חגיגה דף יז. א

במה נחלקו ב"ש וב"ה בהקרבת קרבנות וסמיכה ביו"ט?

האם סומכים ביו"ט? האם מקריבים ביו"ט?
שלמי חגיגה
לב"ש:
אין סומכים
לב"ה: סומכים
מקריבים
עולת ראייה לב"ש: אין מקריבים
לב"ה: מקריבים

בחג שבועות מתי מקריבים קרבנות חגיגה [1] וראייה שלו?

חל שבועות ביום ששי חל בשאר ימי שבוע חל בשבת
לבית שמאי יום טבוח [2] ביום ראשון למחרת יום טבוח ביום ראשון
לבית הלל מקריבין בו ביום - ואין צורך ביום טבוח יום טבוח ביום ראשון

מה הביאור בסימן פז"ר קש"ב לרש"י ולתוס'? [תוד"ה פז"ר קש"ב].

לשיטת רש"י לשיטת ר"ת בתוס'
פ פייס לעצמו - ולא כבסוכות שאין פייס לפרי החג [3]
ז זמן לעצמו - לברך שהחיינו
ר רגל לעצמו - אין שם חג הסוכות עליו שטעון לינה, ולא סגי מה שלן בחג סוכות [4]
ק קרבן לעצמו - אין קרבנו שוה לקרבנות החג [5]
ש שיר לעצמו - שאין שירו שוה לשאר ימי החג [6] שאומר בו מזמור שלם ולא רק חלק
ב ברכה לעצמו -
שהיו מברכים ומתפללים לחיי המלך
ברכת המזון ותפלה
שמזכיר בהם שמיני עצרת

חגיגה דף יז: א

מדוע אנחנו צריכים את שני הלימודים דלהלן שיש לעצרת תשלומין?

ר' אלעזר אמר ר' אושעיא -
היקש חג השבועות לחג המצות
"וּקְרָאתֶם" "וּבְקֻצְרְכֶם" -
ש"מ שיש חג בזמן שקוצר [7]
בימי התשלומין מותר במלאכה אי אפשר ללמוד אפשר ללמוד
שזמן התשלומין שבעה ימים אפשר ללמוד אי אפשר ללמוד

-------------------------------------------------

[1] כן פירש"י, אכן התוס' (בד"ה יום טבוח אחר השבת) הקשו שלא יתכן לפרש שקאי על קרבן חגיגה, דהרי לא גרע משלמים, שמודים ב"ש שקרבים ביו"ט דהרי יש בהם צורך אוכל נפש. אולם לבסוף הוכיחו מהירושלמי דפליגי גם בחגיגה היות שיש לה תשלומין וכרש"י.

[2] פי', יום שבו שוחטים את הקרבנות של החג, וס"ל לב"ש שאין קרבים קרבנות אלו ביו"ט, וחג שבועות הוא רק יום אחד לכן תיקנו לו יום טבוח. ובמקרה דלהלן למחרת הוא שבת ולכו"ע אין קרבה עולת ראייה ושלמי חגיגה בשבת, ולכן נדחה ליום ראשון. עוד מבואר בגמ' דיום טבוח אינו רק יום אחד, דיש לעצרת תשלומין כל שבעה.

[3] בסוכות מקריבים שבעים פרים, וכל משמרת מקריבה פר אחד, ויש כ"ד משמרות, ונמצא שכל המשמרות מקריבות שלש פעמים חוץ משתי משמרות אחרונות, והיה בדין לכאורה שאחת משתי המשמרות האלו יקריבו את הפר של שמיני עצרת. ואין הדין כן, אלא כולם חוזרים לפייס, והמשמרת שזוכה היא המקריבה.

[4] עוד הביאו התוס' שיטת רבינו חננאל שמפרש רגל לענין אבילות, ששמיני עצרת נחשב כרגל בפני עצמו להחשיבו כשבעה ימים.

[5] פי', בכל החג יש קרבנות מרובים, שמקריבים בכל יום ויום כמה פרים ושני אלים וי"ד כבשים. ואילו בשמיני עצרת מקריב רק פר אחד ואיל אחד ושבעה כבשים.

[6] פי', דבכל ימי החג מדבר מענין גזל מתנות עניים, ואילו בשמיני עצרת אינו מענין אסיף.

[7] פי', בפרשת חג השבועות נאמרו שני פסוקים סמוכים (ויקרא כג:כא-כב) "וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ וגו'. וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה" וגו', ודרישנן איזהו חג שאתה קורא וקוצר בו הוי אומר זה חג עצרת, ועל כרחך לא מייר ביו"ט דאסור במלאכה אלא קאי על תשלומי עצרת שחוגג בקרבנות ומותר בקצירה.

עוד חומר לימוד על הדף