למה מכת בכורות הייתה בלילה ואילו היציאה עצמה הייתה ביום?
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ו, עמ' קלה, ד"ה וצוה): אמנם סילוק כחם של מצרים היה בלילה (שהוא זמן של הפסד), אבל התהוותם של ישראל זמנה ביום. 1
מהר"ל, אור חדש (הקדמה, עמ' נג): היום מיוחד להנהגת הטבע והלילה מיוחד לניסים, ולכן הנס של מכת בכורות היה בלילה, ואילו היציאה עצמה הייתה כסדר העולם ולכן היא הייתה ביום.
עוד במהר"ל (גבורות ה' פל"ז עמ' קלח, ד"ה והיה היום): הניסים במצרים ובים סוף היו בלילה, כי זה היה הפסד מצרים, והלילה מתייחס אל ההפסד. וגם שחיטת הפסח אחר חצות- כשהיום מתחיל לערוב. והנה, בכמה מקומות בפרק זה הדגש הוא שמכת בכורות הייתה בלילה, וכן מצוות הפסח מיוחדות ללילה (אכילת הפסח, המצה והמרור, וכן סיפור יציאת מצרים), וזהו ליל שימורים. ואילו יציאת מצרים עצמה הייתה דוקא ביום ככתוב לקמן (12:51). על כך באו דברי המהר"ל כאן. ועי' לקמן 12:15:13:1 שהמצוה לאכול מצה בלילה אף שביום ארע שלא הספיק בצקם להחמיץ, כי החיפזון היה בלילה. וע"ע לקמן (12:33:2:1) שהמצרים הכריזו כבר בלילה שישראל בני חורין. גם לגבי הזכרת יציאת מצרים בכל יום דעת ר' אליעזר בן עזריה שמזכירים ביום ובלילה ולחכמים רק ביום, וביאר המהר"ל בגבורות ה' (פנ"ג עמ' רל, ד"ה עד שדרשה) שלדעת ראב"ע מצוה להזכיר ביום ובלילה כי היציאה התחלקה- בלילה הוכו וביום יצאו לגמרי, ולדעת חכמים מזכירים יציאת מצרים רק ביום- זמן עיקר הגאולה, והמכה בלילה הייתה בשביל היציאה ביום.
למה הוכו דוקא הבכורות?
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ז, עמ' קמ, ד"ה והכה): הבכור הוא הראשית, והראשית שקולה כנגד הכל 1 ולכן מכה זו שקולה כנגד כל המכות ולא נותר כח למצרים.
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ז עמק קמ, ד"ה והכה כל): עיקר כחם של מצרים הוא הבכור שהרי הם עובדים למזל טלה 2 .
לכאורה הטעם שבשורש טמון הכל.
שהוא ראשית המזלות, ועי' לקמן 12:29:9:1, וכן 12:30:1:1. וע"ע לעיל שמות 8:22:1:1 למה זה כחם של מצרים.
מה ענינה של מכת בכורות?
עי' בשאלה הקודמת, ועי' לעיל שמות 7:14:4:1 ואילך, וכן שם 7:14:5:3. לגבי איזה מאמר ב-10 מאמרות הוא מקביל, עי' לעיל שמות 7:14:6:1. מקומה של מכה זו בסדר המכות- עי' לעיל שמות 7:14:7:1. הקבלת מכת בכורות למכת דבר- עי' לעיל שמות 7:14:8:1. מקומה של מכה זו בחלוקה של דצ"ך עד"ש באח"ב- עי' לעיל שמות 7:14:9:1 ואילך. ולגבי טעם החלוקה של מי עשה את המכה- עי' לעיל שמות 7:14:10:1. 1
כי יש מכות שנעשו בידי אהרון, יש בידי משה, יש בידי ה', ויש מכה שנעשתה במשותף.
במדרש כתוב שהמצרים העובדים עבודה זרה הוכו בשלושה לשונות- הכאה (בפסוק כאן), מגפה והשחתה (לקמ' 12:23), וצריך ביאור מה העניין בזה?
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ו בסופו, עמ' קלז, ד"ה ובכל): מי שדבק בעבודה זרה שנקראת 'מתה' לוקה על כך שעזב את ה' שהוא מקור חיים 'היה הווה ויהיה'. 1
שהם שלושת מימדי הזמן, ולכן נענשו בשלוש לשונות.
כיצד הוכו אלוהי מצרים, מנין, ומדוע? (עי' רש"י)
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ו, עמ' קלז, ד"ה ובכל): במדרש 1 כתוב שאלוהי מצרים לקו בארבעה אופנים כי נזכר בהם פעמיים "שפטים" (שמות 12:12, ובמדבר 33:4) שהם 4 2 - היו נרקבים, נבקעים, נקרעים, ונשרפים. טעם הדבר שנפרעים מהעבודה זרה כמו מעובדיה, ולקו ב-4 פורעניות כי יש 4 לאווים בעשרת הדברות על עבודה זרה. 3
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ו, עמ' קלז, ד"ה ובכל): אלילי מצרים לקו בארבע מכות (כדלעיל) כנגד 4 עבודות שנאסרו בעבודה זרה- קיטור, זיבוח, ניסוך והשתחויה.
עי' בילקוט שמעוני כאן, רמז קצט.
שהרי מיעוט רבים שנים.
"לא יהיה לך...לא תעשה לך...לא תשתחוה להם ולא תעבדם". ונתבאר הענין במהר"ל בתפארת ישראל (פל"ח, עמ' קטו, ד"ה לא תעשה) ש-4 מחשבות יש לעובדי עבודה זרה- יש העובד לאליל בחושבו שהוא אלוהיו, יש העובד מאהבה, יש מיראה ויש על מנת לקבל פרס. וכנגדם נאמרו 4 לאוווים. (ועיי"ש שזה מקביל ל-4 חיות שבמרכבה.)
שאלות על רש"י
רש"י: כמלך העובר ממקום למקום: מנין לפרש כך?
גור אריה: למה כתוב "ועברתי"? ללמדך שה' יעבור כמלך שאינו פונה לכאן ולכאן 1 אלא עובר בהעברה אחת.
כלשון הרא"ם כאן- כמלך...שמנהגו ללכת בדרך ישרה ואינו פונה מכאן ומכאן במבואות העיר.
רש"י: אף בכורות אחרים והם במצרים: מנין דרשו זאת?
גור אריה: אם לא כן, היה צריך לכתוב 'והיכיתי כל בכור מצרים' [ולא "בארץ מצרים"]. 1
רש"י: אף בכורות אחרים והם במצרים: למה רש"י כופל דרשה זו לקמן (12:29)?
עי' מה שכתבנו לקמן (12:29:6:1).
רש"י: למכה מצרים בבכוריהם: כיצד דרשו מכאן שמתו בכורי מצרים במקומות אחרים?
גור אריה: לא כתוב 'למכה בכורי מצרים' אלא "מצרים בבכוריהם"- אף שלא היו במצרים. 1
ועי' מה שכתבנו לקמן (12:29:5:1**).
רש"י: מאדם ועד בהמה- מי שהתחיל בעבירה וכו': אולי הפסוק לא בא ללמד על סדר המכה אלא על מי יוכה- כולם מאדם עד בהמה?
רש"י: מי שהתחיל בעבירה ממנו מתחלת הפורענות: רש"י לעיל (7:17) כתב שה' נפרע מאלוהי האומה תחילה, ולמה כאן נפרע מאלוהיהם לבסוף?
גור אריה: בתחילת המכות [-מכת דם] נפרע מאלוהיהם בתחילה כי האלוה הוא ההתחלה [והשורש] שלהם, אבל בסוף המכות נפרע מאלוהיהם באחרונה כי הוא תכליתם וסופם, ולעולם תחילת הדבר וסופו הוא העיקר. 1
לכאורה פרוש הדברים שההתחלה היא השורש, והסוף הוא התכלית- וסוף מעשה במחשבה תחילה. וע"ע לעיל, שמות 11:5:3:1.
רש"י: מי שהתחיל בעבירה ממנו מתחלת הפורענות: למה נזקק רש"י לטעם זה, והרי נתבאר (בשאלה הקודמת) שה' מכה את אלוהי האומה בתחילה או בסוף כי הע"ז היא תחילתם וסופם של העובדים לה?
גור אריה: כיון שלבסוף עשה ה' שפטים בכל אלוהי מצרים, לא היה צורך שהבהמות ילקו דוקא בסוף.
רש"י: אני בעצמי ולא על ידי שליח: מרש"י משמע שדרשו זאת מהיתור "אני השם", אבל בהגדה של פסח דרשו- ועברתי- ולא מלאך, והיכיתי- ולא שרף, אעשה שפטים ולא השליח, אני ה' ולא אחר, וצריך ביאור מה מקור הדרשה?
רמב"ן: כל הפרשה היא דברי משה אל ישראל, ואם כן היה צריך לומר 'ועבר ה'...והכה'? לכן דרשו שה' יעשה זאת ולא מלאך. 1
גור אריה: דעת רש"י ש'שליח' יאמר על כל מה שזולת ה', ולכן מ"אני השם" מיעטנו את הכל.
גור אריה: ממה שכתוב "ועברתי...והיכיתי" משמע שההעברה היא דבר בפני עצמו, והרי ההעברה היא רק לצורך ההכאה, וא"כ היה צריך לכתוב 'ועברתי להכות' כפי שכתוב לקמן (12:23) "ועבר ה' לנגוף"? לכן דרשו- "ועברתי" ולא מלאך וכו'.
גור אריה: הרי אלו דברי ה' וראוי לומר בלשון נוכח- "ועברתי...והכתי" כמו בפסוק הבא (12:13) "וראיתי את הדם"? וע"ע במהר"ל, גבורות ה' (פנ"ה עמ' רמד, ד"ה ויוצאנו) שלדעתו הפרשה היא דברי ה' למשה ואהרן שהרי כתוב לעיל (12:7) "ולקחו מן הדם", עי' לעיל 12:7:3:1.
רש"י: אני בעצמי ולא על ידי שליח: בספר במדבר (20:16) כתוב "וישלח מלאך ויוציאנו"?
גור אריה: ה' שלח את משה להשתדל בהוצאת ישראל, אבל מכת בכורות שהיא תכלית היציאה, הייתה על ידי ה'. 1
רש"י שם פירש ש"מלאך" זה משה, ופירש שם הגור אריה שאין הכוונה למלאך ממש, שהרי ה' הוציאם בכבודו ובעצמו. ועל פי המבואר כאן בגור אריה נראה שאם נפרש שם 'מלאך' כפשוטו יקשה שלא מלאך נשלח להשתדל בהוצאה אלא משה רבינו, ולפרש שההכאה עצמה נעשתה על ידי מלאך אי אפשר, שהרי ההכאה נעשתה על ידי ה' בכבודו ובעצמו? לכן פירש רש"י שהכוונה שם למשה שהשתדל בהוצאה.
רש"י: אני בעצמי ולא על ידי שליח: לקמן (12:29) כתוב ברש"י שה' ובית דינו היכו את מצרים?
גור אריה (לקמן 12:29): הכוונה כאן שה' עשה את העיקר- לקח את עיקר נפשם של המצרים, ובית דינו היו טפלים אצלו להכות דבר שאיננו עיקר. 1
עדין צריך ביאור מי לקה על ידי בית הדין? אולי דקדק הגור אריה לכתוב ש'עיקר נפשם' לקה על ידי ה', דהיינו בכורי מצרים, אך לקו גם בכורי אומות אחרות, ואלוהי מצרים, וכן במצרים אין בית אשר אין שם מת (ככתוב לקמן 12:30) וכן נראה בגור אריה שם שתחילה לקו הבכורים מאם ואח"כ שאר הבכורים. עוד כתוב לקמן (12:23) שהיה על ישראל להשמר מהמשחית באותו הלילה נמצא שמלבד על ידי ה' לקו גם על ידי המשחיתים. אמנם, עי' לקמן 12:13:8:2 שלפי אותו תירוץ ה' היכה את בכורי מצרים על ידי ה'משחיתים' שהם עבדיו (ובהכרח שהמשחיתים היה תפקידם שונה מבית הדין וכן מחלק שם הגור אריה במפורש בין המשחיתים שהם עבדי המלך, לבין שרי המלך).
רש"י: אני בעצמי ולא על ידי שליח: בהגדה של פסח דרשו- ועברתי- ולא מלאך, והכתי- ולא שרף, אעשה שפטים ולא השליח, אני ה' ולא אחר, וצריך ביאור מהו מלאך, שרף, שליח ואחר?
גור אריה: 'ולא מלאך' המכה ביד ימינו 1 , 'ולא שרף' המחריב ושורף הכל 2 , 'ולא השליח' הוא מטטרו"ן שר הגדול ששמו כשם רבו כי שלוחו נקרא בשם כמותו. 3 'ולא אחר' הם אלוהים אחרים. 4 והזכיר בתחילה 3 כתות המשמשים במרכבה, וכאן הזכיר אלוהים אחרים.
מהר"ל, גבורות ה' (פנ"ה עמ' רמה): הפעולות בעולם מתחלקות לפועַל טבעי ולפועַל ניסי, והנס יכול להעשות בדרך של הויה 5 או בדרך של הפסד 6 . לכן אמרו שיציאת מצרים לא הייתה על ידי מלאך, 7 כלומר נס של הויה, ולא שרף, כלומר נס של חורבן ושריפה במצרים, ולא שליח, כלומר על ידי מערכת השמים הפועלת באופן טבעי.
מהר"ל, גבורות ה' (פנ"ה עמ' רמה): 'מלאך' בגימטריא 'מִכאל' הממונה על המים, ו'שרף' הוא גבריאל הממונה על האש (ולכן שמו 'שרף'), וההוצאה לא הייתה על ידי הכוחות הללו. 8 ויש מלאך הממונה על כלל הכוחות אבל כחו קטן ולכן הוא ה'שליח' וזהו 'מטטרון', ולכן למדו חז"ל שיציאת מצרים לא הייתה על ידי אחד מהם אלא על ידי ה' שכולל הכל וכחו גדול בלי קץ. והוסיפו 'אני ולא אחר' כלומר- היציאה לא הייתה על ידי כוחות זרים שאינם בכלל סדר המציאות, דהיינו המזיקים והשדים אלא על ידי השם המיוחד. עיי"ש. 9
דברי המהר"ל בענין זה סתומים, עי' בשלושת פרושיו כאן שלכאורה מקבילים זה לזה, ואנסה להוסיף קצת ביאור כפי כוחי. מלאך- היינו יד ימין (בתשובה 1), הויה (-יצירה) ניסית (בתשובה 2), וזהו מיכאל שר המים (בתשובה 3). כלומר- 'יד ימין' ענינה תמיד חסד (כי הימין הוא המוכן תמיד לפעולה והשפעה), ולכן זה 'מלאך מורה על הויה (-יצירה) ניסית'. וזה מיכאל שר המים, כי מים הם חסד והשפעה. ולמדנו כאן שלא באופן זה הייתה יציא"מ.
גם כאן הפרושים מקבילים לכאורה- שרף המחריב (בתשובה 1), נס של חורבן (בתשובה 2) וזהו גבריאל שר האש (בתשובה 3). הכוונה לכאורה שמידת הדין היא בשמאל וזהו כח ה'אש' המכלה את מי שאיננו זוכה בדין, לכן זה 'שרף'- נס של חורבן, ועל כך ממונה המלאך גבריאל. ולמדנו כאן שלא באופן זה הייתה יציא"מ.
גם כאן הפרושים מקבילים כדלעיל- ה'שליח' הוא 'מטטרו"ן' ששמו כשם רבו (בתשובה 1), וזוהי פעולה טבעית על ידי מערכת השמים (בתשובה 2), והוא המלאך הממונה על כל הכוחות אך כוחו קטן (בתשובה 3). והכוונה לכאורה שזוהי הנהגת הטבע המסורה ביד המלאך 'מטטרו"ן' ושמו כשם רבו כי שלוחו כמותו, כלומר- כל מלאך ממונה על ענין מסוים ולכן הוא לא נקרא 'שליח' בסתם, אך מטטרו"ן ממונה על כל ענייני הפעולות הנעשות בעולם, ושמו 'שליח' כי ענין השליח שכאשר הוא קרוב יותר אל מקבל השליחות מאשר המשלח, אזי עומד השליח במקומו של המשלח והוא כמותו. (כך הבנתי מהמהר"ל בחידושי אגדות ח"ג עמ' קנד, ד"ה זהו מטטרון, סנהדרין דף לח ב.) על כך הוסיף המהר"ל שפעולתו בתוך מסגרות הטבע ככתוב כאן בתשובה 2, ואולי זו הסיבה למה שכתב בתשובה 3 שפעולתו קטנה יותר משל המלאכים האחרים.
כאן המהר"ל סתם יותר, ובתשובה 3 הוסיף 'אני ה' שאליו מקריבים השעיר הפנימי, ולא אחר שאליו מקריבים השעיר לעזאזל', והוא ממשיך שזה ענין המזיקים והשדים. עי' ברמב"ן (ויקרא 16:8) בענין השעיר לעזאזל, וז"ל- שנשלח שעיר במדבר [ביום כיפור] לשר המושל במקומות החורבן...ובחלקו עוד השדים הנקראים מזיקין בלשון רבותינו...ואין הכונה בשעיר המשתלח שיהיה קרבן מאתנו אליו חלילה, אבל שתהיה כונתנו לעשות רצון בוראנו שצונו כך, עכ"ל. נראה להוסיף שבכל הקרבנות כתוב דוקא השם המפורש וביאר המהר"ל (גבורות ה' פס"ט) שהקרבנות מורים שה' יחיד והכל שב אליו, ויש להבין לפי"ז שענין השעיר לעזאזל לתקן גם את אותם מקומות נפרדים שעדין לא שבו אל ה' יתברך, כעין מה שכתוב על הכשפים שהם מכחישים פמליה של מעלה, ואולי זהו ענין השדים והמזיקים. על כך באו ללמד כאן שגם באופן זה לא נעשתה הגאולה, אלא בשם המפורש- כענין הקרבנות שהכל שב אל ה' יתברך ואין עוד מלבדו.
כלומר יצירה חדשה, כגון המן והבאר.
כגון הריגת מחנה אשור.
אולי יש לפרש שהמלאך הפועל הויה ניסית [-יצירה ניסית] נקרא 'מלאך' [בשונה מה'שליח' הפועל פעולה טבעית] כי לשון 'מלאכה' ענינה יצירה חדשה.
ומבואר במהר"ל שם שמיכאל וגבריאל כחם גדול אבל הם ממונים על כח פרטי, ואילו מטטרון כחו כללי אבל קטן.
והוסיף שם שלכן לא הייתה היציאה על ידי מזיקים ושדים שפעולתם לא נמשכת מסדר המציאות, עיי"ש, ועי' בשאלה הבאה.
רש"י: אני בעצמי ולא על ידי שליח: בספר במדבר (23:22) כתוב ביחס ליציאת מצרים- "כתועפות ראם לו" ופרשו חז"ל (עיי"ש ברש"י) 'אלו השדים'?
מהר"ל, גבורות ה' (פנ"ה בסופו, עמ' רמו): כוונת חז"ל שה' הוציא את ישראל בפעולות היוצאות מההיקש הטבעי, וזה מתייחס אל מעשה שדים שפעולתם איננה טבעית, אבל היציאה לא הייתה על ידיהם אלא כפי סדר המציאות. 1
אולי הכוונה שהמכות היו שלא כסדר הטבעי אלא בסדר של חורבן המתייחס אל השדים והמזיקים, אבל היציאה עצמה הייתה סדר של קיום ולא של חורבן (וע"ע לקמן 12:12:14:2). וע"ע בגור אריה, במדבר 23:22 שהשדים הם חוץ לטבע ומנהגו של עולם, בשונה מהמלאכים. ואמנם נתבאר בשאלה הקודמת שיש מלאכים שפעולתם להחריב בדרך נס, אבל נראה שהמלאכים תפקידם להעמיד את הסדר הנכון של הבריאה, ואילו השדים הם כוחות חיצוניים שאדרבא- מקלקלים את הסדר הנכון של הבריאה.
רש"י: אני בעצמי ולא על ידי שליח: מה הטעם שיציאת מצרים לא נעשתה על ידי שליח?
מהר"ל, גבורות ה' (פנ"ב עמ' רכו): בחז"ל כתוב שמפתחות של יולדת, גשמים ותחיית המתים נשארו ביד ה' ולא נמסרו לשליח, והכוונה שיציאה מהכח אל הפועל נעשית רק על ידי ה', כי החומר הוא בכח וה' נבדל מהחומר, לכן רק הוא ה'בפועל הגמור'. 1 (אבל המלאכים יש להם יחוס אל הגשם ולכן הם לא בתכלית השלמות, ואינם בפועל לגמרי.) עיי"ש. כך יציאת מצרים הייתה דוקא על ידי ה' כי זו לידתם של ישראל שהם שלמות העולם.
מהר"ל, גבורות ה' (פנ"ב עמ' רכז, ד"ה ועוד תדע): ה' לא הוציא רק את אותו הדור וממילא ניצלו הבנים, אלא הוציא את כל הדורות 2 , וזה יכול להעשות רק על ידי ה' שפועל בדברים התמידיים והכלליים (ולא על ידי מלאך שפועל בדברים פרטיים 3 ), וכתוצאה מכך אי אפשר שיחזרו הבנים וישתעבדו.
מהר"ל, גבורות ה' (פנ"ה עמ' רמד): ה' רצה שישראל יהיו עמו ועבדיו, ומכיון שהם מיוחדים לה'- ראוי שה' בעצמו יוציא אותם.
מהר"ל, גבורות ה' (פנ"ה עמ' רמד): לעולם הפעולה איננה במדרגת הפועל 4 , ולכן לא הייתה היציאה על ידי מלאך או אמצעי, כי ביציאת מצרים דבקו ישראל בה' בלי אמצעי. 5
מהר"ל, גבורות ה' (פנ"ה עמ' רמד): ישראל היו תחת יד מצרים 6 - תחת המלאך שלהם, ומכיון שאין מלאך נוגע ברשות מלאך אחר, לא יתכן שתהיה יציאתם על ידי מלאך.
כלומר- ה'חומר' הוא האפשרות בכח (-פוטנציאל) וה'צורה' היא המימוש והיציאה לפועל של החומר, (דוגמה- המתכת היא החומר, והצורה הנעשית ממנו היא המימוש וההוצאה לפועל.) לכן כל הנמצאים שהם חסרים יש בהם חומר שצריך לקבל צורה ואינם בפועל לגמרי חוץ מהבורא. ע"ע תוספת ביאור בזה, בראשית 32:26:1:4* על פי דברי ה'מכתב מאליהו'.
כפי שאומרים בהגדה- ולא את אבותינו בלבד גאל...אלא אף אותנו וכו'.
כמבואר לעיל 12:12:11:3*.
לדוגמה- אדם לא יכול להרים דבר יותר מהגובה שלו עצמו.
וזה לא בכוחם של המלאכים שהם בעצמם אמצעי.
כמו שאמרו חז"ל שהם היו כעובר במעי בהמה.
