בבא קמא דף נז.

החזיר את האבידה ונגנבה ואבדה ממקומות דלהלן מה הדין?

מביתו למקום שיראנה
לרב יוסף חייב חייב
לרבה [1] פטור החזירה בבוקר ובעליה שכיח שם: פטור
החזירה בצהרים שבעליה לא שכיח שם: חייב

הטוען טענת גנב באבידה ונמצא שהוא גנבה מה הדין?

טוען שנגנבה ממנו בסתם טוען שנגנבה בלסטים מזוין
לרבה ואביי משלם כפל [2] משלם קרן [3]
לרב יוסף משלם קרן [4] משלם כפל [5]

בבא קמא דף נז:

השוכר פרה מחברו ונגנבה ונמצא הגנב, מה הדין בדלהלן?

נגנבה ממנו בסתם האם
יכל לפטור עצמו בשבועה
נגנבה ממנו בלסטים
מזוין האם ישלם כפל
למ"ד שוכר שומר שכר אינו יכול [6] לרבה ואביי משלם קרן
למ"ד שוכר שומר חנם משלם כפל לשוכר לרב יוסף משלם כפל

-------------------------------------------------

[1] למסקנא מבואר בגמ', שמודה רבה בבעלי חיים שחייב, דכיון שנתרגלה הבהמה וקנתה הרגל לצאת לבחוץ, הנחה בביתו בלא שמירה הוי פשיעה וחייב אם מחמת זה יצאה ואבדה, וגם אם נגנבה מחמת זה שיצאה חייב (כמבואר בתוד"ה אמר ליה).

[2] דכיון שהוא שומר חנם, וטענת גניבה מועילה לו לפטור אותו, וכיון ששיקר וגנב בעצמו משלם כפל.

[3] ס"ל דלסטים מזוין גזלן הוא, והוי טענת אונס ולא טענת גניבה, ועל טענת אונס לא משלם כפל.

[4] דכשטען טענה זו לא פטר את עצמו - אלא חייב עצמו בקרן, ולכן לא שייך לחייב אותו בכפל.

[5] ס"ל דלסטים מזוין גנב הוא ואם ימצא ישלם כפל, א"כ גם הטוען טענת לסטים מזוין הוי טענת גניבה - וכיון שמועילה טענה זו לפטור אותו אפי' בבשומר שכר, כשנמצא שהוא בעצמו גנבו משלם כפל. ובתחילה כתבו תוס' (בד"ה כגון), שה"ה שהיה יכול לתרץ באופן שטוען טענת גניבה באונס, כגון ששמר את הכספים בחפירה בקרקע ובכל אופן נגנבו או שאר אונסים. ושוב הביאו בשם ר"י, שכיון שחיב הכתוב שומר שכר בגניבה, וסתם גניבה קרובה לאונס, סברא הוא דבכל ענין שתהיה הגניבה יתחייב שומר שכר וה"ה שומר אבידה לרב יוסף מגזה"כ. אולם לסטים מזוין שאני, דהוי "שבויה" של התורה ששומר שכר פטור על זה.

[6] פי', אם שוכר כשומר שכר חייב השוכר בגניבה ואבידה. אכן הדין אמת, שאם שילם, משלם הגנב הכפל לשוכר.

עוד חומר לימוד על הדף