נדה דף כ. א

על איזה מטלית יש לנו לתת את הדם כדי לראות את צבעו?

בד' מיני האדום בשחור
לשמואל מטלית לבנה לרב יהודה בשם שמואל ורב אשי: מטלית לבנה
לרב ירמיה מדפתי: מטלית אדומה [1]
לרב יצחק בר אבודימי מטלית לבנה מטלית אדומה

בארבע מראות האדומים, מה דין בעמוק מכן ומה הדין בדיהה מכן?

עמוק מכן דיהה מכן
לעולא - כדין השחור [2] טמא טהור
לר' אמי בר אבא טמא טמא [3]
לא"ד רמי בר אבא טהור [4] טהור
לבר קפרא בכולן: טמא
במזוג: טהור
טהור

כקרן כרכום, יש בו ג' שורות עלים זו למעלה מזו, ויש בכל שורה ג' עלים - הטוב מכולם הוא העלה האמצעי שבשורה האמצעית. כיצד מורין כל הברייתות לדין זה?

כיצד מורין כל הברייתות לדין זה?
כתחתון ולא כעליון כשורה האמצעית ולא כעליונה ממנה
כעליון ולא כתחתון כשורה האמצעית ולא כתחתונה ממנה
כעליון וכ"ש כתחתון כעלה העליון שבשורה האמצעית וכ"ש כהעלה האמצעי המשובח ממנו [5]
כתחתון וכ"ש כעליון כעלה התחתון שבשורה האמצעית וכ"ש כהעלה האמצעי המשובח ממנו

נדה דף כ: א

מה הדין באופנים דלהלן?

מהו המקרה? מה הדין?
אמרה: "כזה ראיתי ואבדתיו" אבד מראה דמה, ומביאה מראה אחר, ואומרת כזה וכו' נאמנת
אמרה: "כזה טיהר איש פלוני חכם" הראתה לה חברתה מראה דמה,
והיא אומרת כזה וכו'
איבעיא, ולא איפשטא [6]

הנשאל לחכם, האם יכול להשאל שוב לחכם אחר, והאם החכם האחר יכול לענות אחרת מתשובת החכם הראשון? [תוד"ה אגמריה].

האם השואל יכול לשאול? האם החכם יכול לענות אחרת?
לתירוץ הראשון בגמ' יכול אינו יכול [7]
לתירוץ השני בגמ' יכול כשעונה מכח שיקול הדעת: אסור
כשעונה מכח קבלתו: מותר [8]
-------------------------------------------------

[1] כן נראה הביאור בגמ' שרב ירמיה מדפתי בא לחלוק על מה שאמר רב יהודה בשם שמואל "וכולם" - ופירש"י כל החמשה דמים דהיינו גם השחור, ובא לומר דלא פליגי שמואל ורב יצחק, דשמואל מיירי בשאר מיני האדומים ורב יצחק מיירי בדם שחור. ורב אשי בא לדחות את דברי ר' ירמיה, דאין להבין בשמואל שמיירי רק באדומים, דא"כ לימא להדיא חוץ משחור.

[2] והא דנקט במתניתין לדין זה דוקא גבי שחור, הא הוא אותו דין גם באדומים. י"ל, דבא לומר שאפי' בשחור אם דיהה מכאן טהור, דס"ד דכיון ד"שחור - אדום הוא, אלא שלקה", א"כ אפי' בדיהה מכאן נמי יהיה טמא - דנחשבהו כאדום, קמ"ל שטהור.

[3] ומקשה הגמ' א"כ מה מהני השיעורים שאמרו במשנה: כקרן כרכום וכמימי אדמה וכו', הא בין עמוק מכאן ובין דיהה מכאן טמא. ומשני, דאתא לאפוקי דיהה דדיהה - שנדחה מראיתו יותר מדי דאז טהור.

[4] ולפ"ז שיעורא דרבנן הוא בדוקא הגמור, לומר שדוקא כקרן כרכום וכו', אבל נשתנה מעט בין לעמוק ובין לדהוי טהור.

[5] ובזה שונה דין העלים מדין השורות: דבשורות, העליונה והתחתונה פסולות ורק האמצעית ראויה לבדיקה. ואילו לגבי העלים כל העלים שבשורה האמצעית ראויים לבדיקה רק שהאמצעי משובח מהם.

[6] והגם שנראה מהדין הראשון שאשה נאמנת ומבינה במראות הדמים, חילקה הגמ', דבמקרה הראשון אין הדם לפנינו ולכן סומכים עליה, משא"כ הכא שהדם לפנינו.

[7] ודוקא במקרה של ילתא שאמרה לו "האידנא הוא חדש בעיניה" - לכך דכי לה.

[8] למדו תוס' שבתירוץ השני בגמ', הגמ' חזרה בה משינויא קמא, ובמה שתירצה "רב יצחק בר יהודה אגמריה סמיך" - כוונתה לומר שהיכא שלא בא לסתור את דברי הראשון משום שיקול הדעת שונה, אלא משום דעל גמריה סמיך - לכן רשאי לשנות. וע' בראשונים שחלקו על זה.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף