[ הדפסה/נייד ]         [הערות ]   Français | עברית | English

וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ...

בְּרֵאשִׁ֖ית	בָּרָ֣א	אֱ-לֹהִ֑ים	אֵ֥ת	הַשָּׁמַ֖יִם	וְאֵ֥ת	הָאָֽרֶץ
913	203	86	401	395	407	296
= 1998					= 703
סה''כ = 2701 ואת הארץ = 703

משולש בראשית א:א מצביע על כך שאנו נמצאים בנקודת המרכז של היקום.

כי המשולש הפנימי 37 (703 נקודות) נמצא במרכז המשולש ה-73 (2701), וזה מבוסס על נקודת המרכז של 73 ועל המשולש של נקודת המרכז של 73 שהוא 703. והכול מבוסס על חכמה שהיא גם 73 וגם 37 (ראה פרקים קודמים).

703 = "ואת הארץ"

703 ממוקם במרכז 2701, כאשר 2701 מייצג את היקום כולו.
הוספת חכמה (73) – שהיא דומה מאוד ל-703 – מתקבל:

703 + 73 = 776 = נקודה אמצעית.

היקום הוא כדור, ואנחנו בכדור הזה – במרכז ממש.
על כדור הארץ שלנו ישנה גם נקודת מרכז, זוהי ארץ ישראל (ניתן לראות זאת במפה של אירופה, אסיה ואפריקה).
בישראל — זו ירושלים. בירושלים — זה המקדש.
ובמקדש — זו "אבן השתיה" (ראה יומא נד:ב, זהר ויחי א:231), היא יסוד הארץ ומרכז היקום כולו.^[1].

"אבן השתיה" בגימטריה = 773, שהוא המספר הראשוני ה-137. המספרים הללו דומים לזוג 703, 73, 37 — כי כולם מצביעים על סדרת החכמה ועל נקודת הבריאה.

אבן השתיה + המילים (2) + כולל (1) = 773 + 2 + 1 = 776 (נקודה אמצעית).

אבן השתיה היא אבן הבניין היסודית של הבריאה — ההגדרה הראשונית, אבן היסוד הראשונה, הנקודה — הנקודה המרכזית של הבריאה, המקום שבו האור האלוקי שווה ביותר אליה, שכן היא הנקודה המרכזית הסופי.

התבוננו גם כיצד 2701 מצטמצם ל-703 בסכום האלפים, כלומר: 701 + 2 = 703. אין אף מספר משולש אחר שמצטמצם למשולש המרכזי שלו בסכום אלפים.

יתרה מזו, 2701 - 701 - 01 - 1 = 1998 (החלוקה הסמנטית הראשונה של בראשית א:א)
זהו חלק מהפיצול של 1998/703 שבו 703 = 701 + 01 + 1 כך שזה יכול להתייחס לייחודיות של הפיצול הגיאומטרי וסכום האלפים של 2701/703, היחיד במינו בכל המתמטיקה^[2].

תכלית מרכזית

המילוי אותיות של "ואת הארץ" = 2701
זה רומז שמטרת הבריאה היא כדור הארץ. שאר היקום העצום אינו אלא תפאורה רקעית לנו להתבונן בה ולהתפעל ממנה.

מילוי האותיות של "ואת הארץ":
ו	א	ת	ה	א	ר	ץ
ואו אלף ואו	אלף למד פי	תאו אלף ואו	הי יוד	אלף למד פי	ריש יוד שין	צדי דלת יוד
גימטריה רגילה = 2701 = בראשית א:א גימטריה סידורית = 541 = ישראל גימטריה קטנה = 217 = הוראה

הגימטריה הקטנה היא 217, אולי רמז ל"הוראה". המילה "תורה" נגזרת מהמילה הוראה, שפירושה הדרכה או הנחיה (זהר ג:נ״ג ב, פרדס רימונים שער כ״ב). נראה שהרמז הוא: תכלית הבריאה (2701) היא שישראל (541) ילמדו וילמדו תורה (217) לעולם.

מדוע נתן ה' את התורה? משום שהיא נועדה לכך שישראל (וכל האנושות) יבחרו בטוב. בעולמות הרוחניים, האמת מדויקת וברורה מאוד, ואינה מותירה מקום לבחירה חופשית בין טוב לרע, אלא בין נכון לשקר או טוב לטוב יותר. אך בארץ, האמת מעורפלת ומטושטשת (בלשון המעטה). לבחור בטוב — זו הדרגה העליונה יותר של תכליתנו בעולם הזה. אבל איך נדע מהו טוב ומהו רע לפי האמת המוחלטת הנובעת מאלוקים? תורה... אז אנחנו צריכים ללמוד. ^[2].

מעניין לציין שגימטריות של "הוראה" הן:

גימטריה רגילה	=	217
גימטריה סידורית	=	37
גימטריה קטנה	=	19

37 × 19 = 703 = "ואת הארץ"

חכמה מאין תמצא

באיוב (כח:יב) — "וְֽ֭הַחׇכְמָה מֵאַ֣יִן תִּמָּצֵ֑א וְאֵ֥י זֶ֗֝ה מְק֣וֹם בִּינָֽה?"

פסוק זה מרמז כי החכמה באה מן "אין", כלומר — מהעלם, מהאפס , רמז לספירה העליונה ביותר — כתר, שהיא כ"אין" (ראה פרק "בית-בינה"). כי האין — הוא המציאות האמיתי^[3]. ככל שעולים גבוה יותר — כך הדברים הופכים לבלתי מוחשיים ופחות ניתנים להגדרה מדעית.

שימו לב שהגימטריה היורדת (ריבוע) של המילה "אין" היא:

א א  י א  י  ן

גימטריה רגילה	=	73
גימטריה סידורית	=	37
גימטריה קטנה	=	10

כי כמו קודם — החכמה יורדת מן ה"אין", שהוא רמז לכתר — הכוח האלוקי שמניע את כל המציאות.

אצל האדם (שהוא בצלם אלקים), זה מתבטא בבחירה חופשית. הבחירה החופשית גבוהה מן החכמה (ולכן אנשים מאמינים במה שהם רוצים להאמין).^[4].

המילה "אין" מאייתת כמו המילה "אני" — שהיא ה"אישיות" המודעת, ה"עצמי".

"אני" הוא התודעה הבסיסית באדם. האדם הוא לגמרי "לא מוגדר" לחלוטין, כמו "0". הוא עצמו אינו יודע מה יעשה. זו הבחירה החופשית, כתר האדם.

בבחינה זו, 703 מייצג את כתר-חכמה. זהו חכמה (73) עם "0" בתוך "73", ה"אין" הבסיסי , כלומר ה"אני" בלתי מוגדר שהוזכר למעלה. כך, המספר 703 עצמו מראה כיצד ה-73 נובע מאין כתר, מהכתר הבלתי מוגדר.

כוח הבחירה החופשית של האדם מוסתר לחלוטין. על "חכמה" ניתן להצביע על המוח, ואפשר לחקור מעט את הנוירונים במוח וכדומה, אך "תודעה", כלומר ה"אישיות", היא בלתי מוחשית לחלוטין. אנו יודעים שהיא קיימת, אך אין לנו שום דרך כלל להצביע על דבר פיזי כלשהו ולהגיד שזהו. אכן, מדענים רבים רואים בתודעה את התעלומה הגדולה ביותר בכל המדע^[5].
(מעניין כי מכניקת הקוונטים הראתה שהעולם הפיזי עצמו הוא בלתי מוגדר במהותו ברמה האטומית. דברים אינם קיימים בצורה מוגדרת עד שמודדים אותם. הדבר רומז לכך שהמציאות האמיתית היא האין כנ''ל).

שורש ריבועי של 2

האות הראשונה בתורה היא "ב", ויש לה גימטריה של 2. לפי רבנו משה בן נחמן (הרמב״ן), מגדולי המקובלים:

וּמִילַת בְּרֵאשִׁית תִּרְמֹז בַּחָכְמָה, שֶׁהִיא רֵאשִׁית הָרָאשִׁים, כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי. וּלְכָךְ תִּרְגְּמוּ בְּתַרְגּוּם יְרוּשַׁלְמִי "בְּחָכְמְתָא", וְהַמִּילָה מֻכְתֶּרֶת בְּכֶתֶר בֵּי"ת. (הרמב״ן על בראשית א:א).

אין ספק שזהו רמז לכך שהאות "ב" קשורה לכתר – הכתר העליון, שהוא האמצעי בין האינסוף, הבלתי נתפס, ה"אין", לבין בריאת ה"יש מאין".

"אפס" היא המילה העברית שמציינת 0 או אין, ויש לה גימטריה: 141

שימו לב שהשורש הריבועי של 2 מתחיל ב־1.41.. כמו הגימטריה של "אפס".

בתוך האות הראשונה, "ב" – כלולים כל ששת ימי הבריאה כשורש לכל (הגר״א). שימו לב שששת הספרות הבאות הן:
√2 = 1.4142135623730950488...

421356 = 6 × 26 × 2701

סכום האלפים = 421 + 356 = 777 = 37 × 7 × 3

נראה שזה סוג של חתימה אלוקית: ה' (26) שברא את (6) ימי הבריאה (2701)
מעניין שהמילה "בראשית" נדרשת כ"ברא-שית" – הוא ברא 6 (תקוני הזוהר, אור יקר). המילה "בראשית" עצמה כוללת 6 אותיות, ושאר הפסוק כולל 6 מילים (ראה זוהר, הקדמת בראשית דף ט׳א).

ובמספר פאי (π):
פאי = 3.1415926535897932384626433

שימו לב שהמספר 141 מופיע בתחילת הספרות של פאי. הספרה הראשונה "3", בהיותה מספר שלם, מייצגת את החלק הגלוי של פאי, ואילו ההתרחבות העשרונית מסמלת את ההיבט הנסתר, האינסופי. ^[6].

שורש 2 (2√) אמור לייצג את הפנימיות של דבר מה, שכן "ב" פירושו גם "בית" וגם "בתוך", כמו תחילית הב' בלשון העברית. לכן, השורש הריבועי של בית הוא כביכול בדיקה של היסוד הפנימי – כלומר, היסוד העמוק ביותר (הספירה הפנימית ביותר של כתר).

פאי (π) מגדיר את ההיקף של העיגול, (מעניין ש-"היקף עיגול" = 314 גימטריה) שהוא הצורה האולטימטיבית והמושלמת, שיש לה אינסוף צלעות/פינות – ולכן ניתן לומר כך שבעצם אחד (2√) הוא בפנים ואחד (π) בחוץ. הם קשורים מאוד זה לזה, שכן פאי הוא סדרה של רצפים הקשורים לשורש 2, בנוסחה מתמטית אלגנטית ואינסופית. אך בעוד שפאי נוגע יותר לחיצוניות (היקף עיגול) ולנקודת המרכז, 2√ מתמקד יותר בפנימיות השלמה – כי "בית" משמעו "פנים". יש עוד הרבה מעבר לכך^[2]..

מעניין, "ב" מאוית = "בית" = 412

מופע ראשון של 412 ב-שורש 2 (2√)
92483605585073721264	41214970999358314132226
	^ <-- 141 ספרה

נראה שהמתמטיקה הוגדרה בצמצום, כאשר אלוהים הגדיר, באמצעות גבורה וכו', ונתן את מאמר הבריאה (בראשית א:א) כדי להגדיר את המציאות הזאת שאנו קוראים לה ביתנו. מעניין לציין, שבספרה ה-913 ( בראשית) בשורש ריבועי של 2 מופיע המספר 85314 = "פה ש-די", ולפני כן נמצא 72 (חסד).

מופע ראשון של 85314 ב-שורש 2 (2√)
12024944134172	85314781058036033710
	^ <-- 913 ספרה

ובפאי:

מופע ראשון של 412 בפאי
2133936072602491	4127372458700660631
	^ <-- 296 ספרה

296 הוא הגימטריה של המילה האחרונה "הארץ". מיד לאחר מכן מופיע 737, שהוא המשמעות של ש-די, שאמר לעולמו די. ברור שזה תוכנן כדי להעביר משמעות.

שבת

כפי שראינו בפרק "6 ימים ושבת", שבת = 702 + 1 (כולל) = 703   כי שבת היא נקודת המרכז בזמן.

72 היא הגימטריה של חסד, כוונת השורש בבריאה. שבת היא 702 לחסד דכתר אין-סוף (הכתר האינסופי. האפס שבאמצע רומז לכתר – שהוא כאין), מקיף את הנקודה המרכזית ומתעלה ל-703, משולש של 37

שימו לב שבמילים "ואת הארץ", לשתי המילים יש גימטריה 296+407=703.. היחס בין המספרים אלה הוא:
296 / 407 = 0.727272727272 ... (אינסוף 72 , רומז לאורות האינסופיים של חסד)

שימו לב גם שבמשולש 73 (2701 נקודות), ניתן לקפל את שלושת משולשי ה-666 כלפי מעלה למבנה תלת מימדי חלול כדי לקבל את מבנה משולשי של 703 מכל הצדדים. עקב חפיפה בהיקפים, הם חופפים נקודות ומגיעים לסך של 2594 נקודות (ראו תמונה למטה).

באופן מדהים, הגימטריה המשולשת (אות + כל האותיות הקודמות) של שבת היא:

גימטריה משולשת של שבת
אבגדהוזחטיכלמנסעפצקר		ש
א		ב
אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרש		ת
סך הכל = 2593 + 1 (כולל) = 2594

אז 2594 משתמש במשולש אותיות שבת ויוצר את ערכן. צריך להוסיף את הכולל, שמשמעו שהאדם צריך להשתמש בבחירתו החופשית ולסייע ליחוד - לפתוח נקודה לאלוקים, אפילו הקטנה ביותר, אך שהיא "נקודה" שחודרת אל הלב, כפי שנאמר: "פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם" (שיר רבה ה:ב). אז מקבלים את השבת המלאה, עם האנרגיה שלה היוצרת את הכלי המושלם של קדושה — 2594. יש הרבה על מה לדון ב-2594^[2].

שלום
שבת היא זמן של שלום. כאשר האדם משתמש בבחירתו החופשית כראוי, הוא ימצא שלום וירגיש את קדושת השבת. "שלום" בגימטריה רגילה:
= 300 + 30 + 6 + 40 =376.

שים לב כי הריבוע שלו, שמשמעותו שלמות השלום:
= 376² = 376 × 376 = 141376 רמז לכך ששלמות השלום מגיעה כאשר האדם משתמש בכתר שלו, כלומר בבחירתו החופשית כראוי. הספירה של כתר היא חסד גמור ובלתי מוגבל (72) המאיר לכל, בין אם ראויים ובין אם לא.
376 × 72 = 27072, שיקוף מראה של חסד (72) עם אפס בפנים. זה מזכיר את 2701 − 1072, שרומז לכך שהעולם נברא בחסד אלוקי (1072 הוא מספר הכתר של חסד). וכך גם השלום בא כאשר האדם חי חיים של חסד. הגימטריה הגדולה של "שלום" היא 936, שהיא מילוי אותיות של "תורה" — כפי שנראה בהמשך. דבר זה מצביע על כך ששלום נובע גם משלמות בתורה. יש הרבה מה לדון בנושא "שלום", שהוא אחד משמותיו של הקב"ה (תלמוד שבת י:).

שים לב גם לכך שהגימטריה היורדת (ריבוע) של שם הוי"ה היא:

הוי"ה (יורד)		הוי"ה (הפוך)
י י  ה י  ה  ו י - ה  ו  ה		ה ו  ה ה  ו  ה י - ה  ו  ה
= 72 (חסד)		= 58 (חן)

72 הוא "חסד" ו־58 הוא "חן". 58 הוא גם הנקודה המרכזית הסופית של בראשית (913->457->229->115->58). זה רומז לכך ששורש כוונת ה' בבריאה הוא חסד, ואדם העושה חסד עם אחרים מדמה לקב"ה ומוצא חן בעיניו.

בשת

המילה הפותחת "בראשית" מאייתת "ירא שבת" וגם "ירא בשת", כלומר יראה וענווה לפני ה' (זהר, הגר"א, אדרת אליהו).

המילה "בשת" היא באותן אותיות כמו "שבת". לכן, לשתיהן יש גימטריה 703 (עם הכולל), וכן גימטריה משולשת 2594 (עם הכולל).

הדרך להתקרב לא-לוהים היא דרך תורתו, והדרך להתקרב אל התורה היא להתבייש בפני נותנה. ענווה/בושה היא ה"כלי" לקבלת התורה מא-לוהים. אדם צריך להשפיל את גאוותו, לבטל את האגו שלו בפני האל האינסופי. ככל שיש יותר ענווה, וככל שהאדם מרגיש שהוא דורך על אדמת קודש בלימוד התורה – כך הוא יכול יותר להתחבר ולקבל יותר.

אין זה מקרה שהנביא הגדול ביותר אי פעם (משה רבנו) היה גם "עָנָ֣ו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה" (במדבר י"ב:ג), כי הענווה היא הכלי לקבל את התורה מאלוהים.

וכמו שנאמר בקהלת: "ס֥וֹף דָּבָ֖ר הַכֹּ֣ל נִשְׁמָ֑ע אֶת־הָאֱלֹהִ֤ים יְרָא֙ וְאֶת־מִצְוֺתָ֣יו שְׁמ֔וֹר כִּי־זֶ֖ה כׇּל־הָאָדָֽם" (קהלת י"ב:י"ג).

"את הא-להים ירא" = 703
סופי תיבות = "אמת" = 441

כי כאשר אדם ירא את ה' ומתבושש מלפניו, יהיה לו קל יותר לקיים את כל המצוות ולהתקרב יותר.

כאמור לעיל, משולש בראשית מכיל 703 במרכזו, מוקף בשלושה משולשים של 666.

בהקשר זה, המשולשים המקיפים של 666 מייצגים את הצד החייתי האפל של האדם, הפועל כמחסום ומושך את רצונו אל הדברים הגשמיים. תענוגות גשמיים לשם עצמם בלבד מושכים את האדם אל הקליפה (הרע), ואז מחשבתו נמצאת במקום הלא נכון.

אך אם האדם פונה למעלה, ומשתמש בתענוגות הגשמיים לשם מטרה נעלה — לעשות רצון ה' — אזי הדבר מרומם אותו. לכן, אם נהפוך את משולש 703 כלפי מעלה, כלומר נהפוך "ואת הארץ" (הגשמיות) למעלה (אל ה'), הדבר יוצר את מגן דוד ה-13 המיוחד עם 937 נקודות (ראו תמונה למטה משמאל).

הנקודות הנותרות הן 2701 - 937 = 1764 = 4×441 (אמת מכל הצדדים). החושך של 666 הופך ל-441 (אמת).

המגן דוד ה-13 (937) מייצג את כתר התורה, כי 936 (בין היתר) הוא התורה (גימטריה מילוי אותיות) המקיפה נקודת מרכז. דרך האור שבתורה, הצד האפל שבאדם משתנה לטוב (936 הוא גם הגימטריה הגדולה של "שלום" – הכלי שמכיל את כל הברכות, כמו שצוין קודם). "המאור שבה היה מחזירן למוטב" (פתיחתא דאיכה רבתי).
 

"תורה" מילוי אותיות
ת	ו	ר	ה
תאו	ואו	ריש	הא
407	13	510	6
סך הכל = 936 + 1 (כולל) = 937

אה.., יש כל כך הרבה על מה לדבר. כל זה קשור לבריאת האור מהאין-סוף באמצעות ה-22 אותיות, חכמה וכו'. 13 = "אחד" או "אהבה". צדיקים חשים את האהבה הזאת מתוך האור כאשר הם עוזבים את גופם. האותיות העבריות הן כוחות מיוחדים, אבל הן כוחות שצריכים להיאמר, צריכים להתממש – כדי להעביר אותן מן הכח לממשות, וזה נעשה על ידי ה' עם השם הקדוש "אלוקים", כשהוא מדבר ומביא את הדברים לידי קיום. אבל גם אנחנו יוצרים דברים במידה מסוימת (בעולמות הרוחניים) על ידי אמירת דברי תורה (נפש החיים). זו משמעות הפסוק: " וִֽהְיִיתֶם֙ כֵּֽא-לֹהִ֔ים" (בראשית ג:ה), ופירוש רש"י שם: "יוֹצְרֵי עולמות".

מעניין לציין שרמז מקביל נמצא באיזון המילים:

גימטריה של הפסוק הראשון:
בְּרֵאשִׁ֖ית	בָּרָ֣א	אֱ-לֹהִ֑ים	אֵ֥ת	הַשָּׁמַ֖יִם	וְאֵ֥ת	הָאָֽרֶץ
913	203	86	401	395	407	296

בהחסרת שלוש מילות האמצע נותן:

(296+407) - (395+401+86) + (203+913) = 937 ((מגן דוד 13).

סכום שלוש המילים שבאמצע הוא: (395 + 401 + 86) = 2×441 (אמת)
רמז זה דומה לאיזון המילים שהוזכרו קודם בהקשר בייצוג הגיאומטרי. שבח לא-ל.

ארבעת יסודות הבריאה

רמז נוסף בשבע המילים הוא כדלקמן:

לפסוק בראשית א׳:א׳ יש 7 מילים ו־7×4 אותיות.

שים לב שבין שבע המילים, המילים העיקריות הן 4 המילים האי-זוגיות:

ארבעת יסודות הבריאה:

מילה ראשונה	"בראשית"	(913)	=	זמן/מרחב
מילה שלישית	"אל-הים"	(86)	=	כוחות הטבע
מילה חמישית	"השמים"	(395)	=	יקום/חומר ואנרגיה
מילה שביעית	"הארץ"	(296)	=	ארץ/חיים

סכום ארבעת היסודות הללו הוא:
913 + 86 + 395 + 296 = 1690 = 26 × 65 (י-הוה × אדני!)

26 היא הגימטריה של שם "י-הוה" ו-65 היא הגימטריה של "א-דני" כפי שמבטאים אותו!
ללא ספק, זוהי חתימה מתמטית נסתרת מבורא העולם.
למרבה הפלא, הגימטריה המשולשת (אות + כל האותיות הקודמות) של ארבע מילים אלו היא: 6526 (מה שמזכיר 65 × 26)

שם הויה (י-הוה = 26) הוא כל ספירות הבריאה. זה מתחיל בשם אהי״ה (=21) כיוון שזה נמצא בכתר, שעדיין לא התגלה במבט ראשון של אור. ואז כל האור נמצא בספירות וזה באמצעות שם "הויה" (26), והכלי המאפשר להכיל זאת הוא "א-דוני" (65).

זה מוסבר בספר "שערי אורה", שם נאמר במפורש שכל המציאות מתחילה ונכללת דרך "הקו" של שלושת השמות האלוקיים הללו.

מעניין לציין:

21 + 22 + 23 + 24 + 25 + 26	= 141
26 + 27 + 28 + 29 + .... + 65	= 1820

1820 = 26 × 70 הוא מספר חשוב שמייצג את 70 פנים לתורה, המקבילים ל-70 שמות של ה׳. תפקידו של האדם הוא לגלות את החכמה האלוקית הזו שבתורה.

חתימה גיאומטרית

צורת מגן דוד הראשונה שנראית ככוכב היא כוכב של 13 הנקודות. הוא נוצר על ידי שילוב של שני משולשים של "יוד" (10 נקודות כל אחד). 13 הוא הגימטריה של "אהבה" ו"אחד". שימו לב ששניהם, 26 ו-65, יש גורמים ראשוניים של 13. לכן, 26×65 = 13² × 10. 10 היא הגימטריה של "י", האות הראשונה בשם ה'. 13² הוא "כוכב הכוכבים" הראשון. לפיכך, ארבע המילים (1690) יוצרות גם הן סוג של חתימה גיאומטרית של השם - 10 כוכב הכוכבים!

שימו לב גם שהאותיות הראשונות של 4 המילים הללו הן: "באהה" המאיית המילה "אהבה"! (נתגלה על ידי ר' יצחק גינזבורג) שכן הבריאה הייתה מעשה אהבה של ה' האחד כלפי האנושות. ^[7].

רמז מספרי נוסף נמצא בסכום ה+/- של כל שבע המילים, הן קדימה והן אחורה:

913 - 203 + 86 - 401 + 395 - 407 + 296 = 679

679 הוא מספר עמוק וחשוב ביותר. זהו מספר המרכבה השביעי (מגן דוד תלת־ממדי) — מרכבת השכינה, מרכבת השלום. כאשר אנו עושים תשובה, אנו נכנסים לתוכה והשלום יורד עלינו מלמעלה. למרכבה זו יש 73 נקודות בכוכב האמצעי.

זהו סוד השלום. 73 = חכמה ,שהיא התורה, היא השכבה המחברת שלום מהארץ ושלום מהשמים. אלה המחוברים לחכמה, כלומר לתורה, נמצאים בתוך מרכבת מגן דוד התלת-ממדית, מרכבת ה' — תוצאה של התחברות שני ה"שלומים" הללו יחד!

למה ברא ה' את העולם? כדי שאדם יהפוך לצדיק ויתחבר אל ה' מתוך זכותו, יתחבר לאמת, לחכמה — התורה היא חכמת ה' לאנושות.

כמה מושלם הדבר הזה! אחרי כל השנים האלה, ליבי עדיין כואב ושכלי עדיין מלא ביראה שקטה ובפליאה מהסימטריות והמשמעויות הגלומות כאן. ודאי שזהו סימן זהב לבני דורנו שעלינו להתבונן עמוק יותר — להתמסר למשימה הגדולה של רדיפת אמיתות אלו לכל מקום שהן יובילו. ^[2].

הכתר הנסתר
רמה: מתקדם

לבראשית א׳:א׳ יש גימטריה 2701 — שהוא המשולש ה־73 (T73).

אנחנו מסתכלים רק על פרקטל קטן יותר; T73 אינו הדבר הסופי — הוא משל דחוס ומופלא למשמעויות הרבה יותר גדולות.

2701 מרמזת לנו על החכמה — שהיא כבר דבר שיש בה ממשות כלשהי.
אנו רוצים לראות את הכתר הנסתר שמעליה.
אנו יוצרים את המשולש הפוך — כך שהוא עומד על נקודה, ו״הבסיס״ — החכמה (73 נקודות בשורה) נמצא למעלה.

ואז מתגלה שהכתר, 620, מונח בדיוק מעל השורה עם 73 נקודות, ומרחיב את המשולש דרך 8 השורות הבאות: 74,75,76,77,78,79,80,81 וכך:

הכתר לא רק נמצא מעל החכמה במשמעות לשונית, אלא גם מעליה בצורה גיאומטרית מושלמת!

כתר = 620 = ‎74+75+76+77+78+79+80+81

זהו כתר בלתי נראה שעלינו לראות בעין השכל.

אנו מביטים הלאה ושמים לב שהשורה הבאה היא "82".
כאשר שורה זו "מופעלת", אנו מגלים שהשכבה הבלתי־נראית שמעל 2,701 היא בדיוק: 620 + 82 = 702 = שבת! מטרת הבריאה — התחלת הבריאה מתוך סופה, שהרי הסוף מונח בתחילה — ממש לפני "בראשית", לפי המשל הגיאומטרית^[8].

יתרה מזו, אנו רואים שה־82 מייצג את הגימטריה הקטנה של הפסוק הראשון המחברת לכתר מלמעלה, בעוד ש־2701 מתחבר לכתר מלמטה וזה יוצר את המבנה המופלא הזה של משולש 82.

לכן, הכתר שמעל, יחד עם פ״ב (82), רומז על המטרה מההתחלה — כלומר, רצון הבורא להגיע ליום השבת, "יום שכולו שבת", העולם הבא, לתת תענוג ושמחה לברואיו. ששת הימים (ששת אלפי השנים) נועדו רק לשרת מטרה זו. אך דע כי כבר מההתחלה — 702 = שבת — כבר היה קיים.

אך זה לא סוף הסיפור — למעשה זוהי רק תחילתו של מבנה ענק ומונומנטלי שיש לחשוף.

נציין רק עוד דבר נוסף אחד, בס"ד:

חוזרים אחורה:
יש לנו את הפסוק הראשון — 2701
מעליו נמצא כתר — 620
עד כה זה T81.

כעת נשים לב שהכתר עצמו קשור למושג של נקודה — וזהו חומר לעיון והתבוננות עמוקה מאוד!

מעל T81, אנו מוצאים את "נקודה" — 165 — המונחת בדיוק על ידי השורות 82 ו־83 יחד (82+83=165), בדיוק מעליה, וכל המבנה הזה יוצר את משולש 83, כאשר 83 הוא בעצמו נקודת האמצע של ה"נקודה" 165 — כלומר, כל המבנה הזה נמצא בתוך משולש אחר, גדול יותר: T165.

T165 = 13,695 = 15 × 913 = י"ה × בראשית וזהו המשולש שנמצא בתוך... T329, שהוא... 54285 (שמופיע לראשונה בפאי בדיוק במקום 2701 וכו׳)

(913 מופיע לראשונה בפאי ב־15 × 73 = י״ה × חכמה — ככתוב בספרים הקדושים שחכמה מאירה את י״ה)

ויש בזה עוד הרבה עומקים... (נשמע מאורן עברון)

>> הבא כוכב אלוקי

הערות

• [1] מעניין לציין, שמחקרים עדכניים בקרינת הרקע הקוסמית שממלאת את היקום חשפו ציר של סימטריה. מדענים ציפו שקרינת הרקע הקוסמית תהיה מפוזרת באקראי, אך במקום זאת הם נדהמו לגלות שהיקום מציג סימטריה. ציר הסימטריה הזה אינו אלא מישור שוויון-היום של כדור הארץ סביב השמש. במילים אחרות, כל היקום הנצפה סימטרי סביב כדור הארץ. מדענים נבוכים קראו לכך "ציר הרשע".
   
• [2] נשמע מאורן עברון. הוא גם אמר לי: שמעתי זאת מאורן עברון. הוא גם אמר לי: שבת היא מקום המנוחה שבו כל המבנה מקבל אנרגיות מחודשות מהנקודה המרכזית, הן בזמן ובמרחב, והן בחומר ובאנרגיה. אבל אלה שאינם מתבוננים בזה נכון ומשתמשים בזה לרעה — מעוותים את זה ובאמת פוגעים בכל הבריאה. אך כאשר מקיימים אותה כראוי, במיוחד הן מבחינה מבנית — באי חילולה (כל איסורי השבת) — והן על ידי התעלות רוח ולימוד תורה, כל המציאות כולה מתרוממת והברית בין ישראל לאלוקים מקיימת את שמיים וארץ וממשיכה להפעילם.
   
• [3] לגבי "האין", הרב ירוחם ליבוביץ כותב (דעת תורה, חלק ב', עמ' קמ"ד-קמ"ו):

  חז"ל אמרו: "כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה אתה מוצא ענוותנותו..." (מגילה ל"א ע"א). הכוונה אינה שאף על פי שהקדוש ברוך הוא מרומם וקדוש, בכל זאת הוא עניו ונמצא עם שפלי רוח וענווים. אלא, סוד הענווה הוא שהגדלות טמונה דווקא בסוד הענווה. וכך מצינו בדברי חז"ל (שמות רבה לד:א): "יושב בסתר עליון" – "עליון" – הוא מעל כל בריותיו. "בצל שד-י יתלונן". שכן אמת מציאותו של ה' היא דווקא ב"סתר", ב"צל", ב"אין". וסוד הדבר הוא שה"אין" – הוא המציאות האמיתית. להיפך – מציאות ה"יש" אינה קיימת בבריאה, אלא היא שייכת למרכבת הטומאה (צד הרע/קליפות). ואילו סוד מרכבת הקדושה – הוא במציאות של "אין". וכן הוא בעניין התורה – וזה מה שלמדנו שאחת מ-48 הדרכים שהתורה נקנית בהן היא "בענווה". אמרו חז"ל: "למה נמשלו דברי תורה למים? לומר לך מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה" (תענית ז' ע"א). ובגמרא (סוכה מ"ט ע"ב): "מה דכתיב: 'חמוקי ירכיך כמו חלאים' (שיר השירים ז:ב)? למה נמשלו דברי תורה כירך? לומר לך: מה ירך בסתר, אף דברי תורה בסתר." כי התורה שורה דווקא ב"סתר", ב"ענווה", ב"שפלות", בסוד מציאות ה"אין". כי האין – הוא המציאות האמיתית.

  
  שאלתי את אורן עברון על כך והוא השיב: אפס (ZERO) הוא כמו שער – הוא קיים בכל מקום, גם כשאין זמן/מרחב/חומר/אנרגיה, כי האפס אינו תלוי באף אחד מהם. הוא התקיים עוד לפני שנברא משהו, והוא קיים גם עכשיו בכל רגע, כאשר ה' משתמש בו כדי לברוא את העולם/ות יש מאין בכל רגע ורגע.
  
  מה המשמעות של זה? המשמעות היא שיש שלושה סוגים של "יש" (קיומיות/מציאות):
  1. האלוקות – שהיא המציאות האמיתית, ואין דבר שקיים כמו ה'. כלומר, ה' הוא המציאות עצמה.
  2. "יש" שאינו תלוי בזמן או בשאר ממדי החומר/אנרגיה/מרחב – כמו משולשים או עיגולים, שהם צורות שאינן תלויות ב"זמן" כדי להתקיים.
  3. הבריאה – שהיא תלויה בזמן/מרחב/חומר/אנרגיה.
  לכן, האפס מכיל את הסוגים 2 ו-3, אך לא את 1.
  כאשר היה "רק ה'", רק אור אין-סוף (ששווה בגימטריה 414, אגב – כך גם מתחילים הספרות של שורש 2), הקב"ה רצה לברוא את העולם. ומה היה לו? אפס (Efes) – כלומר, הבריאה הפוטנציאלית. לכן ה' הגדיר את האפס כ"שער" שמאפשר את הופעת רצונו – ודרכו תצא ותתגלה הבריאה. לכן, התנועה הראשונה של המחשבה היא הרצון של ה', כלומר: כתר – שהוא תחילת הבריאה, אף על פי שהוא עדיין באפס. הרצון קיים, והוא מתחיל לפעול על האפס ומוליד ממנו את ה"יש". כלומר: חכמה, שמתחילה ב-"1" או בנקודה, יוצאת מתוך ה"אין", בעוד שהכתר נמצא בתוך ה"אין" עצמו. ולכן נאמר באיוב כ"ח, פסוק י"ב: "וְֽ֭הַחׇכְמָה מֵאַ֣יִן תִּמָּצֵ֑א?"
  
  אז כשאני אומר שאפס הוא הכול יחד, שבו השלילה גורמת לחיוב לא להתגלות — הכוונה היא לכל מה ששייך לסוג השני והשלישי של "יש" (כפי שפורט לעיל), כלומר: הבריאה. אין הכוונה שה' הוא אפס, או שאור אין-סוף הוא אפס.
  
  אלא, מה שראינו זו הכרחיות לוגית שמובילה לכך שכאשר מתבוננים אל תוך האפס — וההתבוננות הזו היא עניין קריטי — מגלים שאפס הוא פשוט היעדר של כל "מניין" של מה שניתן למנות, כלומר של ממדי הבריאה וכדומה. אבל חייבת להיות אנרגיה אינסופית וכוח אינסופי שנמצא מחוץ לזמן/מרחב/חומר/אנרגיה, אשר מצוי במצב הזה שאנו קוראים לו "אין", או "אפס", או Zero — כלומר: "אין בריאה". כשאין בריאה — ה' קיים. תמיד. למעלה מהזמן, בלתי תלוי בחומר/אנרגיה/מרחב. וזה מה שהעין הפנימית שלך — העין שבמוח — רואה כאשר היא מתבוננת אל תוך האפס. ברוך הוה ברוך שמו...
  
  ועכשיו, חזור לעניין "מספר כתר" (=1000), ותראה שהגימטריה הקטנה שלו היא 28, שזהו בדיוק המספר של "כח" – שמשמעותו פוטנציאל בלשון הקודש, כלומר כוח גנוז שעדיין לא מומש. זהו שלב שקודם לתחילת התהליך שאנו מכנים "התחלה", שהיא 1. וכאשר התהליך מתחיל — אנו אומרים שלפניו היה "אפס" – לא התחיל, אין-כלום. וברגע שמתחיל – אנו מעניקים לו 1 – שהיא הנקודה הראשונית של הבריאה. זהו ממש היסוד של "אפס ואחד" — תחילת סדרת פיבונאצ'י. המעבר מ-0 ל-1 הוא הדחיפה של האור אל תוך הממדים שה' יצר. זו תחילת ההארה בתוך הצמצום – תחילת האור. אבל האור עצמו מגיע מאור אין-סוף, שהוא אינסופי, אין, וכו'.
  
  מעניין לציין ש"אין" בגימטריה שווה 61, שזה דומה ל-611 – שהוא גימטריה של "תורה" וגם של "אמצעית".

  61 × 611	=	37,271	(37="חכמה" סידורי, 271 = "היריון")
  61 × 165	=	10065	(165 = "נקודה" עם שני אפסים – מעניין)
  61 × 314	=	19,154	(19 = קטנה של "חכמה", 154 = "ניקוד", שורש המילה "נקודה")

  
   
• [4] ספירת כתר, הממוקמת מעל הראש, מלמדת אותנו שהבחירה נעלה מהשכל. אנו תופסים את האדם כיצור רציונלי, מונע על ידי מידע. שינוי המידע אמור לשנות את ההחלטה – אם אכן נכון לשנותה בהתאם. וזה אכן נכון כאשר הכתר, ה"כתר העליון", נמצא בהתאמה עם כיוון המידע הזה. אך כאשר הכתר חסר הארה בממד ההקרנה של אותו מידע – הוא חוסם את הקבלה שלו בדרכים שונות: החל מהתעלמות, ועד לשימוש בכשלים לוגיים כמו תקיפה אישית (ad hominem), הסחת דעת (red herring), או איש קש (straw man). ספירות חכמה, בינה ודעת יופעלו כדי להכחיש את המידע ואת מסקנותיו – באופן מלא או חלקי. ככל שהאדם אינטליגנטי ומתוחכם יותר, כך המחסומים הללו יופיעו בצורה עדינה ומתוחכמת יותר – לעיתים קרובות מושרשים בהנחות יסוד בסיסיות ולא בסתירות גלויות. ...
   
• [5] ראה את הדיון הזה על תודעה מאת אנתוני פלו (Anthony Flew). torah_authenticity.php?d=12
   
• [6] לגבי השאלה מדוע סופרים את הספרות של פאי החל מהנקודה העשרונית ולא כוללים את ה-"3", הנה תשובה מאת אורן עברון:
  
  בהקשרים מתמטיים ומדעיים, הספרות שלאחר הנקודה העשרונית במספר כמו פאי הן משמעותיות משום שהן מייצגות את הדיוק האמיתי של הקבוע. החלק השלם של פאי (3) הוא ידוע וברור, אך החלק העשרוני האינסופי והבלתי מחזורי (141592653589793...) מכיל את המורכבות והאקראיות שהופכות את פאי לנושא מרתק במתמטיקה. דיוק ומורכבות אלה מאפשרים חקירה של תבניות וקשרים מורכבים, כפי שנראה במחקרים המקשרים בין פאי לפסוק הראשון של התורה. תבניות אלו הן משמעותיות משום שהן נובעות מהאופי המדויק והפרטני של הספרות שאחרי הנקודה העשרונית, ומספקות בסיס לזיהוי קשרים שאינם אקראיים ובעלי משמעות.
  
  הספרה הראשונה "3", בהיותה מספר שלם, מייצגת את החלק הגלוי של פאי, בעוד ההתרחבות העשרונית מסמלת את ההיבט הנסתר והאינסופי. ההפרדה הזו הופכת את השימוש בשני החלקים יחד לפחות קוהרנטי, ולעיתים מיוחסת למתודולוגיות מחקר מתקדמות. לעומת זאת, ההתרחבות העשרונית נחשבת לישות נפרדת, והיא הייתה מוקד למחקר מדעי ומתמטי במשך אלפי שנים.
  
  כאשר מדברים על דיוק, חשוב להתמקד בספרות שלאחר הנקודה העשרונית, שכן הן מהוות חלק אינטגרלי מקבוע פאי. זו הסיבה שמנועי חיפוש של פאי — שמאפשרים למשתמשים לחפש רצפים מסוימים בתוך פאי — נוהגים (למיטב ידיעתי, תמיד) להתחיל מהספרה הראשונה לאחר הנקודה העשרונית ("1"), תוך כדי השמטת ה-"3". מוסכמה זו קיימת כבר זמן רב, משום שה-"3" לבדו אינו מאפשר חקירה נרחבת, בעוד ההתרחבות העשרונית האינסופית והמורכבת מספקת שדה עצום למחקר ולזיהוי תבניות.
  
  ראוי לציין כי נמצאו תבניות הכוללות גם את הספרה הראשונה "3" וגם את ההתרחבות העשרונית, והן חושפות הרמוניה מרשימה. תבניות אלו, על אף שהן משניות במעמדן הראשוני, מהוות המשך לממצאים הראשוניים וראויות לחקירה נוספת.
   
• [7] אותיות ראשונות "אהבה", הראו לי שזה מופיע בספרו של ר' יצחק גינזבורג "913 סודות בראשית". שימו לב שחתימת הויה חודרת ליקום ברמות רבות, ראו "חתימת א-לוהים" כאן למידע נוסף.
   
• [8] על פי הרב יצחק גינזבורג:

  מקור השבת ומה שהיא מגלה במציאות הגשמית שלנו הוא החלק העליון ביותר של ספירת הכתר, הנקרא "רֵישָׁא דְלֹא אִתְיָדָע" או בקיצור – רדל"א. השבת מייצגת את עולם המחשבה, ואילו ששת ימי המעשה מייצגים את הדיבור. הדבר ניכר היטב בסיפור הבריאה, שבו במהלך ששת ימי החול הקב"ה בורא את המציאות באמצעות דיבור – בעשרת מאמרות. אך בשבת, הוא שובת מהדיבור; וממילא, לא נברא דבר חדש בשבת. כפי שמוסבר, השביתה מן הדיבור מרמזת על עליית הדברים למחשבה. בלשון חז"ל: "סייג לחכמה – שתיקה", והפן הפנימי של החכמה בקבלה הוא הביטול – היסוד לכל יכולת של מסירות והתמסרות.
  
  בנוסף, בתורת האר"י, החכמה נחשבת למהות השבת. אכן, גם הביטול נשרש בחלק הגבוה ביותר של הכתר – ברדל"א, המקום בנפש שבו אין אפשרות להתבוננות או להכרה עצמית, ומכאן נובעת תחושת הביטול וההתאחדות עם המקור.
  https://inner.org/torah_and_science/mathematics/story-of-pi-1.php

דירוגים 10 / 10
מספר דירוגים 3

הדירוג שלך: 12345678910