נדה דף כב. א

לאביי ורבא במה נחלקו ת"ק - ר"א וחכמים בחתיכה [1]?

לת"ק - ר"א לחכמים דס"ל דטהורה
לאביי האשה טמאה [2] האשה טהורה [3]
לרבא האשה: טהורה / הדם: טמא [4] האשה והדם טהורים

הרואה קרי בקיסם (-כעין קש חלול שהכניסו שם, והזרע יצא מהקש), מה הדין? [תוד"ה אלא].

האם יש שיעור לטמא? מה הדין
כשראה בקיסם?
לרש"י [5] לתוס' [6]
לרב הונא דטמא משום מגע יש שיעור לר"ש ור' נתן: יש שיעור
למשנה לקמן: אין שיעור
טהור
לצד בגמ' שטמא משום ראיה אין שיעור טמא

נדה שראתה דם יבש האם טמאה?

כששורה במים פושרים ונימוח כשלא נימוח
דם יבש מעיקרא טמאה טהורה [7]
דם לח שנתייבש טמאה טמאה (לקמן דף נד:)

נדה דף כב: א

המפלת כמין קליפה, כמין שערה, כמין עפר, כמין יבחושין (-יתושים) אדומים, ונימוחו רק באופנים דלהלן, מה דין האשה?

כשנימוחו ע"י מים פושרין [8] כשנימוחו ע"י הדחק ברוק ע"ג ציפורן
לתנא קמא טמאה טהורה
לרשב"ג טמאה טמאה

המפלת כמין דגים [9] האם אמו טמאה נדה [10]?

לרבנן לר' יהודה
לריש לקיש - דנחלקו האם אפשר לפתיחת הקבר בלא דם טהורה טמאה
לר'
יוחנן
ללישנא קמא - דנחלקו אי חתיכה הוי דם [11] טהורה טהורה
ללישנא בתרא - דנחלקו האם אפשר לפתיחת וכו' טהורה טמאה

איזה פסוקים נאמר בבריאת המינים דלהלן, והאם הפסוקים מופנים לגז"ש [12]?

פסוק ראשון פסוק שני
באדם וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם
(בראשית ב:ז) - מופנה לגז"ש
וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ (שם א:כז)
בחיה בהמה ועוף וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה
(שם ב:יט) - מופנה לגז"ש [13]
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ
(שם א:כה)
בתנינים וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים
(שם א:כא) - אינו מופנה [14]
וַיַּעַשׂ וגו' וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה
(שם א:כה) - מיירי ברמש היבשה
-------------------------------------------------

[1] מבואר בגמ' דס"ל לאביי ורבא דאם ראתה בשפופרת לכו"ע טהורה, וכן בחתיכה שיעא לכו"ע טהורה. אולם בפלי פלויי, לפירש"י בזה נחלקו כאן האם טמאה או טהורה. ותוס' (ד"ה כי), ס"ל שלכו"ע בפלי פלויי טמאה, והנידון כאן אם ראתה בחתיכה שהיא כדוגמת שפופרת - שיש חציצה בין דם לבשר, ונחלקו האם רגילה לראות בענין זה וטמאה או לא וטהורה.

[2] ס"ל דדרכה של אשה לראות דם בחתיכה, ולכך בפלי פלויי (לפירש"י, ולתוס' בחתיכה שהיא דוגמת שפופרת) - טמאה. אולם בשיעא שאין נוגע הדם בה טהורה.

[3] ס"ל דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ואפי' בפלי פלויי לא חשיב בבשרה - וטהורה.

[4] ס"ל לרבא דלכו"ע אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה - ולכן האשה טהורה. וכל הנידון הוא לגבי הדם, דר"א סבר מקור מקומו טמא - ולכך טיפת דם זו מטמא טהרות שנגעה בהם, וכן מטמאת לאשה טומאת ערב.

[5] רש"י מפרש שכיון שנתן את הקיסם, הרי מיעט בשיעור חתימת פי האמה - העובי של דפנות הקיסם. [והקשו התוס' על זה (בד"ה אלא), דסו"ס דרך קיסם יכול לצאת הרבה יותר מהשיעור דחתימת פי אמה אפי' שלא יהיה קוטר יציאת הזרע כקוטר השיעור. וברש"י צ"ל שיש קפידא כשיעור הקוטר הנ"ל דוקא]. ולפירש"י דכיון דס"ל לרב הונא דש"ז מטמאה במגע לכן צריך שיעור, אולם אם היה מטמא בראייה לא צריך שיעור - ואה"נ שגם בקיסם היה טמא.

[6] תוס' הוכיחו שענין השיעור אינו תלוי בכלל בנידון אם טמא משום ראייה או משום מגע, אלא הוא מחלוקת תנאים, דבפסחים (דף סז:) ס"ל לר"ש בשם ר' נתן דבעינן שיעור משום שהוקש לזב (ובזב הגם שטמא משום ראייה ולא משום מגע - בכל אופן צריך שיעור), והמשנה לקמן (דף מ.) סוברת שזוב וקרי מטמאים בכל שהוא. וס"ל לתוס' שהטעם שמטהר רב הונא משום דבעינן שיגע הש"ז במקום חתימת פי האמה - דעד שם ודאי אינו טמא דהוא טומאת בית הסתרים, וכיון שנתן שם את הקיסם ופי האמה אינו נוגע בו. אולם אם הטומאה משום ראייה א"צ שיגע בפי האמה.

[7] דכיון שלא נימוח ש"מ שאינו דם, אלא בריה בפני עצמה הוא. אולם כשהיה דם מעיקרא - ודאי דם הוא.

[8] ואיבעיא בגמ' מהו משך זמן השרייה, האם מעת לעת או סגי ביום או לילה (רש"י בד"ה לא).

[9] ביארו התוס' (ד"ה ליפלוג) דבשערה וקליפה לא דנה הגמ' לומר שליפלוג בהו ר' יהודה לטמאה משום נדה - ומשום דא"א לפתחת הקבר, דכיון שמועטין נינהו, גם ר' יהודה מודה שאפשר בהם לפתיחת הקבר בלא דם.

[10] אולם טומאת לידה ודאי אינה טמאה לכו"ע, דאין לידת דגים חשובה לידה.

[11] כלומר באופן שהיה מראה החתיכה כאחד מד' מיני דמים, דבזה נחלקו האם הוי החתיכה עצמה דם. לר' יהודה הוי דם וטמאה, ולרבנן לא. אולם כל זה גבי חתיכה, אבל גבי דגים י"ל שאינם ממין דם וטהורה - דלעולם לכו"ע אפשר לפתיחת הקבר בלא דם.

[12] וכל גז"ש זו היא אליבא דר"מ - וממנה יליף שהיולדת כמין בהמה חיה ועוף אמו טמאה לידה. אולם רבנן מטהרים מטומאת לידה, דלית להו גז"ש זו בכלל.

[13] פי', דכיון דכתוב גם באדם ב' פסוקים וגם בבהמה ב' פסוקים, א"כ יש לנו בכל אחד פסוק מופנה לגז"ש, ואפשר לנו ללמוד "וייצר" "ויצר". ואף שגם במופנה מצד אחד למדים, מ"מ כאן שיש מופנה מב' צדדים עדיף, כן הוא לר' ישמעאל. ולרבנן כאן יש להשיב מה לאדם שכן מטמא מחיים - ולכן יולדתו טמאה לידה, אבל בע"ח שלא מטמאים מחיים אין יולדתו טמאה לידה.

[14] דבאמיתות אין לנו ב' פסוקים גבי תנינים כמו שחשב המקשן, דהפסוק "ואת כל רמש האדמה" מיירי דוקא ביבשה. וע' בתוס' (בד"ה התם) שנשארו בקושיא מה היתה סברת המקשן.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף