TEMURAH 22 (Tisha b'Av) - Dedicated by Rabbi Dr. Eli Turkel of Ra'anana, Israel, in memory of his father, Reb Yisrael Shimon ben Shlomo ha'Levi Turkel. Isi Turkel, as he was known, loved Torah and worked to support it literally with his last ounce of strength. He passed away on 10 Av 5740.

תמורה דף כב. א

חטאות דלהלן מה דינם?

קודם שנתכפרו הבעלים אחר שנתכפרו הבעלים
ולד חטאת, תמורת חטאת
חטאת שכפרו בעליה
א) אזלה למיתה. ב) אינה עושה תמורה.
ג) אין בה מעילה. ד) אסורה מדרבנן בהנאה
חטאת שעיברה שנתה, חטאת שאבדה ונמצאת בעלת מום א) רועה ויביא בדמיה
ב) עושה תמורה
ג) יש בה מעילה
א) אזלה למיתה. ב) אינה עושה תמורה. ג) אין בה מעילה.
ד) אסורה מדרבנן בהנאה

מה דין חטאת שעברה שנתה לר"ל?

בלא אבדה באבדה
לרבה [1] רועה רועה
לרבא מתה [2] רועה

הגריל על שני שעירים אחד לה' ואחד לעזאזל, ומת אותו של עזאזל, מה הדין?

השני שבזוג ראשון (זה שנשאר) השני שבזוג שני
לרב (יומא סד.) אין בע"ח נדחין [3] מכפר נדחה
לר' יוחנן (יומא סד.) בע"ח נדחין נדחה [4] מכפר

תמורה דף כב. א

אליבא דרבא חטאת שנעשה בה אחד הדברים דלהלן מה דינה? [תוד"ה אמר].

נדחית [5] עברה שנתה אבדה [6]
לרש"י מתה מתה [7] רועה
לתוס' מתה רועה [8] רועה

תמורה דף כב: א

מה דין אבודה בזמנים דלהלן אליבא דרבא?

נמצאת קודם שעת כפרה נמצאת אחר שעת כפרה
אבודת יום לרבי: אזלה למיתה
לרבנן: רועה
אזלה למיתה
אבודת לילה רועה רועה

האם באופנים דלהלן נקראת אבודה?

נתערבה בעדר בחוץ [9] עומדת אחורי הדלת
לרב אושעיא אבודה -----
לר' יוחנן לצד ראשון: אינה אבודה [10]
לצד שני: אבודה [11]
אבודה

תמורה דף כב: א

ללשון ראשון באיבעיא דרב פפא, שאבדה ונמצאת כשהיה כבר דם חברתה בכוס קודם זריקה, מה הדין?

אליבא דרבי אליבא דרבנן
לצד דכל העומד להזרק כזרוק דמי חשובה אבודה חשובה אבודה
לצד דלאו כזרוק דמי חשובה אבודה אינה חשובה אבודה

ללשון השני באיבעיא דרב פפא, בחטאת אחת שקיבל את דמה בשתי כוסות ואבד אחד מהכוסות, האם נפסלת החטאת?

למ"ד כוס עושה את חבירו דחוי [12] למ"ד כוס עושה את חבירו שיריים
לצד הראשון החטאת פסולה החטאת פסולה [13]
לצד השני החטאת פסולה אינה פסולה
-------------------------------------------------

[1] ריש לקיש חידש שחטאת שעיברה שנתה רואין אותה כאילו עומדת בבית הקברות ורועה. ורצה לומר, שאין בה דין מיתה אלא תרעה עד שתסתאב, ומשמע אפי' בכיפרו הבעלים באחרת. והקשתה הגמ' ממשנתנו שמבואר שאם כיפרו הבעלים כבר מתה, ואיך אמר ר"ל שאינה מתה. ותירץ רבה דמשנתנו מיירי רק על חטאת שאבדה ונמצאת בעלת מום, (אלא שהיה מום עובר ולכך אמרו בסיפא שאם לא כיפרו הבעלים תרעה). ולא מחלק רבה לשיטת ר"ל בין אבדה ועברה שנתה ללא, אלא בכל ענין ס"ל שאמר ר"ל שרועה.

[2] רבא מתרץ את משנתנו אליבא דר"ל שמודה ר"ל באבדה ועברה שנתה דאיכא תרתי לריעותא - דאזלה למיתה.

[3] שיטתו מוזכרת לקמן (דף כג.) ע"ש.

[4] דכיון שמת חבירו הוא דחוי וכאילו עברה שנתו, אמנם למעשה לא אזיל למיתה כיון שאין חטאת ציבור מתה.

[5] כגון גבי שעירי יוה"כ שמת חבירו ועי"ז הוא נדחה, ואם היה כעין זה בחטאת יחיד אזלה למיתה בלא ריעותא אחריתי.

[6] באבדה לחודה צריכה עוד ריעותא אחרת וכמבואר במשנה "ושאבדה ונמצאת בעלת מום", אבל בריעותא אחת לא אזלה למיתה, ולא דמי לדחויין שהוא חמור ותר וסגי בריעותא זו בלבד.

[7] רש"י מפרש שלמסקנא רבא חולק על ר"ל שאמר בעברה שנתה לחודה רועה (ורק אם יש עוד ריעותא אחריתי שגם אבדה אז אזלה למיתה), וסובר רבא בעברה שנתה הוא כמו נדחית דסגי בריעותא אחת ואזלה למיתה.

[8] תוס' חולקים על רש"י ואומרים שרבא סובר כר"ל שעברה שנתה בלא ריעותא אחריתי לא אזלה למיתה. וכמו שעל כרחנו אנחנו מחלקים בין דחויין לאבודין, כך יש לחלק בין דחויין לעברה שנתה.

[9] ואפי' נתערבה החטאת רק בעוד אחת של חולין.

[10] ודוקא מאחורי הדלת שאין מי שרואה אותה הוי אבודה, אבל נתערבה בבהמות של אחרים אפי' שאין אחרים מכירים בה לא הוי אבודה. ולפי הלישנא אחרינא ברש"י, שנתערבה בעדר שלו שהוא רואה אותה, ואפי' שאינו מכיר בה לא חשובה אבודה.

[11] כלומר, שבא ר' יוחנן לומר שאפי' אחורי הדלת שאם יחזיר את פניו יראה אותה חשובה אבודה, וכ"ש באבודה ממש בחוץ.

[12] פי', כגון חטאת שקיבל את דמה בארבע כוסות, ונתן מכוס אחת ד' מתנות כדין. נחלקו בזה האמוראים ביומא מה דין שאר הכוסות, האם הם נדחו ונשפך דם שאר הכוסות לאמה, ורק שייריו של הכוס שעשה ממנו את הזריקות שופכו ליסוד כדינו. ומ"ד אחר חולק וסובר שלא נדחו הכוסות וכולם נשפכים ליסוד. והנה באופן זה שכל הכוסות לפנינו לכו"ע החטאת כשרה, אמנם באופן האיבעיא דידן שאבד אחד מן הכוסות, א"כ למ"ד ששאר הכוסות דחויין הרי יש כאן תרתי לריעותא, דגם הם דחויים וגם אבדו, ולכך לשיטתו לא תיבעי לך דהחטאת פסולה. אולם למ"ד שכולם נעשו שיריים ונשפכים ליסוד תיבעי.

[13] דדוקא היכא דאיתנהו לתרוייהו דאיזה שירצה יזרוק אז כשר, אולם כשאבד לא.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף