תמורה דף לא. א

ר' אליעזר אומר ולד טרפה אסור, וחכמים סוברים מותר, במה נחלקו?

בנטרפה ולבסוף עיברה עיברה ולבסוף נטרפה
למ"ד טרפה יולדת נחלקו בזה וזה גורם [1] ----- [2]
למ"ד טרפה אינה יולדת לא משכחת לה נחלקו האם עובר ירך אמו [3]

ר' אליעזר ורבנן הנ"ל מה סוברים באפרוח (יונה) שנולד מביצת טריפה?

מה הדין? מה הטעם?
לרב הונא ולרבא בתחילה לכו"ע אסור מודים רבנן כיון שביצה מגוף התרנגולת גודלת [4]
לאביי ולרבא אחר חזרה לכו"ע מותר מודה ר"א כיון שביצה נסרחת והויא עפר ופקע איסורה

כיצד דורשים את הפסוק (דברים יב:טו) "תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר"?

תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר
למ"ד אין פודין את הקדשים להאכילם לכלבים ולא גיזה ולא לכלביך ולא חָלָב
למ"ד פודין את הקדשים להאכילם לכלבים אין לך בו היתר אכילה אלא משעת זביחה [5]

תמורה דף לא: א

מה הם החילוקים המנויים במשנתנו בין קדשי מזבח לקדשי בדק הבית?

קדשי מזבח קדשי בדק הבית
לענין תמורה עושים לא עושים
לענין חיוב פיגול נותר וטמא חייבים אין חייבים
לענין ולד (שנתעברה קודם הפדיון [6]) וחלב אסורים מותרים
לענין שחוטי חוץ חייב פטור
לענין לתת אותם לשכר האומנים אין נותנים נותנים
לענין הקדיש אפי' בהמות בסתם אינו למזבח הוא לבדק הבית
לענין לחול על אבנים ועצים לא חל חל
לענין מעילה בגידולים לא מועלים מועלים

לר' יוחנן אליבא דהתנאים דלהלן, המקדיש נכסיו והיו בהן בהמות מה דינם?

זכרים נקבות
לר' אליעזר [7] ימכרו למי שצריך להקריב עולה ודמיהן לבדק הבית ימכרו למי שצריך להקריב שלמים
ודמיהן לבדק הבית
לר' יהושע [8] יקרבו עולות לשם המקדישן ימכרו למי שצריך להקריב שלמים
ובדמיהן יביא המקדיש עולות

לרב אדא [9] בר אהבה אמר רב, מה סברת ר' אליעזר באופנים דלהלן?

הקדיש רק זכרים הקדיש רק בהמות הקדיש גם שא נכסים
ללשון הראשון מודה ר"א שיקרבו בעצמם לעולה זכרים ימכרו לצרכי עולות, ונקבות לצרכי שלמים ודמיהם לבדק הבית
ללישנא אחרינא מודה ר"א שזכרים יקרבו בעצמם, ונקבות לצרכי שלמים ודמיהן לעולה זכרים ימכרו לצרכי עולות, ונקבות לצרכי שלמים ודמיהם לבדק הבית

תמורה דף לא: א

האם יש מעילה בגידולים?

בגידולים שאינם ראויים למזבח [10] בגידולים הראויים למזבח
בקדשי מזבח לא מועלים מחלוקת אם מועלים
בקדשי בדק הבית מועלים [11] מועלים

למ"ד שמועלים בקדשי מזבח בגידולים הראויים למזבח, מה הדין בדברים דלהלן?
[תוד"ה ואפילו].

בולדות קדשים בדם קדשים
לרש"י מועלים משום גידולים -----
לתוס' מועלים מגזה"כ [12] מועלים משום גידולים [13]
-------------------------------------------------

[1] אבל לא נחלקו בעובר ירך אמו, דאם עובר ירך אמו יש בו צד היתר, דגם האב הכשר גורם לידתו.

[2] למ"ד טרפה יולדת משכחת לה גם בגוונא זו, ומחלוקתם היא האם עובר ירך אמו או לא. אלא שהגמ' לא העמידה למ"ד הזה את מחלוקתם בזה, ומשום שרצתה לומר לשיטתו שר"א וחכמים חולקים אפי' ב"נטרפה ולבסוף עיברה".

[3] הקשו תוס' דלפ"ז באופן זה רבנן מתירים, וא"כ רבא דאמר לעיל (סוף עמוד ב') בשעיברו ולבסוף נרבעו דברי הכל אסור (וה"ה עיברו ולבסוף נטרפו), הוי דלא כרבנן. ותירצו תוס', דשאני טריפות שכיון שאנו רואים שהולד בריא לא אומרים היא וולדה נטרפו, לכך אפי' שהאם טריפה לא אוסרים את הולד, ואינו דומה לנרבע ונוגע שכן אמרינן היא וולדה נרבעו ונגחו.

[4] דביצה אינה דומה לולד בהמה, דולד בהמה הוא גדל מעצמו ואינו דבוק באמו אלא שאמו זנה אותו. ואילו ביצה הוא חלק מבשר התרנגולת שגודל ונעשה ביצה. פירוש אחר ברש"י, ולד כשיוצא לאויר העולם הוא גדל לבד ואין עיקר גידולו מאמו, ואילו ביצה כשנולדת אינה גדילה יותר, וכל מה שיש בה זה מאימה.

[5] וממילא אני יודע למעט גיזה וחלב, דהם כבר מחיים קודם שעת זביחה, ואין לי אז בהם היתר. אולם אין ייתור בפסוק למעט שאין פודים לכלבים.

[6] וביארו רש"י ותוס' (בד"ה ולדן), דמיירי שנתעברו קודם פדיונם ונולד לאחר פדיונם, דאם נתעבר ונולד קודם הפדיון דינו או להקרב או לרעייה, ואם נתעבר ונולד אחר פדיונם - נקרא ולד צבי ואיל ומותר לגמרי. ולכך כל הנידון כאן הוא בנתעבר קודם פדיונם ונולד אחרי - שלא מועיל להם הפדיון כיון שהיו תמימים במעי אמם, ולהקריב אותם גם א"א כיון שבאו מקדושה דחויה. ולכן הם אסורים.

[7] סובר ר"א דסתם הקדש הוא לבדק הבית, רק כיון שמידי דחזי למזבח אינו יוצא מידי מזבח, וחל על הבהמות קדושת הגוף, לכך ימכרו למי שצריך להקריב קרבנות והמעות יהיו לבדק הבית.

[8] סובר ר' יהושע דבמידי דחזי למזבח - כוונת המקדיש להקדישו למזבח, ולמעולה בהקדשות דהיינו לקרבן עולה, ולכך זכרים יקרבו עולות לשם המקדיש, ונקבות ימכרו ובדמיהן יקרבו עולות לשמו.

[9] רב אדא חולק וסובר שגם לר"א סתם הקדש הוא למזבח - ודלא כמתניתין שאמרה שסתם הקדש לבדק הבית. וחולק על ר' יוחנן שהעמיד לסתם מתניתין כר"א. ורק כאן ס"ל לר"א שנופלים המעות לבדק הבית, משום שאין אדם חולק את נדרו חציו לקדושת מזבח וחציו לקדושת בדק הבית, וללשון הראשון אפי' בהקדיש רק בהמות אלא שיש בהם נקבות, גם בזה אין חולק את נדרו, כיון שהנקבות בעצמם אינם ראויות לעולה. וללשון השני רק בהקדיש גם שאר נכסים.

[10] כגון חלב המוקדשין וביצי תורין.

[11] וכגון הקדיש תרנגולת - מועל בביצתה, חמורה - מועל בחלבה.

[12] דהנה לעיל (דף יז:) דריש ר' ישמעאל , מדכתיב (דברים יב:כו) "רַק קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ" - אלו הולדות, ומזה למדנו שהם בכלל הקדש ולא מטעם גידולים.

[13] וה"פ: אפי' למ"ד דמועלין בדם קדשים משום שחשיב גידולים, הנ"מ דם דראוי להזרק, אבל חָלָב המוקדשים וביצי תורים שאינם ראויים למזבח לא.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף