בבא קמא דף נד:

שור דלהלן שנפל לבור מה הדין?

שור שהוא חש"ו, וסומא ומהלך בלילה שור פיקח
לר' ירמיה חייב כ"ש שחייב [1]
לרבא חייב פטור [2]

בבא קמא דף נד:

תיבות דלהלן האם דורשים אותם בריבוי, או בכלל?

"כל" "בכל"
לתירוץ ראשון ריבוי כללא
לאיבעית אימא כללא [3] כללא

-------------------------------------------------

[1] כלומר, לא מיבעיא שור שהוא חש"ו שהו"א שמחמת שהוא חש"ו לכן נפל לבור - וקמ"ל שבכל אופן חייבים עליו, אבל שור שהוא פיקח ודאי שחייב עליו.

[2] דאיבעי ליה לעיוני ולמיזל, דכן דרך השור ללכת עם עיניו למטה, והיה לו לראות את הבור ולהנצל ממנו.

[3] אכן כאן דרשינן ליה בכלל ופרט וכלל, משום שהיה לכתוב "ובהמתך" כמו שכתב בדברות ראשונות, ומזה ששינה וכתב "וכל" ש"מ שאתא לריבויא.

עוד חומר לימוד על הדף