זבחים דף צ"ד ע"א

האם עור לח חשוב הוא ככלי לענין לקבל טומאה ולענין לטלטלו בשבת? [תד"ה מנין (לעיל)].

עור בהמה גסה עור בהמה דקה
לרבינו תם [1] לענין טומאה: חשוב
לענין שבת: אינו חשוב
לענין טומאה: חשוב
לענין שבת: אינו חשוב
לרש"י בשבת חשוב אינו חשוב

דברים דלהלן שניתז עליהם דם חטאת האם טעונים כיבוס או גירוד?

הבגד והשק העור כלים
לרבנן כיבוס לאביי: גירוד [2]
לרבא - רכים: כיבוס
- קשים: גירוד
גירוד
לאחרים כיבוס כיבוס (ברכים ובקשים) גירוד

אליבא דרבא, במאי מוקים לה לקרא דצרעת, למתניתין ולפלוגתא דרבנן ואחרים?

לקרא דצרעת למתניתין לפלוגתא דרבנן ואחרים
לרבא בהו"א ברכים ברכים בקשים
לרבא במסקנא אפי' בקשים [3] ברכים בקשים

זבחים דף צ"ד ע"ב

הקורע רובו של בגד באופנים דלהלן, מה דינו? [תד"ה לא שנו].

כשקרע ג' אצבעות מבגד קטן [4] כשקרע ג' אצבעות מבגד גדול [5]
הבדילו לגמרי לר' מאיר: טמא
לר' יוסי: טהור
טמא
השאיר מחובר כדי מעפורת טמא [6] טמא

-------------------------------------------------

[1] הנה ר"ת העמיד את המשנה בבמה טומנין שהתירה לטלטל עורות - שמיירי בעורת יבשים, אבל בעורות לחים אסור לטלטלן אלא אגב בשר אבל לא לבד. וקשה מסוגין דמוכח שגם עור לח [משהופשט] ראוי לקבל טומאה. ותי' תוס', דאע"ג דמקבל טומאה במחשבה, מ"מ לענין שבת אינו ראוי לטלטול כיון שלא שכיח שייחד עור לח לישיבה.

[2] וס"ל לאביי שמתניתין שאמרה כיבוס בעור ס"ל כאחרים ולא כרבנן. ורבא חולק וס"ל דמתניתין ככו"ע ומיירי ברכים שבזה מודים רבנן לשיטתו דיש בהם כיבוס, ומחלוקתם עם אחרים הוא בקשים.

[3] הנה רבא חזר בו ממה שדחק בהו"א להעמיד את הפסוק שאמר כיבוס בעור רק בעור רך, וס"ל עתה שהפסוק מיירי גם בקשה, אלא כיון שיש בו צרעת היא מרככת אותו. [אמנם ממה שהעמיד משנתנו ברכים ופלוגתא בקשים ושמשנתנו גם כרבנן - מזה לא חזר בו].

[4] הנה יש להקדים כאן את הסוגיא בחולין דף ע"ב ע"ב - שהביאו התוס', דאמרינן התם: בגד שלשה על שלשה טפחים שנחלק - טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס דברי ר"מ, ר' יוסי מטהר. ופי' מחלוקתם הוא, דכיון שנחלק זה הבגד לשנים [אפי' שיש גם בחתיכה הקטנה ג' אצבעות שהוא שיעור כדי לקבל טומאה, מ"מ] כיון שלא נשארה חתיכה גדולה של שלשה על שלשה טפחים א"כ א"א לומר שמקבלת החתיכה הקטנה טומאה מאביה בשעת הקריעה, ורק שייך שתקבל טומאה בעודה מחוברת, אלא שזו טומאת בית הסתרים. ונחלקו בזה ר"מ ור' יוסי שלר"מ מטמא ולר' יוסי לא מטמא.

[5] כאן לכו"ע מקבלת החתיכה הקטנה שיש בה ג' אצבעות טומאה של מגע מדרס, כי נוגעת באביה בשעת פרישתה, שנגיעה זו אינה בבית הסתרים, כיון שהנגיעה בשעת הקריעה כשאינו מוסתר כבר [דא"א שלא תגע מעט באביה בשעת הקריעה], והיות שנשאר כאן בגד גדול שלשה על שלשה טפחים הרי שלא טהר מטומאת מדרס שבו, ולכך לכו"ע יכול לטמא את הבגד הקטן אם יש בו ג' אצבעות. [וזה שהוקשה לתוס' על סוגין שמבואר שאם היה מבדילו לגמרי היה טהור, וקשה הרי טמא עדיין טומאת מגע].

[6] ומבואר בסוגיא שמה שאמר רב הונא לא שנו אלא שלא נשאר מחובר כדי מעפורת, אבל אם נשאר כדי מעפורת טמא, היינו רק מדרבנן, גזירה שמא לא יקרע רובה, אבל מדאורייתא באופן שמועילה קריעה לטהר סגי בקריעת רובה אפי' אם נשאר מחובר כדי מעפורת.

עוד חומר לימוד על הדף