תמורה דף ג. א

האם לוקים על לאו של המרה?

אליבא דר' יהודה אליבא דחכמים
לרב [1] לוקים אין לוקים
לר' יוחנן לוקים לוקים [2]

האם לוקים על הלואים דלהלן? [תוד"ה והרי].

בכל לאו שאין בו מעשה (חוץ מנשבע מימר ומקלל) במוציא שם רע ועדים זוממים
לר' יהודה לוקים לוקים
לחכמים אין לוקים לוקים [3]

תמורה דף ג: א

הנשבע לשקר באופנים דלהלן מה דינו?

לענין מלקות במזיד לענין קרבן בשוגג
"לא אוכל" - ואכל, (להבא) לוקה מביא קרבן
"אוכל" - ולא אכל, (להבא) אינו לוקה [4] מביא קרבן
"אכלתי" - ולא אכל, (לשעבר) לר' אבהו: לוקה [5]
 
לר' ירמיה: (נראה ד)אינו לוקה [6]
לר' ישמעאל: פטור
 
לר' עקיבא: מביא קרבן
"לא אכלתי" - ואכל, (לשעבר)

מה דין המוציא שם רע לבטלה באופנים דלהלן ומנין?

דינו ומנין
בקללה לוקה "אִם לֹא תִשְׁמֹר - לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם" (דברים כח:נח)
באומר שם השם לחינם עובר בעשה "אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" (דברים ו:יג)
-------------------------------------------------

[1] ס"ל לרב דגם מימר הוא בכלל המחלוקת של ר' יהודה וחכמים אם לוקים על לאו שאין בו מעשה או לא, ולכך מוקי רב למתניתין כר' יהודה דוקא.

[2] ס"ל לר' יוחנן שגם חכמים מודים שאין לוקים, דכך מסר ר' יוחנן בשם ר' יוסי הגלילי שעל כל הלאוים שבתורה שאין בהם מעשה אין לוקים עליהם חוץ מנשבע מימר ומקלל שיש גזה"כ שלוקים עליהם. ור' יוחנן עצמו (בעמוד ב') ס"ל שאין למנות ל"מימר" - משום דחשוב כלאו שיש בו מעשה כי בדבורו אתעביד מעשה ולכך לוקים עליו.

[3] כתבו תוס' שבלאוים אלו לכו"ע לוקים כיון שמפורש בהם מלקות בתורה.

[4] ר' יוחנן אמר משום דהוי לאו שאין בו מעשה שאין לוקים עליו, ור"ל אמר משום דהוי התראת ספק.

[5] ואמר רבא בטעמו, דבפירוש רבתה תורה שבועת שקר דומיא דשבועת שוא, מה שבועת שוא חייב על לאו שאין בו מעשה, והיא שבועה על דבר שעבר (דנשבע על עמוד של אבן שכבר קיים שהוא של כסף), דומיא דהכי חייב בשבועת שקר בלשעבר דוקא.

[6] אינו מוכרח, אבל כן נראה ממה שמקשה על ר' אבהו.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף