בבא קמא דף נג.

נפל לפניו מקול הכרייה חייב, לאחריו פטור, באיזה אופנים מיירי?

לפניו - חייב לאחריו - פטור
לרב - זה וזה בבור [1] נפל על פניו אל תוך הבור נפל ופניו לאחור כלפי מעלה [2]
לשמואל נפל תוך הבור ופניו בין למעלה בין למטה נפל לאחוריו אל חוץ הבור

שור תם או מועד שדחף שור אחר לבור, מה הדין?

הדוחף שור תם הדוחף שור מועד
לרבנן השור משלם חצי נזק והבור פטור השור משלם נזק שלם והבור פטור
לר' נתן השור משלם רביע, והבור שלשה רבעים [3] השור משלם חצי נזק והבור חצי נזק

בבא קמא דף נג:

שור ושור פסולי המוקדשין שנגחו שור, כמה משלם בעל השור ההדיוט [4] את הדין דלהלן?

לאביי לרבינא
לישנא
קמא
ביאור ראשון - בתם [5] משלם חצי נזק - כר' נתן משלם רביע נזק - כרבנן
איבעית אימא - כרבנן [6] משלם חצי נזק - בשור מועד משלם רביע נזק - בשור תם
איכא
דאמרי
ביאור ראשון - במועד משלם חצי נזק - כרבנן משלם נזק שלם - כר' נתן
איבעית אימא - כר' נתן משלם חצי נזק - בשור תם משלם נזק שלם - במועד

בבא קמא דף נג:

שור ואדם שחפו לבור דבר כדלהלן, מי חייב בתשלום ומי פטור?

השור האדם [7] הבור
לענין תשלומי נזק חייב חייב חייב
צער ריפוי שבת ובושת, דמי ולדות פטור חייב פטור
תשלום כופר או שלשים של עבד חייב פטור פטור
על כלים, ועל שור פסולי המוקדשין חייב חייב פטור

-------------------------------------------------

[1] ס"ל לרב שבור שחייבה עליו תורה הוא להבלו ולא לחבטו, ולכן אם פניו כלפי הבור שמועיל בו ההבל - חייב, אבל אם פניו לאחוריו, כלומר כלפי מעלה פטור כי לא מת מחמת ההבל, ועל החבטה הוא פטור - דקרקע עולם הזיקתו. ואמר רב חסדא - מכח הברייתא, דדוקא אם היה ברה"ר, אבל בור ברשות בזה מודה רב שחייב בין אם נפל לפניו ובין לאחריו. ורבה אמר, שמודה רב שאם התחיל ליפול על פניו שנכנס בו הבל - אפי' נתהפך קודם שנחבט, ג"כ חייב - כי ההבל שנכנס בו הועיל לקרב מיתתו.

[2] ושמואל חולק במקרה הזה וס"ל שחייב, דכיון שמת מחמת החבטה שתוך הבור - בעל הבור חייב.

[3] וביאר רבא הסברא, דאפי' אם נאמר דהשור עשה כל הנזק והבור עשה כל הנזק, אין לומר שכל אחד ישלם חצי נזק, כי יטען בעל השור מה הועילה לי השותפות אתך, הרי גם בלא השותפות אתך אני משלם רק חצי נזק, ולכן בעל השור משלם רבע, ובעל הבור משלם שלשת רבעים דהרי עשה כל הנזק ומה שאפשר להשתלם מבעל השור משתלם. ואיבעית אימא, אפי' אם נאמר שהשור עשה חצי והבור עשה חצי, אין לנו לומר שהבור ישלם חצי והשור ישלם רבע ורבע יפסיד, כיון שאומר הניזק לבעל הבור - אני את השור שלי מצאתי תוך הבור שלך ובורך הרג אותו, ומה שאני יכול להשתלם מבעל השור אני אקח ממנו, ואת השאר אני אשתלם ממך. וע' בתוד"ה לעולם, הביאור בסברת ר' נתן.

[4] שור פסולי המוקדשין פטור על נזקו, ולכן הנידון כמה ישלם שור ההדיוט, האם ישלם רבע נזק או חצי נזק, ואם היה מועד האם ישלם אפי' נזק שלם.

[5] והעמידה הגמ' את מחלוקתם במחלוקת ר' נתן ורבנן, דלר' נתן היכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי, ולכך גם כאן שאי אפשר להשתלם משור פסולי המוקדשין משלם בעל השור תם את כל חיובו - חצי נזק. ולפי רבנן, שאפי' היכא דליכא לאשתלומי - לא משתלם מהשני, לכך בעל שור ההדיוט אינו משלם יותר מחצי ממה שהיה חייב אם היה עושה לבד - דהיינו רביע נזק. [ואם היה מדובר בשור מועד, לאביי היה משלם נזק שלם, ולרבינא חצי נזק].

[6] לפי ביאור זה לא נחלקו אביי ורבינא, דשניהם ס"ל כרבנן דאפי' דליכא לאשתלומי וכו', לא משתלם מהשני, ואביי דיבר בשור מועד ולכן משלם חצי ממה שהיה צריך לשלם - דהיינו חצי נזק. ורבינא דיבר בשור תם - והחצי ממה שהיה צריך לשלם הוא רבע נזק.

[7] כתבו התוס' (בד"ה שור), דלא מיירי שדחף אדם בכוונה, דא"כ בעל הבור למה חייב, אטו אם ישים אדם טליתו של חברו באש של חברו יתחייב בעל האש. רק שהקשו דהרי כתוב שחייב בד' דברים - דהיינו גם בושת, ואדם שלא בכוונה פטור על בושת. ותירצו, שמיירי שידע בשעת נפילת חברו ובזה סגי כדי להחשב כוונה, ע"ש.

עוד חומר לימוד על הדף