נפלאות מתורתך" מאת הרב אהרן ארונובסקי.
נסיים ברמז ממשה רבינו (דברים טו:ה):
| רַ֚ק | אִם | שָׁמ֣וֹעַ | תִּשְׁמַ֔ע | בְּק֖וֹל | יְ-הֹוָ֣ה | אֱ-לֹהֶ֑יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם |
| ר | א | ש | ת | ב | י | |
| בראשית | ||||||
|
במילים: "רַ֚ק אִם־שָׁמ֣וֹעַ תִּשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל יְ-הֹוָ֣ה": ראשי התיבות: בראשית מופע יחיד בכל התנ"ך |
||||||
שימו לב שראשי התיבות מאייתים את המילה "בראשית" שלא כסדרם (מופע ייחודי). אין אף מופע של האותיות כסדרן בכל התנ"ך כולו מלבד בראשית א׳:א׳ עצמו.
כפי שראינו קודם, המילה הפותחת "בראשית" מכילה בתוכה את כל התורה כולה בצורה תמציתית.
בדומה לכך, שלמה, איש החכמה, סיים ואמר: "ס֥וֹף דָּבָ֖ר הַכֹּ֣ל נִשְׁמָ֑ע אֶת־הָאֱלֹהִ֤ים יְרָא֙ וְאֶת־מִצְוֺתָ֣יו שְׁמ֔וֹר כִּי־זֶ֖ה כׇּל־הָאָדָֽם" (קהלת י"ב:י"ג).
מעניין שכפי שראינו קודם, האות הפותחת ב׳ היא תמצית של כל התורה כולה. הקו העליון מייצג את השמים (הרוחניות), בעוד הקו התחתון מייצג את הארץ (הגשמיות). הקו המחבר ביניהם מסמל את תפקידו של האדם – לחבר בין השניים.שימו לב שהקו המחבר נמצא בצד ימין, המייצג את צד הקדושה. באמצעות התורה שניתנה בימין, האדם מחבר ומוריד קדושה מלמעלה למטה. כל זה בא מצד ימין, שבו שוכן היצר הטוב בלב האדם. אולם מצד שמאל, שבו שוכן היצר הרע, אין קו מחבר באות ב׳. זה רומז שעל האדם לא להתחבר לצד שמאל. כי כאשר האדם עושה מעשים רעים, הוא מתחבר ומוריד כוחות טומאה, ובכך מעניק כוח לס"מ לעוור אותו ולכבוש את נשמתו הטהורה. אכן, השם סמאל קשור מאוד למילה "שמאל" בעברית (ר׳ משה שפירא, בשם "שיח יצחק" חלק ב׳ מתוך "תורת הגר״א").
| חִזְקוּ וְיַֽאֲמֵ֣ץ לְבַבְכֶ֑ם כָּל־הַֽ֜מְיַֽחֲלִ֗ים לַֽי-הֹוָֽה |
|
גימטריה של הפסוק = 611 (תורה)
אין פסוק אחר בכל התנ"ך עם גימטריה = 611 גימטריה גדולה = 2541 (2000 + 541 = בית ישראל) שימו לב גם: בראשית =שב תריא ("שב 611" – כלומר, שב ולמד תורה!) זה הסיכום של הכל! |
הערות
- [1] השם הקדוש "כפי" המפריד בין סמאל ללילית הוא בן 3 אותיות בלבד.
אולי יש בזה רמז עד כמה הם קרובים להשתחרר. כידוע בהלכה, פחות משלושה טפחים נחשב כמחובר (לבוד). הלכה מיוחדת זו למשה מסיני נרמזה בפסוק:
שים לב שהמילים שם הן: "אֶל הַשְּׁלֹשָׁה לֹא בָא", רמז ל"לבוד" שהוא פחות משלוש. (מופע ייחודי בכל התנ"ך, אין מופעים בשום מקום אחר של סופי תיבות). לחזורמִן־הַשְּׁלֹשִׁ֣ים נִכְבָּ֔ד וְאֶל־הַשְּׁלֹשָׁ֖ה לֹא־בָ֑א
וַיְשִׂמֵ֥הוּ דָוִ֖ד אֶל־מִשְׁמַעְתּֽוֹ (שמואל ב כג:כג)מִן הַשְּׁלֹשִׁ֣ים נִכְבָּ֔ד וְאֶל הַשְּׁלֹשָׁ֖ה לֹא בָ֑א וַיְשִׂמֵ֥הוּ דָוִ֖ד אֶל־מִשְׁמַעְתּֽוֹ ל ב ו ד ראשי התיבות: לבוד
במילים:לֹא־בָ֑א וַיְשִׂמֵ֥הוּ דָוִ֖ד
- [2] שמה של לילית מופיע פעם אחת ייחודית בתורה בסופי תיבות. בכל התנ"ך כולו ישנו מופע נוסף אחד בדברי הימים א' י"ז:י' "וּלְמִיָּמִים אֲשֶׁר צִוִּיתִי שֹׁפְטִים עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְהִכְנַעְתִּי אֶת כָּל אוֹיְבֶיךָ...", רמז נסתר לסטרא אחרא שהיא האויב הגדול ביותר של ישראל.
- [3] ראו גם איגרת הגר"א: "כָּל־עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ" (קֹהֶלֶת ו, ז), אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁכָּל מִצְוֹתָיו וְתוֹרוֹתָיו שֶׁל אָדָם אֵינוֹ מַסְפִּיק לְמָה שֶׁמּוֹצִיא מִפִּיו; "מָה אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה? יָשִׂים עַצְמוֹ כְּאִלֵּם" וְכוּ' (חֻלִּין פט, א)... וְלֹא נֶאֱבַד אֲפִילּוּ דִּבּוּר אֶחָד שֶׁלֹּא נִכְתַּב. בַּעֲלֵי־גַדְפִּין הוֹלְכִין תָּמִיד אֶל כָּל אָדָם וְאָדָם, וְאֵין נִפְרָדִים מִמֶּנּוּ וְכוֹתְבִין כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר..." (ראו שם מילים חזקות)
- [4] כפי שהוזכר, א-לוהים ברא בעולם מבנים מקבילים של טוב ורע. כשם שישנן 10 ספירות של קדושה המיוצגות על ידי השם המפורש (יהו"ה), כך ישנן 10 ספירות של טומאה (רע) המיוצגות על ידי סמאל ולילית. רמז לכך נמצא בגימטריה הקטנה של סמאל + לילית = 26 = יהו"ה (גימטריה של שמו העיקרי של
ה').
בגימטריה הקטנה של סמאל + לילית = 26 י ה ו ה ל י ל י ת ס מ א ל 10 5 6 5 3 1 3 1 4 6 4 1 3 (יהו"ה) 26 = (לילית) 12 + (סמאל) 14
-
[5] הדרך הראויה להוכיח רמוזה בתורה. כאשר משה הוכיח בכעס את בני אהרן, כתוּב:
כאן רמוז יסוד גדול בחינוך. כעס לצורך חינוך (כלומר, כעס חיצוני של הפנים בלבד) מותר רק לאדם שהוא מלא באהבה כלפי בנו או תלמידו. אבל אם חסרה האהבה, אזי הכעס לא יהיה "כעס חיצוני של הפנים" אלא כעס פנימי רע, אשר ירחיק לגמרי את הבן או התלמיד.וְאֵ֣ת ׀ שְׂעִ֣יר הַֽחַטָּ֗את דָּרֹ֥שׁ דָּרַ֛שׁ מֹשֶׁ֖ה וְהִנֵּ֣ה שֹׂרָ֑ף וַ֠יִּקְצֹ֠ף עַל־אֶלְעָזָ֤ר וְעַל־אִֽיתָמָר֙ בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן הַנּוֹתָרִ֖ם לֵאמֹֽר;
מַדּ֗וּעַ לֹֽא־אֲכַלְתֶּ֤ם אֶת־הַחַטָּאת֙ בִּמְק֣וֹם הַקֹּ֔דֶשׁ כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ קׇֽדָשִׁ֖ים הִ֑וא.. (ויקרא : יז)וַ֠יִּקְצֹ֠ף עַל־אֶלְעָזָ֤ר וְעַל־אִֽיתָמָר֙ בְּנֵ֣י אַֽהֲרֹ֔ן הַנּֽוֹתָרִ֖ם לֵאמֹֽר מַדּ֗וּעַ לֹֽא אֲכַלְתֶּ֤ם אֶת הַֽחַטָּאת֙ בִּמְק֣וֹם הַקֹּ֔דֶשׁ מ ל א א ה ב ה במילות התוכחה הזועמות:
מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ
ראשי תיבות: מלא אהבה - [6]
הנה מילוי האותיות: קוף דלת שין יוד מם תו הי יוד וו
=1533=3×7×73
דירוגים 10 / 10
מספר דירוגים 2