[1] אכן לאסור אשת איש על בעלה משום יחוד עם איש זר לכו"ע אין אוסרים. ותוס' (בד"ה מלקין) פירשו שגם אוסרין קאי על פנויה, וה"ק: דאין אוסרין אותה לכהונה משום זונה, כיון שטוענת שלא נבעלה.

[2] פי', דמכריזין שהיא לוקה משום יחוד ולא משום שזינתה. אולם רב אשי ס"ל שלא מועילה הכרזה - כיון שיש אנשים ששומעים שהלקו ולא שומעים בהכרזה.

[3] דכיון שאין דרך החיצונים ששם האנשים להכנס לפנימי ששם הנשים - דאין להם דרך לשם, לא חיישינן לייחוד, ואף שתצא אשה לחוץ דרך בית החיצון ששם האנשים - גם לא חיישינן לייחוד דאשה אחת מתייחדת עם כמה אנשים.

[4] דכיון שדרך הפנימיים על החיצון, שמא יצא איש אחד ויתייחד עם הנשים.

[5] דשמא יכנס אחד מהאנשים שבבית החיצון לפנימי - ולא ירגישו בו חבריו כיון שאין להם דרך לשם, ונמצא שמתייחד עם הנשים.

[6] דאם יצא אחד מהאנשים מהבית הפנימי לחיצון - אין זה ייחוד, כיון שהדרך על הבית החיצון הוא מפחד שמא יצא עוד אדם ולא הוי יחוד.

[7] אכן כל הזמנים הללו הם כל זמן שלא הגיעו לכדי "שדים נכונו ושערך צמח". וכן באופן שאין היא בושה לעמוד לפני אביה ערומה, דאל"כ כבר יצר אלבשה ואסור.