תמורה דף לב. א

המחרים או המקדיש לבדק הבית לקדשי מזבח שלו, מה הדין למשנתנו, ומדוע?

מה הדין? ומדוע?
קדשי מזבח דנֵדֵר נותן את כל דמיו דכשלו דמי - דחייב באחריותו [1]
קדשי מזבח דנדבה נותן רק את טובתה [2] דאינה שלו כלל - דאינו חייב באחריותה

המחרים או המקדיש לבדק הבית לקדשי מזבח שלו, מה הדין לאמוראים דלהלן?
[תוד"ה והאמר]

לחרמי כהנים לבדק הבית
לרב הונא לא עשה כלום אפי' מדרבנן מקדישן הקדש עילוי [3]
לעולא לרש"י: חל מדרבנן [4]
לתוס': חייב דמים מדאורייתא [5]

המחרים או המקדיש למזבח לקדשי בדק הבית שלו, מה הדין, ומדוע? [תוד"ה מקדישין].

מה הדין? ומדוע?
החרים קדשי בדק הבית לא עשה
כלום
לרש"י: לא שייך טובת הנאה בקדשי בדק הבית [6]
לתוס': אין לבעלים בהם זכות יותר מכל אדם [7]
הקדיש למזבח קדשי בדק הבית

תמורה דף לב. א

המחרים קרקעות או מטלטלים, לאיזה כהן נותנם? [תוד"ה חרמי].

החרים מטלטלין החרים שדותיו
אליבא דר' יהודה - שמקיש [8] לכהן שבאותו משמר לכהן שבאותו משמר
אליבא דר' שמעון - שלא מקיש לכל כהן שירצה לכהן שבאותו משמר

המקדיש לבדק הבית או למזבח לחרמי כהנים (מטלטלין), מה הדין? [תוד"ה חרמי].

למ"ד נותנם לכהן שבאותו משמר למ"ד נותנם לכל כהן שירצה
הקדיש לבדק הבית חרמיו לא עשה
כלום [9]
לרש"י: נותן לפי טובת הנאה
לתוס': מיירי שהגיע ליד כהן [10]
הקדיש למזבח חרמיו

תמורה דף לב: א

מהיכן אנו יודעים שיש מעילה בקדשים דלהלן?

בעולה בחטאת ואשם בקדשים קלים
לר' ינאי נפש כי תמעֹל מעל כל חלב לה'
לרבי נפש כי תמעֹל מעל מדאיקרי קדש קדשים [11] כל חלב לה'

איזה קדשים היו בכלל העמדה והערכה - ואם מתו אינם נפדים?

קדשי מזבח קדשי בדק הבית קדשי מזבח [12] שקדם מום להקדשן
לרבנן לר' יוחנן: היו - ואינם נפדים
לריש לקיש: לא היו - ונפדים
היו - ואינם נפדים ונקברים
לא היו - ונפדים
לר"ש היו - ואינם נפדים ונקברים לא היו - ונפדים
-------------------------------------------------

[1] פי', כשאמר "הרי עלי עולה", חל עליו חוב דמים, ואפי' הפריש שור מסוים להקריבו לנדרו, אם יגנב או יאבד הוא חייב באחריותו (שלא כנדבה שאומר "הרי זו עולה" - שאינו חייב באחריותה). וא"כ גבי נדר, שור זה חשוב כשלו, כיון שהוא חייב באחריותו להביא אחר, ומשום שכל דמי הבהמה חשובים כשלו - יכול להחרימם, הגם שהבהמה עצמה לא תהא מוחרמת אלא קרבה למזבח - דהיא קדושה ואינה שלו - מ"מ דמיה שלו הם, ולכך כשהחרים נותן דמיה.

[2] רש"י (בד"ה הקדש עילוי) פירש לענין כמה אדם היה נוטל מישראל שיתן לו מעות כדי שיתן עולתו זו לבן בתו כהן להקריבה כדי שיטול את העור. ותוס' (בד"ה מקדישין) פי', דאומדים כמה אדם שאינו חייב עולה, היה מוכן לקנות מחברו בהמה בזול על מנת להקריבה עולה. וכדמים אלו, זהו שיעור הטובת הנאה שיש לבעלים עצמם מנדבתם, דהא על ידה הם יכולים להקריב דורון לכבוד קונם.

[3] ע' בטבלא הקודמת, כמה הוא נותן.

[4] עולא אמר, המתפיס עולה לבדק הבית אין בה אלא עיכוב גזברין, ופירש"י שמה"ת אינה קדושה כלל, והפסוק "כל חרם" שממנו משמע שחל החרם אפי' על קדשי מזבח, וה"ה שחל הקדש דבדק הבית על קדשי מזבח הוא אסמכתא בעלמא.

[5] תוס' חולקים על רש"י וסוברים שודאי יש לו חוב דמים מה"ת - כמפורש במשנה שחל על קדשי מזבח חרם וקדשי בדק הבית. וגם מוכח כן בגמ' בערכין. אכן כתבו התוס' שלא חל על הבהמה מדאורייתא קדושת הגוף של חרמי כהנים או בדק הבית - ולכן אין בה אלא עיכוב גזברים (או כהנים שהוחרם בשבילם), שצריכים מדרבנן לעמוד על הקרבן בשעת הקרבתו. והפסוק "כל חרם לה'" בא לומר שיש לו חוב דמים וכדדרשינן בערכין (דף כח:). [וצ"ב מהגמ' כאן ששאלה קרא למה לי, ותירצה למעילה, הא צריך את הפסוק לומר שיש חוב דמים מדאורייתא].

[6] פי', ולכן לא חשוב שיש לו בהם כלום, ונמצא שלא החרים ולא הקדיש כלום. והקשו תוס', דהרי שייך למוד כמה אדם רוצה ליתן על חפץ זה כדי לקיים מצוה להקדישו לבדק הבית אע"פ שאינו חייב.

[7] פי', בקדשי מזבח שם הבעלים עליהם לענין לפדותם אם נפל בהם מום, משא"כ בקדשי בדק הבית שכל אחד יכול לפדותן. וכבר הקשו האחרונים הא מצוה בבעלים לפדות, ע' יד בנימין כאן.

[8] פי', בגמ' בערכין (דף כח: מבואר שקרקעות לכו"ע ניתנים דוקא לכהן שבאותו משמר, וא"כ לר' יהודה שמקיש מטלטלין לקרקעות א"כ גם במטלטלין צריך לתנם דוקא לכהן שבאותו משמר (ואין לו טובת הנאה בהם). ולר"ש שלא מקיש, יכול לתת אותם לאיזה כהן שירצה (ויש לוטובת הנאה).

[9] דאין לו בהם טובת הנאה דעל כרחו צריך לתת אותם לכהן שבאותו משמר.

[10] פי', דתוס' מישבים דמה שנקטה הגמ' כאן בסתמא ש"לא אמר כלום", קאי נמי למ"ד שלא מקיש - ונותן המטלטלים לכל כהן שירצה, ומיירי שכבר נתן החרם לכהן, ולכך לא יכול להקדישו - דכבר אין לו בו שום טובת הנאה.

[11] הנה רבי אמר "כל חלב לה'" - לרבות אימורי קדשים קלים למעילה, ומבואר שלא צריך את הפסוק לקדשי קדשים למעילה, והטעם הוא משום דס"ל לרבי שקדשי קדשים נכללו בפסוק נפש כי תמעֹל מעל מקדשי ה', דקדי קדשים בכלל קדשי ה' הם ולא רק עולה.

[12] אולם לקדשי בדק הבית אין חילוק אם קדם מום קבוע להקדשן או להיפך, ושייך בהם המחלוקת דלעיל.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף