תמורה דף ד. א

הקדים תרומה לבכורים (וה"ה מעשר ראשון לתרומה, מעשר שני למעשר ראשון),
או שהפריש מעשרותיו בבת אחת, מה הדין? [תוד"ה ואתמר].

בהקדים את המאוחר בהפריש שתיהן יחד
לר' יוסי בר' חנינא עובר בלאו - ואינו לוקה [1] עובר בעשה [2]
לרבי אלעזר עובר בלאו - ולוקה עובר בעשה

היו לפניו ב' כלכלות של טבל [3] והפריש מזו על זו באופנים דלהלן, מה הדין?

בזה אחר זה בבת אחת
של זו (הראשונה) בזו (בשניה) הראשונה מעושרת -----
של זו (הראשונה) בזו (בשניה), ושל זו (השניה) בזו (בראשונה) הראשונה מעושרת
 
והשניה לא [4]
שתיהן מעושרות [5]

לירושלמי, על איזו עובר בעשה ועל איזו בלאו?

על הראשונה על השניה
לגירסא הראשונה שהביאו התוס' בכלכלה הראשונה - בעשה [6] בכלכלה השניה - בלאו [7]
לגירסא השניה שהביאו התוס' בבבא הראשונה - בלאו [8] בבבא השניה - בעשה [9]

תמורה דף ד: א

האם לוקים על לאו הניתק לעשה (אפי' באופנים שלא עושה את העשה או לא יכול לעשותו)?

בכל לאו הניתק לעשה בכהן שאנס אשה וכנסה וגרשה
לר' אבין בדעת ר' יוסי ב"ח אין לוקים [10] לוקים [11]
לאביי לוקים [12] לוקים

לתנאים דלהלן, האם לוקה על סוגי הלאוים דלהלן?

בלאו הניתק לעשה בלאו שאין בו מעשה
לר' יהודה אין לוקים לוקים
לר' יעקב לוקים אין לוקים
-------------------------------------------------

[1] כתוב (שמות כב:כח) "מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר" - ודרשינן מלאתך אלו בכורים, ודמעך זו תרומה, וכתיב "לא תאחר" - ר"ל שלא תאחר הבכורים אחר התרומה, וה"ה לשאר המעשרות לא להקדים אחד לשני. וסברה הגמ' בהו"א שר' יוסי בר' חנינא ס"ל שלוקחה, וכפשטות משמעות דבריו לעיל (סוף דף ג.), אכן הסיקה הגמ' שס"ל שאינו לוקה משום דהוא לאו הניתק לעשה.

[2] כן כתבו התוס' שס"ל לירושלמי שיש בלאו זה ב' חלקים, חלק אחד שהקדים את המאוחר - וזה הלאו, ועוד בעצם הדבר שלא הקדים את המוקדם הוא עובר על זה בעשה, ולכך כשעשה בבת אחת, נהי דלא עבר בלאו - דהא לא הקדים את המאוחר, מ"מ עובר בעשה דהרי לא הקדים את המוקדם.

[3] כתבו התוס' (ד"ה היו) דהוא טבל של דמאי, כיון שלא הזכיר כאן להפרשת תרומה.

[4] דמיד שאמר על הראשונה שמעשרותיה בשניה, חל המעשר על הראשונה, ושוב כשבא לעשר את השניה ולומר שמעשרותיה בראשונה, אינו יכול לעשות כן, כיון שהראשונה כבר נפטרה, וא"א להפריש מן הפטור על החיוב. כן פירשו תוס' (בד"ה של), וברש"י (ד"ה מעשר) פירש לכאורה באופן אחר. וע' בשטמ"ק אות ח' [ונראה שהתחלפו אותיות ח' וט' בשטמ"ק].

[5] דכיון ששתיהן נתקנו בבת אחת אין כאן מהפטור על החיוב. והקשו התוס' (ד"ה מעשרותיכם) דקיי"ל "כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו" - וא"כ כאן דאינו בזה אחר זה לתקן את שתיהן מזו לזו, איך יוכל לתקנם בבת אחת. ותירצו דכיון שגם באופן של בזה אחר זה יש לו אפשרות לעשות, דיכול לומר מעשר של ראשונה יהיה בשניה חוץ מי' פירות שבראשונה שישארו לא מעושרים, ואח"כ כשמפריש מהא' על הב', הוא מפריש מן החיוב על החיוב. וכיון שיש אופן שיחול בזה אחר זה, גם בבת אחת חל.

[6] ובאופן שעישר את ב' המשרות הראשון והשני של הכלכלה הראשונה בבת אחת, וכיון שלא הקדים למעשר ראשון אלא עשאו בבת אחת עם המעשר השני - עבר בזה על עשה.

[7] פי', דבכלכלה השניה הקדים לעשות בה מעשר שני של ראשונה, לפני שעשה בה מעשר ראשון של עצמה, ולכך עבר על לאו.

[8] פי', בבבא הראשונה של המשנה שמיירי שעשה מעשר של ראשונה תוך השניה, שבזה נמצא שהקדים לעשות בשניה מעשר שני של ראשונה, לפני שעשה בה מעשר ראשון של עצמה, ולכך עבר בלאו.

[9] פי' בבבא השניה של המשנה שמיירי שעשה מעשרותיהם בבת אחת, שאז לא עבר על הלאו של הקדמה של מעשר שני לראשון, מ"מ עבר בעשה בזה שלא הקדים ראשון לשני.

[10] ובזה הסביר ר' אבין מדוע לר' יוסי בר' חנינא לא לוקה המקדים תרומה לבכורים. [ולכאורה ר"א חולק בזה וסובר שכן לוקה, אלא אם נאמר שס"ל שלא חשוב כאן עשה המנותק ללאו]. אמנם בלאו דמימר, אף שניתק לעשה - ד"הוא ותמורתו קדש", מ"מ כיון שהם ב' לאוים ועשה אחד, אין העשה מנתק את הב' הלאוים.

[11] רש"י (בד"ה שאני) פירש הטעם משם דכהנים ריבה בהם הכתוב קדושה יתירה לכן לוקים גם על לאו הניתק לעשה. ותוס' (ד"ה כהנים) פירשו דכיון שאסר הכתוב להם גרושה - לא חשוב אצלם שניתק העשה ללאו כלל.

[12] ביארו תוס' (ד"ה וכל) שאביי לא בא לחלוק לגמרי דאין לאו ניתק לעשה, דאם כתוב העשה בסמוך ללאו כמו בשילוח הקן, נותר, וישראל שאנס וכנס וגירש, ודאי אינו לוקה. ובא אביי לתמוה על עשה הכתוב רחוק מן הלאו דאינו חשוב ניתק לעשה שלא ילקה. עוד כתבו תוס' דגם בלאו דגזילה שלא שייך העשה ד"והשיב את הגזלה" רק אחר שעושה את הלאו, ג"כ הוי לאו הניתק לעשה שאין לוקים עליו.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף