נדה דף כא. א

המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה לכו"ע. אין עמה דם מה דינה?

בחתיכה בצבע של ד' מיני דמים בחתיכה בצבע שאר דמים הפילה ואינה יודעת מה הפילה
לרב יהודה אמר שמואל לר' יהודה: טמאה נדה
לרבנן: טהורה
טהורה אפי' מנדה [1] לר' יהודה: ----
לרבנן: טהורה
לר' יוחנן - ללישנא קמא טמאה נדה [2] טהורה אפי' מנדה לר' יהודה: טמאה נדה
לרבנן: טהורה [3]
לרב נחמן בר יצחק
ולר' יוחנן ללישנא בתרא
לר' יהודה: טמאה נדה
לרבנן: טהורה [4]

נדה דף כא: א

יולדת בימי זיבתה (י"א יום שבין נדה לנדה) וקשתה וראתה דם ב' ימים ובשלישי הפילה ואינה יודעת מה הפילה, וכן אינה יודעת אם היה דם בלידתה, מה הספקות ומה דינה?

מה הן הספקות? ומה הדין?
לת"ק - אפשר לפתיחת הקבר בלא דם א) ספק ילדה ולד. ב) ספק לא ילדה וראתה זיבה. ג) ספק לא ילדה ולא ראתה זיבה [5] מביאה קרבן חטאת העוף - ואינו נאכל [6]
לר' יהושע - אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם א) ספק ילדה ולד. ב) ספק לא ילדה וראתה זיבה [7]. מביאה קרבן חטאת העוף - ונאכל

נדה דף כא: א

המפלת חתיכה באופנים דלהלן מה דינה (לאלו התנאים דס"ל דיש פתיחת הקבר בלא דם [8])?

יש עמה דם יש בתוכה דם תוכה מאדים יש בה דם אגור [9]
לרבנן טמאה טהורה טהורה טמאה
לסומכוס טמאה טמאה טהורה טמאה
לר' אחא טמאה טמאה טמאה טמאה
לרשב"י טמאה טהורה טהורה טמאה

להוה אמינא בגמ' במה נחלקו ר' אליעזר וחכמים דלהלן?

בחתיכה שיעא [10] בפלי פלויי [11] דם נדה בשפופרת
לת"ק - ר' אליעזר טהורה טמאה טהורה [12]
לחכמים טהורה טהורה טמאה [13]
-------------------------------------------------

[1] ועל זה קשה מהברייתא שהביא רב הושעיא מנהרדעא: "המפלת חתיכה אדומה שחורה ירוקה ולבנה, אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה, רבי יהודה אומר בין כך ובין כך טמאה", ע"כ. מבואר שאפי' בירוקה ולבנה טמאה אליבא דר' יהודה, ואיך אמר שמואל דלכו"ע טהורה, וזה שאמר: "קשיא לשמואל בחדא".

[2] לר' יוחנן מלבד שקשה מהברייתא כנ"ל, קשה עוד ("לר' יוחנן בתרתי"), דהיינו ממה שאמר כאן שלרבנן ג"כ טמאה בד' מיני דמים, ואילו בברייתא מבואר שאפי' בשחורה ואדומה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה, ואיך כאן מטמא אפי' בלא היה עמה דם.

[3] וביארו התוס' (תוד"ה ורבנן) דלא רק דפליגי רבנן על ר' יהודה שאין רוב חתיכות טמאות, אלא ס"ל דאדרבה רוב חתיכות טהורות, דאי הוי מחצה על מחצה יש לטמא ברה"י הגם דאיכא חזקת טהרה. ואין זה מחלוקת מהקצה אל הקצה, דגם ר' יהודה מודה דאינו רוב גמור, דהרי ס"ל (לעיל דף יח:) דאין שורפין על רוב זה תורמה אלא רק תולים.

[4] ומחלוקתם היא, האם אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, דלר' יהודה אי אפשר - וטמאה, ולרבנן אפשר בלא דם - וטהורה.

[5] פי', לספק הראשון אינה טמאה זיבה, דאם ילדה ביום השלישי ולד גמור - רחמנא טיהרה לרואה דם מחמת קושי לידה, אולם לצד זה צריכה להביא קרבן לידה ודאי. ולספק השני, הרי היא זבה גדולה היות שראתה דם ג' ימים, וצריכה להביא קרבן זיבה ודאי. ולספק השלישי, שמא לא ילדה ולד גמור וגם היתה לידה יבשה - דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם, אינה צריכה להביא קרבן, ובגלל ג' הספקות האלו מביאה קרבן ואינו נאכל.

[6] ומלבד זה צריכה להביא גם עולת העוף, וקרבה בתנאי דנדבה, ע' ריטב"א.

[7] אבל אין ספק שמא היתה לידה יבשה, דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם.

[8] עוד איכא תנא דס"ל הכי, והוא רבי בנימין, דאמר המפלת חתיכה (לבנה - רב חסדא) קורעה אם יש בה עצם אמו טמאה לידה - ואם לאו אינה טמאה, והינו דס"ל דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם.

[9] ר"ל שיש בה רוב דם.

[10] פי', שהדם בתוכה ואין נוגע הדם ברחם.

[11] פי', שהחתיכה מבוקעת והדם שבתוכה כן נוגע ברחם. ובכל אופן חכמים מטהרים, דהוי דם חתיכה ולא דם נדה. (ומה שחתיכה שיש עמה דם לכו"ע טמאה, היינו דם נדה שבא עם החתיכה, אבל כאן מוכח שהוא דם החתיכה עצמה).

[12] דהוא לומד מקרא ד"בשרה" - דוקא דם הנוגע בבשרה, ולמעט דם הבא בשפיר ובחתיכה ובשפופרת שבכל זה טמאה. אולם בפלי פלויי שנוגע הדם בבשרה אינו מתמעט וטמאה.

[13] דהם לומדים מקרא ד"בשרה" - דוקא דם נדה ולא דם שבחתיכה או של שפיר, ולכך אפי' בפלי פלויי שהוא דם חתיכה טהורה. אולם בשפופרת שהוא דם נדה היא טמאה - תוד"ה הא.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף