זבחים דף קט"ז ע"א

מה לומדים המ"ד דלהלן מהפסוקים האלו?

להחיות זרע אתך - בדומין לך
למ"ד טריפה אינה יולדת למעט טריפה [שהם טפלים לנח] [1]
למ"ד טריפה יולדת למעט זקן וסריס למעט טריפה

לר' אליעזר ולר' יוסי בר חנינא, בני נח וישראל קודם מתן תורה, איזה קרבנות היו מקריבים ואיזה לא?

עולות שלמים
חד אמר [2] הקריבו הקריבו
וחד אמר [3] הקריבו לא הקריבו

זבחים דף קט"ז ע"ב

לר' אלעזר בן שמוע דאסור להקריב במזבח שנשתמש בו הדיוט, האם קפידא זו גם בעצים?

במזבח בבמה
לקושיית אביי יש קפידא בעצים אין קפידא בעצים
לרבא יש קפידא בעצים יש קפידא בעצים [4]

זבחים דף קט"ז ע"ב - המשך.

מה קנה דוד מארונה בחמשים שקלים ומה קנה בשש מאות? [לגירסת רש"י [5]].

בחמשים בשש מאות
לתנא קמא מקום מזבח כל הבית כולו
לרבי בשם אבא בן יוסי דוסתאי [6] הכל בכל השש מאות שקלים הכל בכל השש מאות שקלים
לר' אלעזר בן שמוע הבקר לעולה והכלים והמוריגים לעצים את הגורן (מקום המזבח והבית)

האם קדשים קלים נאכלים באופנים דלהלן?

בתוך המחנה במקומות שישראל יוצאים
בשעת חנייתן נאכלים אינם נאכלים
בשעת מסען נאכלים לרש"י: אינם נאכלים ואינם נפסלים [7]
לתוס': נאכלים [8]

-------------------------------------------------

[1] עי' ע"ז דף ו' ע"א תוס' ד"ה השתא שהקשו שלמ"ד הזה הפסוק ד-אתך מיותר. ולכך תירצו שבא לומר שהם טפלים לנח, וחייו קודמין להם.

[2] וס"ל שהבל הביא קרבן שלמים [היינו שעולה לגבוה רק החלב - מחלביהן], ופסוק עורי צפון וכו' מדבר בגאולה העתידה.

[3] ס"ל לדרוש מקרא דעורי צפון ובואי תימן, דהתנערו אומה [בני נח] שמעשיה בצפון [שקרבנם רק עולות שהם קדשי קדשים הקרבים בצפון], ובואי תימן [יבואו ישראל אל מלך המשיח] שמעשיהם בצפון ובדרום [דהם מקריבים גם שלמים שנשחטים בדרום]. והבל לא הקריב שלמים, אלא קרבנות שמנים ומשובחים שבצאנו - ולכן נקראים מחלביהן.

[4] ומה שאמר ארונה לדוד: יקח ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו, ראה הבקר לעולה והמוריגים לעצים, [וקתני המוריגים לקח דוד לעצים כדבר ארונה]. מיירי בעצים חדתי שעדיין לא השתמשו בהן למלאכה.

[5] הנה לפי הגירסא בגמ' שלפנינו אין מחלוקת בין רבי לר"א בן שמוע, ועי' היטב במהרש"א בחידושי אגדות. וראה בעין יעקב שיש כאן עוד גירסא. ובשטמ"ק תיקן כסדר את גירסת הגמ' כרש"י, וכן נקטנו כאן.

[6] ס"ל שמי"ב שבטים גבה מכל שבט ושבט חמשים שקלים, שבסך הכל הם שש מאות. וכתירוץ זה כן ביאר רבא לבנו, והוסיף לבאר: דמ"ש כאן כסף וכאן זהב, היינו שגבה מכל שבט ושבט כסף בשווי נ' שקלים של זהב, ובסך הכל מכל השבטים הוא שש מאות שקלי זהב, וכן גם פירשו בתד"ה גבה. אלא שהביא ר"ת מהמדרש פירוש אחר: שהחמשים שקלי זהב הם שוים שש מאות שקלי כסף. [והגם שדינר זהב שוה פי כ"ד (או כ"ה) מדינר כסף, וכאן משמע שהוא שוה רק פי י"ב. ביאר ר"ת דדינר של זהב עבה כפלים מכסף ולכך בעלמא הוא פי כ"ד, אבל בדינרים שהם באותו משקל הוא רק פי י"ב וכן היה אצל דוד].

[7] רש"י מפרש שרב הונא בא לחדש במה שאמר בכל מקומות מחנה ישראל, לומר, שאפי' שהם נוסעים ממקומם בשעת סילוק המחנות, מ"מ אין נפסלים, אלא מוליכן עמו ובמקום חנייתם אוכלם במחנה.

[8] בתד"ה אימא כתבו שלגבי קדשים קלים אף בשעת הליכתן מותרים להאכל, כדדרשינן ונסע אהל מועד - אע"פ שנסע אהל מועד הוא. [אמנם קדשי קדשים דבעו מחיצה, כיון שנסעו ואין מחנה שכינה קיים - אסור לאוכלם].

עוד חומר לימוד על הדף