[1] עצם יקרים המיועדים רק לבניה ולא להסקה, ולכן אדם מקצה דעתו מהם לשימושים אחרים ויש בהם מוקצה מחמת חסרון כיס שגם ר"ש מודה בו.

[2] תבן שנרקב ומסריח שאינו ראוי למאכל בהמה - שמשתמשים בו כסתם עצים להסקה, ומיירי שיש בו גם קוצים שאין שומרים אותו אפי' לעשות עמו טיט. וכיון שראוי רק להסקה המותרת ביו"ט אינו מוקצה אפי' לדעת ר' יהודה.

[3] דהיינו מהגג של הסוכה דכל מה שנמצא על גג הסוכה אפי' שאינו מחובר לגג הוא חלק מהסכך - ושייך בזה סתירת אהל ומוקצה כדלהלן. אכן אמר רב מנשיא, שאם נתן על גג הסוכה חבילות עצים מותר ליטול מהם כיון שאינם נעשים כגג הסוכה דהרי עתידים להנטל משם.

[4] דאף שנפלה הסוכה ואין עתה איסור של סתירת אהל (ששייך בסוכה כל זמן שעומדת), מ"מ אסורים העצים משום מוקצה דהא הוקצו כל ביה"ש.

[5] דאף שהסוכה רעועה ויש לנו לומר שדעתו היתה שתפול ביו"ט וישתמש בעצים, מ"מ אסור לדעת ת"ק דאית ליה מוקצה. ופירש"י דלא אמרינן דדעתיה עלויה בשום דבר שלא היה ראוי בביה"ש.

[6] דהיינו מה שסמוך לדפנות ולא נארג עם הדפנות, שבאלו לא שייך סתירת אהל.

[7] דלית ליה מוקצה, ואף שהדבר היה אסור בביה"ש, מ"מ כיון שעתה כבר אינו מיוחד לאיסורו דהרי נפל מותר.

[8] כתבו התוס', דיכלה הגמ' להקשות שלא מצאנו שמועיל תנאי במוקצה מחמת איסור. וכתבו שלא חששא הגמ' להקשות כן משום שלא נשאר תירוץ זה למסקנא.