נזיר דף כב. א

האשה שנדרה בנזיר ונטמאת, והפר לה בעלה?

חטאת העוף עולת העוף
לתנא דברייתא - ר' אליעזר מביאה [1] אינה מביאה [2]
לחכמים אינה מביאה אינה מביאה

נזיר דף כב: א

האם אפשר לפשוט ספקו של רמי בר חמא גבי המתפיס נדרו בששר שלמים קודם זריקה [3],
מדין אשה שהתפיסה נזירות בנזירות חברתה ולבסוף הפר הבעל נזירות חברתה [4]?

האם אפשר ומדוע
למר זוטרא ולאיכא דאמרי אפשר לפשוט דחזינן שההתפסה היא בעיקר - כמו בנזירה
ללישנא קמא בדחייה אי אפשר לפשוט שאני בשר שלמים שגם בסוף עדיין יש בו קדושה [5]
-------------------------------------------------

[1] אפי' אם נאמר שבעל מיעקר עקר את הנדר מעיקרו, מ"מ יש לה להביא חטאת העוף משום שסוף סוף הרי היא ציערה את עצמה מן היין.

[2] ומזה הביאה הגמ' ראיה שבעל מיעקר עקר את הנדר מעיקרו - ולכן אינה מביאה קרבן טומאה, דאם מיגז גייז - הרי כל הפרתו היא מכאן ולהבא, ובשעה שנטמאה היתה נזירה ובודאי שצריכה להביא עולת העוף.

[3] הנידון, האם אדם מתפיס את נדרו במצב דמעיקרא - שהוא בשר שלמים קודם זריקה שהוא דבר קודש, או מתפיס "בצננא" דהיינו אחר שנתקרר מקדושתו אחר זריקה שכבר יכול לאכול את הבשר בכל ירושלים. ולכאורה זה דומה לנידון כאן, האם השניה מתפיסה במעיקרא - דהיינו בנזירות של הראשונה, או במהשתא דהיינו במה שבעלה הפר לה ולאו כלום הוא.

[4] הדין הוא שהמתפיסה אסורה הגם שחברתה הנזירה שהפר לה בעלה מותרת. (מלבד בכה"ג שאמרה "הריני כמותיך", שבזה הוסיף ר"ש לבאר את דעת ת"ק שבכה"ג שתיהן מותרות).

[5] פי', דגבי נזירה ודאי מה שהתפיסה - התפיסה רק במעיקרא, דבמה שהפר להיא בעלה - בזה מה יש לה להתפיס, ולכן פשיטא שאין כוונתה אלא למעיקרא. אולם גבי בשר שלמים גם אחרי זריקת הדם, הגם שמותר לאכול את הבשר חוץ למקדש - דהיינו בכל ירושלים, מ"מ עדיין יש בו קדושה, ויתכן שאדם טעה ונתכוון להתפיס במעכשיו ולא במעיקרא, ולכן עדיין יש להסתפק באיבעיא של רמי בר חמא ואין לפשוט אותה מברייתא דידן.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף