בבא קמא דף נח.

מתי אמרינן מבריח ארי מנכסי חברו חייב הנהנה ומתי פטור? [תוד"ה א"נ].

כשמפסיד המבריח כסף כשלא מפסיד המבריח כסף
כשעושה המבריח מדעתו פטור הנהנה [1] פטור הנהנה
כשעושה המבריח בעל כרחו חייב הנהנה לשלם פטור הנהנה

נפלה לגינה בעל כרחה ונהנית משלמת מה שנהנית, באיזה אופן מיירי?

הוחלקה במי רגליה דחפתה חברתה
לרב כהנא [2] מה שנהנית כל מה שהזיקה
לרבא מה שנהנית מה שנהנית

נפלה לגינה בעל כרחה ואכלה בשדה מה הדין?

כשאכלה באותה ערוגה כשהלכה ואכלה בערוגות אחרות
לרב כהנא מה שנהנית כל מה שהזיקה
לר' יוחנן מה שנהנית מה שנהנית [3]

בבא קמא דף נח:

כיצד משלמת מה שהזיקה שמין בית שאה באותה שדה וכו', מה השיטות בזה? [תוד"ה שמין].

שיטת רש"י שיטת תוס'
לר' יוסי
בר חנינא
שמין סאה בששים סאה, וכמה נחסרה זו הסאה באכילת הערוגה [4] שמין סאה בששים סאה
ומשלם כפי החשבון [5]
לר' ינאי שמין תרקב בששים תרקב,
וכמה נחסרה סאה באכילת הערוגה [6]
שמין תרקב בששים תרקב
ומשלם כפי החשבון
לחזקיה שמין הקלח שאכלה בששים קלחים [7] שמין בדיוק מה שאכלה בששים ומשלם כפי החשבון

האם אמרו שומת ששים בנזקים דלהלן?

בנזקי בהמתו בנזקי גופו
לרב נחמן ואביי אמרו אמרו
לרבא אמרו לא אמרו

-------------------------------------------------

[1] ולא נותן לו אפי' שכרו. וביאר ר"י שמיירי באופן שאין הדבר ברור שיבוא לידי הפסד כגון שהארי רחוק ואין יודע אם יבא כאן הארי אם לאו וכל ההצלה היא רק לבטחון שפוחד ודואג שמא יבוא, אבל אה"נ אם ודאי שיבוא לידי הפסד ע"י הארי יש לו שכרו. ובסוגיין מיירי באופן שלא היתה ניזוקת הבהמה, אלא רק הצילו הירקות אותה מצער החבטה (רק עכ"פ חשוב הנאה כי מוכן אדם לשלם שלא תצטער בהמתו).

[2] ס"ל שדוקא באופן שלא היה לבעלים לעלות על דעתם שפתאום תטיל מי רגלים ותחליק, אז הקילו על המזיק לשלם רק מה שנהנית ולא היזק גמור. אולם אם העביר כמה בהמות יחד במקום צר, ודחפה אותה חברתה ומתוך כך נפלה לגינה, צריך לשלם היזק גמור.

[3] ואפי' אם יצאה מהשדה וחזרה ג"כ משלם רק מה שנהנית, עד שתצא ותחזור לדעת הבעלים. וביאר רב פפא, שסגי במה שידעו הבעלים ביציאתה, שאז אפי' אם לא ידעו שנכסה שוב ג"כ חייבים, כי יש לבעלים לדעת שיותר לא סגי לה בשמירה פחותה, דכיון שלמדה את הדרך לילך לשדה זאת ולמצוא שם פירות, צריך לה שמירה טובה, דאל"כ היא עושה טצדקי לצאת לשם.

[4] פי', דיש לעשות שני חשבונות, דהיינו שכדי לדעת כמה שוה הסאה הזו, לא בודקים כמה שוה בית סאה בפני עצמו - דכיון שהיא שדה קטנה היא יקרה, אלא רואים כמה עולה שדה גדולה של ששים סאה, ומחלק בששים, ואז יודע מה הוא המחיר של בית סאה. ואז עושים חשבון כמה נפסד הבית סאה הזה ע"י אכילת ערוגה ממה שהיה שוה קודם לכן, ואת זה הוא משלם.

[5] תוס' חולק וסובר שלא מצינו שני חשבונות, ולכן לעולם מחשבים כאילו השדה היא בית סאה אפי' שאכלה רק סאה אחת פחות או יותר, ומשלמת לפי חשבון כמה שאכלה. שאם אכלה אחד חלקי מאה מששים סאה תשלם אחד חלקי ממחיר שעולה ששים סאה, ולא תשלם כאילו נמכר רק סאה.

[6] גם אליבא דר' ינאי עושים שני חשבונות, רק שלא עושים חשבון בששים סאה שגם זו היא שדה יקרה, כי רק עשירים קונים אותה, ולכן עושים בשדה של שלשים סאה. וכך החשבון רואים כמה עולה שדה של ששים תרקבים - שלשים סאה, ומחלק אותה בששים ויודע מה המחיר של תרקב אחד ומכפיל אותו בשנים ויודע מחיר בית של סאה (ע' מהרש"א). ואז עושים חשבון כמה נפסד הבית סאה הזה ע"י אכילת ערוגה ממה שהיה שוה קודם לכן, ואת זה הוא משלם.

[7] חזקיה חולק וסובר שעושים רק חשבון אחד, דהיינו שכנגד המקום שאכלה מכפילים אותו בששים, ואז שמים כמה הוא שוה השטח הזה, ושוב מחלקים בששים. וכך מרויח המזיק שלא צריך לשלם כמה עולה מקום קטן ויקר, כי מחשבים אותו בפי ששים.

עוד חומר לימוד על הדף