בבא קמא דף ז.

שור של ישראל שנגח שור של הקדש [1] או להיפך מה הדין?

של ישראל שנגח שור של הקדש של הקדש שנגח שור של ישראל
לרבנן פטור פטור
לר' שמעון בן מנסיא ור"ע בין תם ובין מועד משלם נזק שלם פטור

כיצד מתיישבת הסתירה דלהלן, דמצד אחד כתוב "מיטב שדהו" - מיטב אין מידי אחרינא לא,
ואילו בברייתא דרשינן "ישיב" - לרבות שוה כסף אפי' סובין?

"מיטב שדהו" "ישיב" - לרבות אפי' סובין
לתי' הראשון כשהטריחו לב"ד להוציא ממנו בע"כ כשבא לשם את נזקו מעצמו ומדעתו
לאביי בתחילה [2] כשרוצה ליטול עידית כשרוצה ליטול טפי מבינונית
לרבא בתחילה [3] נותן מיטב שדהו נותן מיטב הסובין
לרב פפא
ורב הונא בדר"י
נותן מיטב שדהו גם סובין חשובים מיטב [4]
לרב הונא (לקמן ט.) כשיש לו כשאין לו נותן סובין [5]

בבא קמא דף ז:

הרי שהיו לו בתים שדות וכרמים במאתים זוז, ואינו מוצא למוכרן, האם אוכל במעשר עני?

הוזלו כל הקרקעות
שלו ושל אחרים
של אחרים נשארו
ביוקר ושלו הוזל [6]
כשביומי ניסן יקרות
וביומי תשרי זולות [7]
מה הדין? יכולים לתת לו אלף בבת אחת [8] אין נותנים לו בכלל [9] נותנים לו רק עד מאה זוז [10]

כששמין את הקרקע שצריך לשלם המזיק,
האם שמין לפי שלו (דמזיק או ניזק) או לפי של העולם [11]?

אליבא דר' ישמעאל אליבא דר' עקיבא
לר' אבא בשל ניזק ולא בשל עולם "מיטב שדהו" דמזיק למעט דעלמא
לקושית ר' שמואל בר אבא בשל ניזק ולא בשל עולם בשל עולם [12]

כיצד מתחלקים התשלומים דלהלן, ביש לו שדות כדלהלן?

או עידית או בינונית או זיבורית יש לו עדית בינונית וזיבורית יש לו
עידית ובינונית
יש לו
בינונית זיבורית
יש לו
עידית וזיבורית
נזיקין ממה שיש לו עידית עידית בינונית עידית
בע"ח ממה שיש לו בינונית בינונית בינונית זיבורית
כתובת אשה ממה שיש לו זיבורית בינונית זיבורית זיבורית

-------------------------------------------------

[1] ובענין שאר נזיקין, כגון שן ורגל של שור שהזיקו של הקדש, או אדם שהזיק את הקדש, כתבו התוס' (לעיל בעמוד ב' בד"ה שור), שכל סוגי הנזיקין נתמעטו בהקדש (למ"ד דפטר) אפי' אדם המזיק וילפינן מקרן ומאדם, ומבור דפטר בו פסולי המוקדשין וכ"ש דהקדש דלא הוי רעהו כלל.

[2] אביי מתרץ ע"פ מה שמצינו לפירושו של רבה גבי דין מעשר עני, שמי שיש לו מתאים זוז אינו יכול ליטול, אכן מי שיש לו שדות שבניסן שוות מאתים זוז, ובתשרי שוות פחות, וזקוק עכשיו לכסף שנותנים לו מעשר עני עד מאה זוז (יתבאר באורך לקמן). ומעמיד אביי שגם כאן מדובר באופן כזה, שעשה הנזק בתשרי, ואומר לו אם תשקול עידית כדינך - תקבלה כפי מחיר הזול ותרויח, ואם תרצה לקבל בינונית יותר - תקבל אותה כפי המחיר של ניסן היקר - ותפסיד. אכן הגמ' דחתה תירוץ זה, דהרי מה שהתורה אמרה שהניזק גובה מעידית הוא לטובתו ולחזק את כוחו, ואתה מגרע את כחו אצל זיבורית ובינונית שיטול רק לפי מחיר היקר.

[3] פי', רבא מתרץ דמה שנאמר "מיטב" אין הכוונה שצריך לתת לו רק דבר שנקרא מיטב ולא סובין, אלא הכוונה שכל דבר שרוצה לתת לו ממנו - דהיינו אפי' מסובין כמו שדרשת מ"ישיב" מ"מ צריך לתת הסובין הטובים ביותר. והיינו ד"כל דיהיב ליה - ממיטב ליתיב ליה". ודחתה הגמ', שלשון הפסוק "מיטב שדהו" - ואי אפשר לפרש א"כ ד"מיטב" היינו מכל דבר.

[4] כלומר, כשנותן שדה שאפשר למכור אותה רק באותו מקום - צריך לתת מיטב שדהו, אולם כשנותן מטלטלין, כל דבר נחשב מיטב, דכל דבר אף אם לא ימכר כאן ימכר במקום אחר.

[5] וקמ"ל שלא הטריחו את המזיק למכור אותם ולהביא לו כסף דוקא.

[6] מחמת שהוא מבקש למוכרם, ואנשים יודעים שהוא דחוק לכסף, ולכן מנסים לדוחקו ולא קונים ממנו שדותיו אלא בזול.

[7] וכיון שכן דרך האנשים להמתין עד יומי ניסן ואז למכור את הקרקעות במחיר היקר, אולם הוא שדחוק לזוזי - הוא מוכר ביומי תשרי כפי מחיר הזול.

[8] דכיון שהוזלו הקרקעות, הרי שאין לו מאתים זוז, והדין הוא שאפי' אם יש לו מאה תשעים ותשע זוז ובאו ונתנו לו אלף בבת אחת יכול ליטול.

[9] כיון שבאמת קרקעותיו שוות מאתים זוז, כן פירש"י. והתוס' (בד"ה אי) כתבו, שהטעם שלא יטול כלל לפי שגרם לעצמו ופשע, דלא היה לו למיעל ולמיפק אזוזי.

[10] דלא נחשב שיש לו פחות ממאתים זוז ליטול הרבה בבת אחת, כיון שסו"ס ביומי ניסן קרקעותיו שוות מאתים זוז. ומ"מ עתה ביומי תשרי יכול הוא ליטול עד מאה זוז, דהיינו אם שוות עכשיו למכירה במאה חמשים יטול חמשים, ואם שוות רק מאה יכול ליטול מאה, אבל לא יותר ממאה - כיון שאין דרך קרקעות לרדת במחירם ביומי תשרי יותר מחצי. והיינו כיון שאינו עני גמור כיון שקרקעותיו עתידים להתייקר, אין לו דין עני ליטול אפי' אלף בבת אחת, אבל מ"מ יכול ליטול עד השלמה למאתים.

[11] ויש נפ"מ בדבר, כגון שהיו קרקעות של המזיק (או הניזק) משובחות, שזיבורית שלו שוה כמו עידית דעלמא, דאם תאמר בשלו שמין א"כ יצטרך לתת מהעידית המשובחת שלו, ואם שמין בשל עולם יתן רק כפי הזיבורית שלו שהיא שוה כעידית דעלמא.

[12] וראיתו מדתניא שאם יש לו בינונית וזיבורית, הדין שנזקין ובע"ח גובין מבינונית וכתובת אשה מזיבורית, ואם נאמר כדבריך שבשלו שמין, א"כ תחשב בינונית שלו כעידית - שהרי זה השדה העידית שלו, וא"כ גם בע"ח יגבה מהזיבורית עם הכתובת אשה, כדין עידית וזיבורית.

עוד חומר לימוד על הדף