TEMURAH 23 (10 Av) - Dedicated by Mrs. Gitti Kornfeld in memory of her father, Reb Yisrael Shimon ben Shlomo ha'Levi Turkel, whose Yahrzeit is on 10 Av.

תמורה דף כג. א

היתה אבודה בשעת הפרשה ונמצאת קודם שעת הקרבה והקריב אחת מהן מה דין השניה?

בא להמלך בב"ד לא בא להמלך נתכפר באבודה נתכפר בשאינה אבודה
לרב
הונא [1]
לרבנן רועה מתה רועה רועה
לרבי מתה מתה מתה מתה
לר'
אבא [2]
לרבנן רועה רועה רועה מתה
לרבי מתה מתה מתה מתה

האם עשו תקנה בקדשים, וכן האם אמרינן המפריש לאיבוד לאו כאיבוד דמי אליבא דרבנן [3]?

האם עשו תקנה בקדשים? האם המפריש לאיבוד לאו כאיבוד דמי?
לרב הונא עשו (ומהני שיבוא להמלך) כאיבוד דמי
לר' אבא לא עשו לאו כאיבוד דמי (ויועיל אם יקריב את האבודה)

תמורה דף כג: א

המפריש שני ציבורי מעות באופנים דלהלן מה דינם?

בהפריש השני לאחריות בהפריש לשני אחר שאבד הראשון
אליבא דרבי מתכפר באחד והשני לנדבה מתכפר באחד והשני לים המלח
אליבא דרבנן מתכפר באחד והשני לנדבה מתכפר באחד והשני לנדבה
אליבא דר' שמעון מתכפר באחד והשני לנדבה [4] מתכפר באחד והשני לים המלח

מה דין העולות הבאות מהמעות של מותרות אשם וחטאת (מהשש שופרות)?

הבשר העורות
לר' יהודה לשם מוכרים ומביאים מהמעות עולות לקיץ המזבח
לר' נחמיה / לר' שמעון לשם העור לכהנים
-------------------------------------------------

[1] מפרש רב הונא דכל מחלוקת רבי ורבנן בנמצאת קודם שעת הקרבה היא באופן שבא להמלך בב"ד איזו מהן הוא יקריב, והורו לו ב"ד שיקריב את האבודה, שאז הדין לרבנן שהאינה אבודה רועה ולא מתה. ולרבי גם בכה"ג אזלא למיתה. אולם אם לא בא להמלך בב"ד איזו יקריב, בין אם הקריב את האבודה ובין הקריב את האינה אבודה לכו"ע הנשארת אזלה למיתה כיון שדחאה בידים בהקרבת חבירתה ולא חיפש לעשות לה תקנה. ולשיטה זו לכו"ע המפריש לאיבוד כאיבוד דמי - כלומר שגם לה יש את דיני האבודה.

[2] ר' אבא ס"ל להיפך, דאפי' שלא בא להמלך אלא משך מדעתו - תלוי הדבר אם נתכפר באבודה או בשאינה אבודה, דאם משך את האבודה ונתכפר בה אמרי רבנן דתרעה השניה (- שאינה אבודה), הואיל ולא נדחית ולא אבדה מעולם. וסברת מחלוקתם היא, דלרבי מפריש לאיבוד כאיבוד דמי - וגם בה שייך דיחוי, ואזלא למיתה. ולרבנן מפריש לאיבוד לאו כאיבוד דמי, ואותה שלא אבדה אם נשתיירה לא אזלא למיתה.

[3] דוקא אליבא דרבנן שייך נידון זה, דס"ל שאם שניהם לפנינו (אבודה ושאינה אבודה) קודם כפרה יש אופנים שרועה ואינה מתה. אולם לרבי שבכל אופן השניה מתה, בין אם נמלך ובין אם לא, ובין אם הקריב את האבודה ובין אם הקריב את השאינה אבודה, ודאי דס"ל דלא עשו תקנה בקדשים. (ע' בתוס' ד"ה דרבי, שכתבו דאמרינן הכי רק אם האבודה כחושה והאינה אבודה שמנה, אז משום ריוח הקדש לא עשו תקנה בקדשים), וכן ס"ל שמפריש לאיבוד כאיבוד דמי.

[4] מבואר בגמ' דאליבא דר"ש (דלעיל טו.), שסובר שחטאת שכפרו בעליה אזלה למיתה אפי' בלא אבודה, הוצרך ר' אמי לחדש שמודה כאן ר"ש במעות שהופרשו לאחריות, דדוקא גבי בהמות ס"ל לר"ש דאין להם תקנה, אולם גבי מעות אית ליה נדבה - וזו תקנתם. [והסיקה הגמ' שהחידוש הוא שאפי' בתרי סדרי יש לו נדבה, אבל בסדר אחד פשיטא דאית ליה לר"ש נדבה, ולא הוצרכנו לאשמועינן לזה].

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף