BAVA BASRA 140 (17 Sivan) - Today's Daf is dedicated to the memory of Moshe Grun (Moshe Shlomo ben Michael) by his friend, Seymour, in Jerusalem.

בבא בתרא דף ק"מ ע"א

נכסים מועטים שמכרום היתומים, האם חלה המכירה? [תד"ה יתומים].

קודם שגבו ב"ד לבנות אחר שגבו ב"ד לבנות במדור אלמנה
לרשב"ם חלה לא חלה לא חלה
לתוס' חלה חלה לא חלה

נכסים שנשתנו אחר מיתה, מה דינם? [תד"ה מה].

מועטים ונתרבו מרובים ונתמעטו
לגבי מזון הבנות זכו בהם הבנים זכו בהם הבנים
לגבי כתובת בנין דכרין לרב עמרם: זכו בני הכתובה הגדולה [1]
לרש"י לר"נ: זכו בני הכתובה הקטנה [2]
לתוס' לר"נ: זכו בני הכתובה הגדולה
זכו בני הכתובה הגדולה

הסתפקה הגמ' גבי אלמנה האם ממעטת בנכסים, מה הדין לפי צדדים אלו?
[רשב"ם ד"ה אלמנתו].

לצד שאינה ממעטת לצד שממעטת
לפי' א' ברשב"ם - ולהג"ה שבתוס' [3] נזונת רק מהבנים [4] הבנים ישאלו על הפתחים [5]
לפי' ב' ברשב"ם - ולתוס' יזונו כולם [6] הבנים ישאלו על הפתחים

בבא בתרא דף ק"מ ע"ב

הניח אלמנה ובת, ויש נכסים מועטין רק כדי מזון אחת מהן, מה הדין? [תד"ה מי].

כשיש בנים כשאין בנים
פשטות הסוגיא והרשב"ם רק האלמנה נזונות רק האלמנה נזונות
שיטת התוס' ע"פ הירושלמי רק האלמנה נזונות נזונות בשוה [7]

האומר בלשונות דלהלן, מה יטלו בניו לפי רשב"ם?

בילדה רק זכר בילדה רק נקבה בילדה תאומים בילדה טומטום
אמר: אם תלד אשתו זכר יטול מנה נוטל מנה לא תטול לא יטלו לא יטול
אמר: אם תלד אשתי נקבה תטול מאתים לא יטול נוטלת מאתים לא יטלו לא יטול
אמר את שני הדברים נוטל מנה נוטלת מאתים לא יטלו לא יטול

הניח נכסים מרובים, ויש לו בנים ובנות וטומטום, האם הטומטום נזון כבת?

לרישא לסיפא
לאביי אינו נזון [8] אינו נזון
לרבא [9] נזון אינו נזון

-------------------------------------------------

[1] כן פירש רש"י שם בכתובות, שאמר רב עמרם לבני הכתובה הקטנה שיפייסו לבני הכתובה הגדולה כדי שיחלקו בשוה, כי מן הדין לבני כתובת הגדולה לגבות הרבה, כון שעתה נתרבו הנכסים.

[2] ורב נחמן חולק, וס"ל דכמו שגבי מרובין ונתמעט אזלת בתר שעת מיתה, וגובים בני הכתובה הגדולה חלק גדול, כך במועטים ונתרבו אזלינן בתר שעת מיתה ויגבו כולם בשוה. ואף דהכא תמיד אזלינן בתר הבנים ולא בתר שעת מיתה, מ"מ כל שיש לנו בכל מקום להעמיד על הירושה דאורייתא אנו מעמידים.

[3] עי' היטב במהרש"א.

[4] פירוש דלבנות מוציאים מהנכסים מה שמגיע להם כדי שיזונו עד שיתבגרו, והשאר יירשו הבנים, אלא שצריכים לזון את האלמנה.

[5] דכיון שהאלמנה ממעטת, דנים להם כדין נכסים מועטין שהבנות יזונו וגם היא עמהן, והבנים ישאלו על הפתחים.

[6] דהיות שאינה ממעטת נזונים ג"כ הבנים עד שיגמרו הנכסים, כדין נכסים מרובים שנתמעטו אח"כ שזכו בהם הבנים לזון מהם.

[7] ס"ל לתוס' שכל החידוש דאמרינן שגם עקרו ירושה דאורייתא בשביל האלמנה, הוא דוקא באופן שכבר בין כה נעקרת ירושה דאורייתא ע"י הבנות כדין נכסים מועטים, שאז מוציאה האלמנה מהבנות כדי ליזון לבדה, אבל היכא שאין דין נכסים מועטים, כגון אלמנה באופן שיש רק בנים, או אלמנה באופן שיש רק בנות, שאז לא תקנו חכמים שתעקור האלמנה כלום, וכל מי שנמצא נזון מהנכסים בשוה.

[8] ס"ל לאביי שכמו שהבנים דוחים אותו אצל הבנות, כך הבנות דוחות אותו אצל הבנים ולכן לא נזון, ואין מחלוקת בין הרישא לסיפא.

[9] רבא ס"ל שהמשנה ברישא כפשוטה שמ"ש בנכסים מרובים הבנים דוחים אותו אצל הבנות והיינו שיזון כמותן. והסיפא דאמרינן שטומטום לא נוטל כלום אתיא כרשב"ג.

עוד חומר לימוד על הדף