בבא קמא דף פד.

במה נחלקו ר' אליעזר ורבנן בדין "עין תחת עין"?

לר' אליעזר לרבנן
לרבה אין שמין אותו כעבד [1] שמין אותו כעבד
לרב אשי שמין את המזיק כעבד [2] שמין את הניזק כעבד

בבא קמא דף פד:

נזקים דלהלן האם גובים בבבל, או לא, ומדוע?

אדם שהוזק שור שהוזק
אדם שהזיק "אדם באדם" - אין גובים דאינו שכיח [3] "שור באדם" - גובים דהוי ממון קצוץ [4]
שור שהזיק "אדם בשור" - אין גובים דהוי קנס [5] "שור בשור" בשן ורגל - גובים [6]

במה נחלקו רבי ובן עזאי?

"כויה תחת כויה" "חבורה תחת חבורה"
לרבא [7] לרבי כויה נא' תחילה כויה - שאין בה חבורה לגלות שכויה דוקא עם חבורה
לבן עזאי חבורה נא' תחילה כויה - שיש בה חבורה לגלות שכויה אפי' בלא חבורה
לרב
פפא
לרבי כויה נא' תחילה כויה - שיש בה חבורה לגלות שכויה אפי' בלא חבורה
לבן עזאי חבורה נא' תחילה כויה - שאין בה חבורה לגלות שכויה דוקא עם חבורה
לאי
נמי
לרבי כויה נא' תחילה כלל ופרט רחוקים אינם נדונים, וחבורה לא ממעט בכויה
לבן עזאי חבורה נא' תחילה כלל ופרט רחוקם נידונים, וחבורה ממעט בכויה

-------------------------------------------------

[1] ר' אליעזר אמר "עין תחת עין ממש" - ומקשה הגמ' וכי לית לר"א ככל הני תנאי ואמוראי דפשיטא להו דאי אפשר לומר "עין תחת עין ממש". ותירץ רבה, דה"ק: לומר שאין שמין את הניזק כעבד - אלא שמין אותו כבן חורין, וזה תשלום גדול מאד כאילו משלם עין תחת עין ממש", משא"כ אם שמים אותו כעבד, אינו ממש דהרי עין של עבד פחותה מעין של בן חורין. ואביי דחה זאת, דאי אפשר לשום כבן חורין - כיון שלבן חורין אין דמים, כיון שאין מוכרים אותו בשוק.

[2] ס"ל לר' אליעזר, שהמזיק צריך לשלם כופר עינו, דהיינו שהיה צריך לעשות "עין תחת עין ממש" ולנקור את עין המזיק, אבל כיון שאי אפשר לעשות כן, צריך המזיק לתת במקום את דמי עינו שלו, ושמין את המזיק כמה היה שוה להמכר בשוק אם היה עבד עם עין וכמה היה שוה בלא עין, וההפרש ישלם.

[3] ואפי' שיש בו חסרון כיס לא גובים, ורק בדבר שהוא גם שכיח וגם יש בו חסרון כיס אז הם עושים שליחותייהו של דייני א"י. ובזה מיושב ג"כ מדוע לא גובים בושת, דאף ששכיחא מ"מ אין בה חסרון כיס לניזק , וכן לא גובים כפל וד' וה', דאף דשכיח מ"מ הרי אין חסרון כיס לנגנב (מה שלא יקבל יותר מקרן), ולכן לא גובים זאת בבבל.

[4] דהכל יודעים כמה נמכר שור בשוק - ולא צריך "אלהים" לשומא, והוי מידי דממונא, וגובים זאת בבבל.

[5] דשור תם שהזיק הוי קנס, ובקנס לא עושים הדיינים של בבל שליחותייהו, ולכן לא יכולים לגבות. ואם היה שור מועד, הוי מלתא דלא שכיחא, דהרי אין מועד בבבל, ושהיה מועד בא"י ובא לבבל, או שבאו דיינים של א"י לבבל וייעדוהו, הוי מילתא דלא שכיחא ולא עושים בזה שליחותייהו.

[6] מיירי רק בשן ורגל שהן ממונא, דבקרן הוי קנסא, וקרן מועדת לא שכיחא כנ"ל. ושן ורגל מיירי בשור שהזיק שור, כגון שנתחכך שור בחברו להנאתו והזיקו, או שהזיק את שור חברו בגופו דרך הילוכו דהוי תולדה דרגל, דהוי מלתא דשכיחא. וכיון שהוי ממונא וגם קצוצים מחיר השוורים בשוק, יכולים הדיינים של בבל לדון זאת.

[7] רבא ס"ל שנחלקו רבי ובן עזאי בנידון האם משלמים על צער שלא במקום נזק, ורבי ס"ל שאין משלמים על צער במקום נזק, כיון שהחבורה שבסוף הפסוק מלמדת אותי על כויה - שהיא חבורה עם נזק, ורק אז משלם צער. ובן עזאי ס"ל להיפך שמשלמים על צער שלא במקום נזק, דחבורה שבסוף הפסוק מלמד שכויה היא אפי' בלא חבורה.

עוד חומר לימוד על הדף