מנחות דף כ' ע"א

לא מלח את המנחה, או שמלחה זר, מה הדין?

לא מלח מלחה זר
לרב יוסף [1] למשנתנו: אינו מעכב
לר' יהודה ור' שמעון: מעכב
לכאורה אינו מעכב [2]
לאביי מעכב אינו מעכב

מנחות דף כ' ע"ב

דם שעברו עליו הזמנים דלהלן, האם נפסל מדאורייתא או רק מדרבנן? [תד"ה נפסל].

תחילת שקיעה צאת הכוכבים - סוף שקיעה
לרש"י לכאורה אינו נפסל [3] נפסל מדאורייתא
לרבינו תם נפסל מדאורייתא נפסל מדאורייתא
ליש מפרשים [4] נפסל מדרבנן נפסל מדאורייתא

המתנדב עצים בלשונות דלהלן, מה דינם? [תד"ה מלמד].

אמר: הרי עלי שני גזרי עצים אלו אמר: הרי עלי עצים
לרבי קרבן גמור [5] נדבה [6]
לרבנן נדבה נדבה

-------------------------------------------------

[1] הנה הקשתה הגמ' על דברי רב שאמר שכדי לעכב צריך שיחזירנו הפסוק עוד הפעם, והרי מלח - שמעכב (לכאורה) - ולא אהדר ביה קרא. ותירץ רב יוסף, דס"ל לרב כתנא דמתניתין שלא מלח אינו מעכב.

[2] ומבואר בסוגיא שלא רצה רב יוסף להעמיד את משנתנו שאמרה לא מלח כשר כאביי, ר"ל באופן שלא מלח כהן אלא מלח זר - דוכי תעלה על דעתך שזר רקב למזבח, אמנם אין ראי' אם באמת ימלח זר מה יהיה הדין. [ועי' שטמ"ק אות א', ולחם משנה פ"ה מאיסורי מזבח הל' י"ב ד"ה ואע"פ, ובקרן אורה דף י"ט ע"ב ד"ה ובגמ', ובזבח תודה (י' ע"ב ד"ה ואע"פ) שנקטו שאינו מעכב. אמנם עי' בתוס' לעיל דף י"ח סע"ב ד"ה ורבי שמעון, שס"ל שבבלל זר הוא יותר גרוע מדלא נעשה כלל, וה"ה לכאורה במלח - כן דייק מהתוס' הקרן אורה].

[3] כן משמע שלמדו תוס' בשיטתו, מדהוכיחו שלא כדבריו מפרק מי שהיה טמא, שאחר זמן של חמש עשרה מיל מאמצע היום אין לשחוט [והיינו מהשקיעה] ומשמע דנפסל אז הדם, דאל"כ הא הוי שעת שחיטה, ולא תירצו כיש מפרשים שעכ"פ אסור מדרבנן.

[4] ותירוצם מתרץ רק את הקושיא הנ"ל מפרק מי שהיה טמא, אולם לא מיישב את הקושיא הראשונה של ר"ת דל"ל קרא דביום הקריבו את זבח למפסל דם בלינה, תיפוק ליה מביום צוותו. ויצטרכו לתרץ כרש"י דנפק"מ לענין אם עלה על המזבח וכו'.

[5] ודינו שאין נאותים [נהנים] הכהנים בהם, ויש בהם מעילה, ואם הקריבם בחוץ חייב כשחוטי חוץ, והם כקרבן מנחה שטעונים מלח והגשה וקמיצה ועצים אחרים עמהם, [וה"ה שצריך ימין וקידוש כלי - תד"ה עצים].

[6] ונאותים מהם ואין בהם מעילה, ואם הקריבן בחוץ - פטור.

עוד חומר לימוד על הדף