ביצה דף לא. א

האם מביאים עצים ממקומות דלהלן ביו"ט כדי להשתמש בהם להסקה?

עצים שכנסן בערמה מעיו"ט [1] עצים המפוזרים
מן
השדה
לרבנן (רב יהודה אמר שמואל): אסור
לרשב"א תנא דמתניתין - לב"ש: אסור
לב"ה: מותר
אסור לכו"ע - דהן מוקצה
מן [2]
הקרפף
מותר לכו"ע לרבנן (רב יהודה אמר שמואל): אסור
לרשב"א תנא דמתניתין - לב"ש: אסור
לב"ה: מותר [3]

עצים המפוזרים בקרפף האם מביאים עצים משם ביו"ט כדי להשתמש בהם להסקה?

ביש לו מנעול באין לו מנעול
קרפף הסמוך לעיר ממש מותר לכו"ע לפירש"י - למסקנא: מותר לכו"ע [4]
לפי' השר מקוצי - לר' יהודה: אסור [5]
לר' יוסי: מותר
קרפף הנמצא
בסוף תחום שבת
לר' יהודה: אסור
לר' יוסי: מותר
אסור לכו"ע

ביצה דף לא: א

האם מבקעים ביו"ט עצים דלהלן?

מסואר של קורות [6] מקורה שנשברה ביו"ט מקורה שנשברה בעיו"ט
בקרדום, מגל ומגרה [7] אסור אסור אסור
בקופיץ [8] אסור אסור מותר

ביצה דף לא: א

בית העשוי מאוירא דליבני [9] שהוא מלא פירות האם מותר להוציא ממנו פירות?

כשנפחתו האבנים מעצמם כשרוצה לפתוח בידים
לתנא קמא מותר [10] אסור
לר' מאיר מותר מותר - ודוקא ביו"ט [11]

דלתות של בורות ומערות או של כלים הקשורים בחבלים האם מותר לפותחן בשבת וביו"ט?

להתיר את הקשר [12] לפורר את החבל או לקרעו
שבקרקע -
דבורות ומערות
מותר לשמואל כתנא דברייתא דלקמן [13]: אסור [14]
לר' מאיר - בשבת: אסור
ביו"ט: מותר [15]
שבכלים מותר לברייתא הראשונה ולשמואל: מותר
כתנא דברייתא דלקמן - בשבת: אסור [16]
ביו"ט: מותר
-------------------------------------------------

[1] אכן אמר רבא דבעלי קנים ועלי גפנים אפי' שהם מכונסים בערימה - אין להם דין של מכונסים דכיון שאם תבוא רוח היא מפזרת אותם, אינו סומך עליהם והם מוקצה. אולם אם הניח עליהם איזה כלי שמכביד אותם, סמכא דעתיה ומותר.

[2] והוא מקום מחוץ לעיר ומוקף גדר סביב ומשתמר.

[3] דהן משתמרים שם, ולכך אפי' אם לא גילה דעתו מעיו"ט דלא עשה מעשה לכנסם ג"כ מהני.

[4] בדין זה הסתפקה הגמ' האם ר' יהודה שתלה את דבריו בסמוך לעיר מדבר בכה"ג שיש לו פותחת אבל באין לו פותחת גם בסמוך לעיר אסור, או שר' יהודה ס"ל שכל שהוא סמוך לעיר מותר בכל גוונא בין יש לו פותחת ובין אין לו. וכן הסתפקה בדעת ר' יוסי, האם ס"ל שהכל תלוי אם יש לו פותחת או אין, ואם אין לו פותחת אסור אפי' בסמוך לעיר, או דס"ל לר' יוסי תרתי לקולא דבין סמוך לעיר ואין לו פותחת מותר ובין אם יש לו פותחת אפי' אינו סמוך לעיר מותר. והסיקה הגמ' לפירש"י, שר' יוסי בא לומר תרתי לקולא וכנגד זה ר' יהודה אית ליה חומרא בכה"ג שנמצא חוץ לעיר - דאז אפי' אם יש לו מנעול לא מהני. אולם בכה"ג שהוא סמוך לעיר אפי' אם אין לו מנעול מותר.

[5] ס"ל דר' יהודה תרתי לחומרא קאמר ובעי גם שיהיה סמוך לעיר וגם שיפתח בפותחת.

[6] היינו קורות הסדורות ע"ג קרקע ומוכנות לבניה - והן מוקצה מחמת חסרון כיס.

[7] כל אלו כלים מיוחדים לאמני עץ, ולכן אסור לבקע בהם ביו"ט.

[8] לפירש"י בין בקופיץ ובין בקרדום אם יש לו צד זכרי - הצר - מבקעים בו, ובצד הנקבי - הרחב - אין מבקעים בו. וכתבו התוס' (בד"ה אבל), דכיון שאין אנו בקיאים בקרדומים היאך הן נעשים לכן יש לנו לאסור לבקע עצים רק ביד.

[9] דהיינו בית שעשוי מערימה של לבנים - שהאבנים רק מונחות זו על גבי זו בלא טיט שיחברם.

[10] ולא אמרינן שהפירות הם מוקצים מחמת איסור - אף דס"ל לת"ק שאסור לפחות בידים, והטעם דכיון שאין איסור הפחיתה מה"ת - דמיירי באוירא דליבני, לכן אינם מוקצה. אכן לסתור לכתחילה אסור לדעת ת"ק, או משום סתירת אהל עראי או שיש בזה טירחא יתירה. [ותוס' (ד"ה נפחת) פירשו, דמשנתנו אליבא דר"ש].

[11] אכן בשבת מבואר שאסור בכל ענין, דדוקא ביו"ט שהותרה מלאכת אוכל נפש הותר גם טלטול מוקצה אבל לא בשבת.

[12] ואין זה קשר של קיימא כיון שלהתיר תמיד הוא עשוי.

[13] בדף ל' ע"א. הנה בתחילה סברה הגמ' לומר שזו דעת רבנן דפליגי אר"מ במשנתנו ודחתה דיש ברייתא מפורשת לא כן, דתניא "מודים חכמים לר"מ בחותמות שבקרקע וכו' ביו"ט מתיר ומפקיע וחותך. ולכן תירצה הגמ' שדעת שמואל האוסר להפקיע ולחתוך בחותמות שבקרקע אפי' ביו"ט, היא כתנא דברייתא אחרת שאמרה להדיא שאחד שבת ואחד יו"ט אסור להפקיע ולחתוך לחותמות שבקרקע.

[14] בהו"א סברה הגמ' שהאיסור הוא משום מלאכת סותר מה"ת כיון שהוא מחובר לקרקע, אכן למסקנא ביארה הגמ' שהוא אסור מדרבנן.

[15] פי', דכן מצאנו דעת ר"מ במשנתנו שמתיר ביו"ט לפחות לכתחילה את אבני הבית כדי להגיע לפירות.

[16] ואמרה הגמ' שזו דעת ר' נחמיה שמחמיר במוקצה שאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל. וע' בטבלא שבעמוד הבא.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף