רש": נתקשה משה על מולד הלבנה וכו': בחז"ל כתוב שבשלושה דברים נתקשה משה עד שהראה לו ה' באצבע, וצ"ב למה התקשה דוקא בדברים אלו?
מהר"ל, חידושי אגדות (ח"ד עמ' עד, תחילת מנחות, מנחות דף כט א): משה היה רואה במראה הנבואה את מה ששייך אל העולם, וצורתו והתקשרותו 1 , ולכן הוא התקשה בדברים היוצאים ורחוקים מן העולם, ובזה סייע לו ה' (והראה לו באצבע). 2 וחידוש הירח הוא רחוק מהמציאות 3 כי החידוש אחר ההעדר איננו מתחבר אל המשך המציאות. 4
אולי הפרוש על פי מה שאמרו חז"ל שהנביאים לא השיגו את העולם הבא אך החכמים כן השיגו אותו, וביאר המהר"ל (בתחילת גבורות ה') שהנביא רואה את הנבואה באופן הדומה לחוש הראיה, ולכן הנביא לא משיג את מה שנבדל מהעולם. ועיי"ש שהחכם כן יכול להשיג בחכמתו את הדברים הנבדלים. כלומר- השגת החכם מופשטת לעומת הנביא שרואה כיצד הדברים העליונים מתגלים בכלים הגשמיים. לפי"ז מובנים דבריו כאן שגם משה התקשה לראות בנבואה את מה שיוצא מסדר העולם.
יש להעיר שכאן דרשו שה' הראה למשה באצבע ממה שכתוב "הזה", אך יש בחז"ל שנבואת משה מתיחדת באופן כללי משאר הנביאים שהוא התנבא ב"זה הדבר" ולא רק ב"כה אמר", ועי' בגור אריה (במדבר ל,ב) שביאר את הענין. ומבואר שם שנבואה ב"זה" היא מדרגת אספקלריה המאירה, ויש לעי' לפי"ז מה התווסף למשה כאן ב"החודש הזה".
עיי"ש בביאור שאר הדברים שנתקשה בהם משה.
אולי כוונת דבריו על פי מה שכתב הרמח"ל (דרך ה' ח"ד, פ"ז, ו') שכל הארות ותיקונים שהיו בזמן מסויים, חוזרים ומאירים וניתקנים בכל שנה באותו הזמן (ועי' מכתב מאליהו ב' עמ' 21), וידוע ש'חודש' מלשון חידוש ואילו 'שנה' מלשון 'ישן נושן ועולם כמנהגו נוהג' (כ"כ השפת אמת, ויקרא פרשת החודש תרס"ב), כלומר שהתיקונים החדשים בבריאה נעשים על ידי המועדים התלויים בחידוש הלבנה. מובן לפי"ז שחידוש הלבנה איננו תהליך הצומח מתוך הבריאה- אלא חידוש המגיע מהעליונים, ולכן נתקשה משה בכך. ע"ע במהר"ל בנתיבות עולם (נתיב העבודה סוף פי"ג, עמ' קכ) על כך שחידוש הלבנה הוא סימן לחידושם של ישראל.
מבואר במדרש שהגאולה הייתה ראויה לבוא דוקא בחודש הראשון, וצריך ביאור מדוע?
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ה עמ' קלב בתחילתו): ישראל יצאו במדרגה קדושה אלוקית 1 , ולכן הגאולה איננה תלויה במשך זמן. 2 לכן יצאו בחודש הראשון שעדין אין בו המשך זמן.
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ה עמ' קלב בתחילתו): כל אדם הוא ברשות עצמו מצד עצם מציאותו, והשיעבוד מקרי לו, (בשונה מבעלי החיים שראוי להם השיעבוד). ולעולם עצם הדבר קודם למה שבמקרה, ולכן בחודש הראשון ראוי להם לצאת לחרות.
מהר"ל שם: שהרי יצאו על ידי אותות ומופתים. כלומר- היציאה באותות ומפותים מורה שלא הייתה כאן יציאה כדרך הטבע אלא ביד ה'- במדרגה קדושה.
מהר"ל שם: לכן לא הספיק בצקם להחמיץ. ונראה לפרש דבריו שמשך זמן מורה על תהליך טבעי, ולכן יציאה במדרגה קדושה צריכה להעשות שלא בזמן, ומשום כך יצאו בראשית הזמן. ע"ע בענין זה לקמן 12:11:4:3**, וע"ע לעיל 12:2:5:1 למה הגאולה הייתה דוקא בחודש ניסן. ועי' לקמן 12:41:1:1 למה הייתה הגאולה דוקא בט"ו בחודש ניסן.
לכאורה מילת "לכם" מיותרת, ודי היה לכתוב 'החודש הזה ראש חודשים'?
מהר"ל, נצח ישראל (פמ"ו בסופו, עמ' קפה): במדרש כתוב שגאולת ישראל ממצרים משולה ללבנה שמאירה וחוזרת ומאפילה, וכשם שהלבנה מתמלאת במשך 15 יום, כך יש 15 דורות מאברהם עד שלמה, ומשם ואילך נחסרה מלכותם ונמשכה עוד 15 דורות. 1
ועיי"ש שהגאולה האחרונה לא תהיה כלבנה שמאפילה אלא כחמה. ונ"ל שמקור דרשת חז"ל מלשון הפסוק "החודש הזה לכם"- כך תהיה גאולתכם. אמנם, עי' ברמב"ן כאן ש"לכם" מלמד שניסן איננו ראשון בשנה אלא ראשון לגאולה (הובא לעיל 12:2:7:1* והכוונה לכאורה שניסן איננו 'ראשון' בטבע אלא בגלל המאורע שקרה בו), אך לעיל (12:2:5:1) הובא מהמהר"ל שניסן הוא 'ראשון' מעצם טבעו ולא רק בגלל גאולת ישראל.
שאלות על רש"י
רש"י: הראהו לבנה בחידושה וכו': מנין דרשו זאת?
גור אריה: מילת 'זה' מורה על דבר הרמוז 1 , ולכן דרשו שהראה לו את הלבנה בחידושה.
כלומר- על דבר נוכח שרומזים ומורים עליו באצבע.
רש"י: הראהו לבנה בחידושה וכו': אם כך, לא היה צריך לכתוב "ראש חודשים" בלשון רבים אלא 'החודש הזה ראש חודש' בלשון יחיד?
גור אריה: אם כך, היה משמע שרק בחודש הזה זהו ראש חודש, לכן נאמר "ראש חודשים"- בכל חודש וחודש.
רש"י: הראהו לבנה בחידושה וכו': אם כן, בהכרח שפרשה זו נאמרה בראש חודש, וקשה שבגמ' יש צד שפרשה זו נאמרה בהמשך החודש?
תוספות (פסחים דף ו ב, ד"ה ממאי): אפשר שהפרשה נאמרה למשה בראש חודש, ומשה אמרה לישראל בג' או ד' בחודש.
תוספות (פסחים דף ו ב, ד"ה ממאי): אפשר ש"החודש הזה" נאמר בראש חודש, ואילו הפסוק הבא- "דברו אל כל עדת" נאמר בהמשך החודש. 1
גור אריה: ר' ישמעאל במכילתא אכן דרש שה' אמר לו 'כזה ראה וקדש' אבל לפי ר' עקיבא במכילתא ה' הראה לו את חידוש הלבנה במראה הנבואה 2 . עיי"ש.
רש"י: הראהו לבנה בחידושה וכו': כיצד שאלה הגמ' בפסחים שאולי הפרשה נאמרה בד' או ה' ניסן, והרי בגמ' בשבת (דף פו ב) כתוב שפרשה זו נאמרה בראש חודש?
גור אריה: אפשר שפרשה זו נאמרה בד' בחודש ואע"פ כן זה נקרא תחילת החודש, ולכן דורשת הגמ' בפסחים ש"החודש הזה" מורה על ראש חודש.
רש"י: ראש לסדר מנין החודשים: מה מעלת חודש ניסן שהוא הראוי לגאולה, ולמה הוא ראש לחודשים?
מהר"ל, חידושי אגדות (ח"א עמ' צה, ד"ה בתשרי, ר"ה דף י ב): בחורף הכל נחשבים כמתים ובחודש זה חזרת החיים לעולם [-פריחת האביב], 1 ולכן הוא קדוש כבכור, ולכן החודש הזה ראוי לניסים, 2 ולאכול בו מצה- כי הוא נקי מההפסד של החמץ. 3
מהר"ל, דרוש לשבת הגדול (נדפס בסוף הגדה של פסח, עמ' קצו, ד"ה ומפני): תחילת בריאת האדם [-תכליתו ומטרתו] כדי שיעבוד את ה', ומפני שהפסח נקרא 'עבודה' 4 , ראוי ש'עבודה' זו תעשה בחודש הזה שהוא תחילת עיגול החיים [כמבואר בתרוץ הקודם].
ולכן פסח כנגד אברהם שהוא הראש. ועיי"ש שלעומת זאת תשרי הוא אמצע החודשים ולכן זה עיקר השנה- תשרי כנגד הנשמה שבראש כי הנשמה באה כשהאדם בתכליתו, וניסן כנגד הלב שם תחילת החיים. עיי"ש היטב בביאור המחלוקת האם העולם נברא בניסן או תשרי. ע"ע שפת אמת (ויקרא, פרשת החודש תרס"ב) אודות ההבדל בין תשרי לניסן ולמה יציא"מ הייתה דוקא בניסן. וע"ע במהר"ל בגבורות ה' (פמ"ו, עמ' קעז) שניסן ותשרי הם זמני קדושה כי הם חודשים ממוצעים- היום והלילה שווים בו וכן הקור והחום. ע"ע במהר"ל באור חדש (עמ' רג, אסתר ט,א) על כך שישראל הם "ראשית תבואתו" וניסן הוא זמן הקציר. ועי' מה שכתבנו לעיל בראשית 1:1:18:1.
ע"ע לקמן 12:15:22:1 שהחמץ הוא פסולת ולכן ראוי לבאר אותו בחודש הראשון, וע"ע בענין זה לקמן 12:15:23:1.
רש"י: ראש לסדר מנין החודשים: כיון שהיציאה ממצרים ראויה להיות בניסן, למה בתשרי פסקה עבודה מאבותינו?
מהר"ל, חידושי אגדות (ח"א עמ' צו, ד"ה ואמר שבטלה, ר"ה דף י ב): בראש השנה ה' הוא המלך, וכשחלה מלכות שמים על אבותינו, בטלה מהם עבודה. והשביעי הוא התחלת שמיטה ויובל שקדושים מלעשות בהם מלאכה. 1
והוסיף המהר"ל (שם עמ' צז ד"ה בר"ה בטלה) שראש השנה הוא זמן השלמות ואז עבדות לא שייכת בהם. נראה לפרש דבריו על פי מה שכתב המהר"ל בחידושי אגדות (ח"ב עמ' קלא ד"ה ומה נשתנה, קידושין דף כב ב) שהעבד הוא חומרי כי הוא משועבד לאדם חומרי, ובהמשך שם (עמ' קלב ד"ה הקורא) הוסיף שהעבד הוא ארור, [ו'ארור' הוא לשון חסרון ככתוב ברש"י, במדבר 5:18) ועי' במהר"ל בגבורות ה' (פ"ד) על כך שישראל היו עבדים למצרים כל עוד לא הגיעו לשלמותם. עי' היטב בשאלה הקודמת.
רש"י: ראש לסדר מנין החודשים: אם כך, כיצד אנו מכנים שמות לחודשים במקום למנות את החודשים מניסן?
ספר העיקרים (מאמר ג, פי"ד, ושם פט"ז): 1 לרמב"ם אחד מעיקרי האמונה שהתורה לא תשתנה [אפי' על פי נביא], אבל כאן מוכח שמצוות יכולות להשתנות, כי כשגלו לבבל ונגאלו שנית נאמר להם [על ידי ירמיה, עיי"ש] לזכור את היציאה מבבל במקום את היציאה ממצרים.
מהר"ל, תפארת ישראל (פס"ד, עמ' קצג) 2 :לא נצטווינו שלא לתת שמות לחודשים, אלא רק על מנין החודשים שיהיה מניסן. 3
תחילת הענין ברמב"ן כאן שנצטווינו כאן למנות את החודשים מניסן זכר ליציאת מצרים, וזה פרוש הכתוב "ראשון הוא לכם"- אף שמנין השנים הוא מתשרי, אתם תימנו חודשים מניסן. כששבו מבבל התחילו להשתמש בשמות החודשים הבבליים כדי לזכור את הגאולה הזו. על כך תמהו רבותינו כיצד ביטלו את המצוה למנות החודשים מניסן. ע"ע לקמן (12:2:13:1) מה דרשנו ממילת "לכם".
עיי"ש שחלק בתקיפות על ספר העיקרים וכתב שאלו דברי הבאי שצריך עליהם כפרה. עוד האריך בענין זה רבי יעקב בן חביב בעין יעקב (מגילה דף א ב, דברי 'הכותב') וחלק גם הוא בתוקף על ספר העיקרים.
לדוגמא- אפשר לקרוא לחודש השני אייר, אך אסור למנות אותו מתשרי ולקרוא לו 'החודש השמיני'. כעין דברי המהר"ל כתב באריכות גם בעין יעקב המובא לעיל ('הכותב', מגילה דף ד ב ד"ה עוד כתב) עיי"ש. מן העניין לציין שמחמת דברי הרמב"ן הללו י"א שהכותב תאריך לועזי לא יכתוב את מספר החודש אלא את שמו (עי' יביע אומר ח"ג יו"ד ט,ד) אך י"א שאין להשתמש בשמות החודשים הלועזיים כי הם על שמות עבודה זרה (עי' ציץ אליעזר חלק ח, סי' ח, ח).
רש"י: נתקשה משה על מולד הלבנה וכו': למה לפירוש הראשון לא נזקק רש"י לפרש שאמר לו 'כזה ראה וקדש'?
גור אריה: לפרוש הראשון "החודש הזה" מדבר על חידוש הלבנה- ואת הלבנה אפשר להראות באצבע. אבל לפרוש שמדובר על חודש ניסן שהוא ראש לחודשי השנה- עליו אי אפשר להורות באצבע, ולכן דורשים שנתקשה משה במולד הלבנה עד שהראה לו ה' באצבע. 1
גור אריה: דברי רש"י כאן נסובים גם על הפרוש הראשון ש"החודש הזה" מדבר על חידוש הלבנה, וההבדל בין הפרושים הוא שלפי הפרוש הראשון "החודש" מתייחס למולד של כל החודשים, ולפרוש השני מדובר על חודש ניסן.
לתרוץ זה דברי רש"י כאן אמורים רק לפי הפירוש השני ש"החודש הזה" מדבר על חודש ניסן ו"הזה" נדרש על כך שמשה התקשה במולד הלבנה, אבל לפי הפרוש הראשון "החודש הזה" מדבר על חידוש הלבנה ואין צריך לומר שמשה התקשה בענין זה. בתרוצו השני סובר הגור אריה שדברי רש"י כאן נסובים על שני פרושיו.
רש"י: נתקשה משה...באיזו שיעור תראה: לכאורה אין שיעור ללבנה, אלא כל שהיא נראית אפשר לקדש את החודש?
רא"ם: אין ללבנה שיעור למטה אבל יש לה שיעור למעלה 1 שהרי אם נראתה הלבנה רק אחרי יום או יומיים מהמולד, היא כבר גדולה, וכבר קידשו את החודש מהשמים. 2
גור אריה: הלבנה נראית מערבית לארץ ישראל לפני שהיא נראית בארץ, אך החשבון מיוסד על ארץ ישראל ולכן אין לקדש עד שיעור שתיראה הלבנה בארץ ישראל. 3
גור אריה: בירושלמי כתוב שאין מקדשים את החודש עד שנראה בה כשיעור שׂעוֹרה. 4
כלומר- אין לה מינימום אבל יש לה מקסימום כדלהלן.
עיי"ש שהאריך, ועוד הביא שם תרוץ נוסף אך דחאו.
כלומר- אפשר לקדש את החודש על פי עדים שראו את חידוש הלבנה בחו"ל- בתנאי שהלבנה הייתה בגודל שהיא כבר יכולה להיראות בארץ ישראל, וזהו השיעור שהראה למשה. ועיי"ש מה שהקשה הגור אריה על פירוש זה.
ע"ע במהר"ל בבאר הגולה (ב"ו, עמ' קיז, ד"ה פרק קמא דראש השנה) שהאריך בהבדל בין כשהלבנה גדולה ונראית בעליל לבין כשנראית כשׂעוֹרה, והובאו מדבריו בשאלה הבאה.
רש"י: נתקשה משה על מולד הלבנה וכו': במה נתקשה משה?
מהר"ל, באר הגולה (ב"ו, עמ' קיז, ד"ה פרק קמא דראש השנה): זמן רב עובר עד שהירח נראה בעליל- לעין כל, אך אפשר לקדש את החודש כבר כשהירח נראה כשׂעוֹרה, ובסוד העיבור נמסר מתי הזמן הכי מוקדם שאפשר לראות את חידוש הלבנה- כשהאויר זך [-צלול], במקום מערבי [שם נראה חידוש הלבנה תחילה] וגבוה. 1
ובדבר הזה נתקשה משה. ועיי"ש היטב על ההבדל שבין חכמי התכונה (שהירח נראה רק יום אחרי המולד) לבין חז"ל (שאפשר לראות את הלבנה 6 שעות אחרי המולד), ובהמשך דבריו (עמ' קיט ד"ה ולא זה בלבד) הוסיף שסוד העיבוד הוא ידיעת מהות הליכת הכוכבים והמזלות, ולא רק את זמן מהלכם. (אולי כוונתו שאסטרונומיה איננה סוד העיבור אלא אסטרולוגיה.) עי' עוד בשאלה הבאה שם מבואר מה הטעם הפנימי שנתקשה משה בדבר זה, ואילו כאן נתבאר במה נתקשה בפועל.
