[1] כתבו תוס' (ד"ה רואין) שהכוונה שנראה מראית דם גמור, אולם אם דהתה מראיתו אפי' שניכרת אדמומית אינו חשוב דם.

[2] גם ליין אדום לכו"ע רואים אותו כאילו הוא מים, וכן לדם בהמה ודם חיה רואים אותם כאלו הם מים, ומיירי כאן שאם היינו רואים אותם כאילו הם מים לא היה ניכר בהם מראה דם. ומבואר בסוגיא דלא משנה לענין כיסוי הדם אם נפלו המים (או למשקה אחר שפטור מכיסוי) לתוך הדם, או שהדם נפל לתוך המים, דאם יש מראה דם חייב לכסות ולא אמרינן קמא קמא בטיל - דאין דיחוי אצל מצות, ואם אין מראה דם פטור מלכסות.

[3] דאמרינן בקדשים קמא קמא בטיל, וטיפה ראשונה שנפלה בטלה וכן השניה והשלישית, ולא אמרינן בקדשים חוזר וניעור להחשב כדם הראוי לזריקה (תוד"ה רואין).

[4] ולשיטתו אם נפל בתוך דם בהמה של חולין או דם חיה, היה כשר לזריקה אפי' באופן שאם היינו חושבים דלם כמים לא היה ניכר בדם הקדשים מראית דם.

[5] דכיון דס"ל לר' יהודה מין במינו לא בטיל, א"כ אפי' הטיפה הראשונה של דם הקדשים שנפלה לתוך דם חולין ג"כ לא בטלה.

[6] כלומר אפי' שרבה ההיתר הנופל על האיסור עד שאין האיסור נותן טעם בהיתר, בכל אופן אוסר בכל שהוא.

[7] בתי' השני כתבו התוס' דהני קראי שדרשינן בנדה להחשיב לדמעת העין ודם מכה וחלב האשה - למשקה, הם רק אסמכתא בעלמא, ולכן מה"ת אינם חשובים משקים ואינם מטמאים במה שהם נוגעים במת ביציאתן, ורק רבנן גזרו עליהם טומאת משקין ברביעית. אכן הוכיחו תוס' בסוף דבריהם שדוקא לחולין בעו רביעית, אולם לתרומה וקדשים מטמאים אלו המשקים אפי' בפחות מרביעית.