תמורה דף ו. א

מנין לנו הדינים דלהלן בגזל?

דשינוי קונה ומשלם כשעת הגזילה דאינו מוסיף על מה שאביו גזל חומש [1]
לאביי - דאי עביד מהני כיון דאי עביד מהני "אשר גזל" - על גזילתו משלם חומש ולא על גזילת אביו
לרבא - דאי עביד לא מהני "אשר גזל" - כמו שגזל [2] ממילא שמעינן מ"אשר גזל" - על גזילתו משלם וכו'

מלוה שנכנס לבית הלוה למשכנו (שלא ברשות) מה דינו?

מדוע קנה את המשכון? מנין שצריך להחזיר הכר בלילה ומחרישה ביום בשלא ברשות?
לאביי - דאי עביד מהני כיון דאי עביד מהני "השב תשיב" [3]
לרבא - דאי עביד לא מהני "השב תשיב" [4] ממילא שמעינן כן מ"השב תשיב" [5]

מנין שצריך להפריש פאה גם באופנים דלהלן ? [תוד"ה אביי].

אליבא דת"ק דמפריש פאה רק עד שלא עשה עיסה אליבא דר' ישמעאל שמפריש אפי' מן העיסה
לאביי - דאי עביד מהני דכתיב "תעזוב יתירא" [6] דשינוי במקומו עומד ולא קונה [7]
לרבא - דאי עביד לא מהני משום דאי עביד לא מהני דכתיב "תעזוב יתירא" [8]

תמורה דף ו: א

האם ריבית שנתנה מן הלוה למלוה יוצאת בדינים מיד המלוה ללוה?

ריבית קצוצה (אלף באלף ומאתים) אבק ריבית (מיקר את המכר בהמתנת המעות)
לר' אלעזר יוצאה בדיינים אינה יוצאה
לר' יוחנן אינה יוצאה אינה יוצאה

האם שינוי קונה באופן שגזל עצים ועשה בגדים שישלם רק כשעת הגזילה?

לגמ' (בעמ' א') ולל"ק ברש"י לל"ב ברש"י (נראה בעיני)
לאביי - דאי עביד מהני שינוי קונה שינוי קונה
לרבא - דאי עביד לא מהני שינוי קונה שינוי אינו קונה - ומשלם הבגדים

כיצד לומדים חמשה לאוים למקדיש והמקריב בעלי מומים למזבח מהפסוק (ויקרא כב:כ-כד)?

שם הלאו הפסוק
א בל תקדישו "כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ" (פסוק כ')
ב בל תשחטו "עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת לֹא תַקְרִיבוּ" (פסוק כ"ב)
ג בל תזרקו "עַל הַמִּזְבֵּחַ" (פסוק כ"ב)
ד בל תקטירו כולו "וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ" (פסוק כ"ב)
ה בל תקטירו מקצתו "מֵהֶם" (פסוק כ"ב)
לר' יוסי בר"י בל תקבלו את הדם "וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ" (פסוק כ"ד) [9]
-------------------------------------------------

[1] הדין הוא שהגוזל את חברו ונשבע לו לשקר והודה - דמשלם קרן וחומש ואשם. ואם אביו גזל ונשבע לשקר והודה - אין הבן משלם חומש על גזל אביו.

[2] כן מבואר בסוגייתנו שרבא מודה בעצם הדין ד"שינוי קונה". אולם לקמן (עמוד ב') יש בזה ב' לשונות ברש"י (בד"ה בשינוי קונה), וע' טבלא שם.

[3] ס"ל לאביי דלולי הקרא ד"השב תשיב" הייתי אומר שאם נתכוון לעבור ולמשכן באיסור - איסורא דעבד עבד - ואינו מחוייב במצוה להחזיר את הכר בלילה והמחרישה ביום, וקמ"ל קרא דו"השב תשיב" דגם במשכנו שלא ברשות חייב בהשבה. וכתבו התוס' (ד"ה שאני) דאה"נ דס"ל לאביי שבדברים שלא נאמר בהם "השב תשיב" וכגון בריחים ורכב וכלי אוכל נפש, אם נתכוון לעבור איסור חייב מלקות ואינו חייב להחזיר המשכון לגמרי, כיון דס"ל דאי עביד מהני. ורבא חולק בזה וס"ל דכיון דאי עביד לא מהני - פשיטא שחייב להחזיר המשכון לגמרי גם בלא קרא. [אלא שצ"ע א"כ מדוע לא אמרה הגמ' למסקנא שזו הנפ"מ בין אביי לרבא].

[4] ס"ל לרבא דאף שבעלמא "אי עביד לא מהני" - מ"מ כאן יש גזה"כ דגם במשכנו שלא ברשות נאמר את הדין ד"מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום" - ש"מ שקונה את המשכון של היום שהוא המחרישה לכל הלילה, ואת המשכון של הלילה שהוא הכר והכסת הוא קונה לכל היום.

[5] פירוש, לרבא בלא הפסוק ד"השב תשיב" - היה הדין שלא מועיל בכלל תפיסת המשכון שלא ברשות, ואדרבה הפסוק בא לומר דכאן במשכון אי עביד מהני, וממילא שמעינן דיש בו את הדינים ד"השב תשיב" והחזרת המחרישה ביום והכר בלילה.

[6] פירשו התוס' שהקושיא בסוגיין על אביי שאמר "אי עביד מהני" - היא מדברי ת"ק שאף שעבר על "לא תכלה" כשלא הפריש את הפאה בעודה בקמה (אלא כילה וקצר את הכל), בכל אופן עדיין הוא חייב להפריש מן העומרים ומן הכרי, וקשה למה חייב עדיין להפריש הא "אי עביד מהני", והיה לו לקנות את הפאה לעצמו. ומתרץ, דלכך אתא קרא ד"תעזוב יתירא" - לומר שחייב בפאה. אולם אם עשאה עיסה - שינוי קונה, ולזה לא מהני אפי' הקרא ד"תעזוב יתירא".

[7] וכיון ששינוי אינו קונה, א"כ כשעשאו עיסה דינו כמו לת"ק כשהיה עוד בשבלים ובכרי שצריך להפריש.

[8] רבא ס"ל בב"ק (דף צד.) דגם ר' ישמעאל סובר דשינוי קונה, ומ"מ חייב להפריש פאה גם מן העיסה, הגם שמצד הסברא "דאי עביד לא מהני" - שמענו רק בכה"ג שהוא עדיין בשבולים או בכרי שלא נעשה בו שינוי, אבל כשנעשה שינוי יש לו לקנות לעצמו ולהפטר מפאה דשינוי קונה, קמ"ל "תעזוב יתירא" שכאן שינוי לא קונה לו וחייב להפריש פאה גם מן העיסה, כן פירשו התוס'. [ולפ"ז מה שאמרה הגמ' דידן דקרא ד"תעזוב יתירא" אנו צריכים לענין מפקיר כרמו, הוא אליבא דתנא קמא, דלסברתו "תעזוב יתירא" מיותר כי אינו דורשו לענין פאה שעשאה עיסה. אולם אליבא דר' ישמעאל ודאי צריך את הפסוק לענין פאה].

[9] כן הוא ההוה אמינא, וע' לקמן בטבלאות (דף ז.) במה נחלקו ת"ק ור' יוסי בר' יהודה בדרשות הפסוקים.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף