זבחים דף ע"ה ע"א

חטאת של יחיד שנתערבה בחטאת של יחיד, או של ציבור בשל ציבור, או יחיד בשל ציבור שנתערבו מחיים [1], וכן עולות [2] שנתערבו כנ"ל לפירש"י [3], מה דינם?

בחטאות בעולות
לכתחילה נותן ד' מתנות מכל אחד נותן ב' מתנות שהם ד' מכל אחד [4]
בדיעבד מתנה אחת מכל אחד [5] מתנה אחת מכל אחד

נתערבו כנ"ל לאחר שנשחט - ר"ל שנתערב הדם בעצמו, מה הדין?

לרבנן לרבי
לכתחילה נותן ד' מתנו מכולם נותן ד' מתנות מרובה כשנים [6] מכולם
בדיעבד נותן מתנה אחת מכולם נותן מתנה אחת מרובה כשנים מכולם

זבחים דף ע"ה ע"ב

מה דין בכור ומה דין תמורתו בדינים דלהלן? [תד"ה בכור].

בכור תמורתו
להאכל לנדות לבית שמאי אינו נאכל אינה נאכלת
להפדות כדי להחיל קדושה על המעות אינו נפדה אינה נפדית
להשקל בליטרא אסור אסורה
להפדות לגיזה ועבודה אסור אסורה
להפדות להנתן לכהן ניתן אינה ניתנת
להפדות להאכל בצלי וחרדל צריך אינה צריכה
להפדות כדי לקנות בדמיהם קרבן אחר אסור היא עצמה אינה קרבה

איזה איסור עובר הפודה בכור בעל מום לדברים דלהלן?

פודה לגיזה ועבודה פודה להשקל בליטרא
לרש"י איסור דאורייתא איסור דרבנן
לתוס' איסור דאורייתא איסור דאורייתא

אשם שנתערב בשלמים [ששניהם זכרים ובאים מהצאן שיש להם צמר], מה יעשה?

נתערבו מחיים נתערבו בחתיכות
לרבנן ירעו עד שיסתאבו וימכרו וכו' יאכלו כחמור שבהן [7]
לר' שמעון ישחטו בצפון ויאכלו כחמור שבהן יאכלו כחמור שבהן

-------------------------------------------------

[1] פירוש, שנתערבו הזבחים [בין מחיים ובין לאחר שחיטה - למסקנא], אולם הדם עצמו לא נתערב זה בזה, אלא כל בהמה נתקבל דמה בכוס בפני עצמו.

[2] ר"ל חטאות נתערבו בחטאות ועולות בעולות, והיינו כל אחד במינו, אולם לא מיירי בחטאות שנתערבו בעולות.

[3] הנה רש"י בד"ה קרבן יחיד בקרבן ציבור, פירש: כגון שעיר נשיא בשעיר הרגלים או עולה בעולה. אולם בנוסחאות רש"י כת"י, כתוב: בכולהו גרסינן חטאות ולא מיירי בעולה, [וכפשטות המשך הסוגיא שאמרה: נותן ד' מתנות, והיינו כדין חטאת ולא כעולה שהם שתי מתנות שהם ארבע].

[4] וזה הכוונה בפירש"י בד"ה ארבע מתנות, שכתב שתים מתנות שהן ארבע קאמר, ע"כ. והיינו בעולות, וכפירושו לעיל שמיירי גם בעולות. [אמנם בחטאות ודאי מודה רש"י שהוא ד' מתנות ממש, וכבר האריכו בזה האחרונים].

[5] והנה האריכו האחרונים הרבה בגירסא כאן, דלפנינו הגירסא: ואם נתן מתנה מכל אחד יצא, ואם נתן ארבע מכולן יצא, ע"כ. ולכאורה הוא כפל שלא צורך, [דמתנה מכל אחד זה ארבע מתנות מכולם]. ולכך פירשו, דאיה"נ דמי שגורס זה אינו גורס זה. עוד יש כאן את פירש"י בנוסחאות כת"י, שפירש אם נתן ארבע מכולן, היינו מזה שנים ומזה שנים. וכבר תמהו עליו התוס', דהא בדיעבד סגי במתנה אחת גם בחטאות, ורק ב"ש הצריכו גם בדיעבד שתי מתנות.

[6] פירוש, רבי פליג בין לכתחילה ובין בדיעבד, וס"ל שמה שמועיל שנותן מכולם ד' מתנות או מתנה אחת, הוא דוקא כשנותן בזו המתנה שיעור של שתי מתנות הזבחים שנתערבו (ואם נתערבו שלוש צריך שיהיה בה שלוש מתנות בבת אחת). ואם לא נתן מתנות מרובות צריך לתת פעמים ארבע מתנות מהכוס הזו.

[7] הכא מודו רבנן, כיון שאין תקנה אחרת. ורק אם נתערבו מחיים שיש תקנה שירעו וכו', בזה אמרו רבנן שלא יקריבם כחמור שבהן, היות שמביא קדשים לבית הפסול בזה שממעט מזמן אכילתן.

עוד חומר לימוד על הדף