בבא בתרא דף קמ"ו ע"א

השולח סבלונות בסתם לבית חמיו, ומת, או שמתה היא, או שחזר בו מהקדושין, האם חוזרים?

בסבלונות העשויים להבלות בסבלונות שאינם עשויים להבלות
כשאכל אצל חמיו אינם חוזרים חוזרים
כשלא אכל אצל חמיו חוזרים חוזרים

האוכל אצל חמיו כדלהלן, האם סבלונות העשויים להבלות יחזרו, אליבא דרבא?

אכל בדינר אכל בפחות מדינר (האם משלשין [1])
לרשב"ם אינם חוזרים הכל חוזר
לרבינו חננאל אינם חוזרים תיקו [2]

הסתפקה הגמ' בסבלונות שדרכן לבלות ולא בלו האם נגבים, האם אפשר לדחות את הראיה מהברייתא או מהמשנה ולהעמידם בבלו הסבלונות? [תד"ה תרגמא].

מהברייתא מהמשנה
לרשב"ם אפשר אפשר
לר"י אפשר אי אפשר [3]

בבא בתרא דף קמ"ו ע"ב

מי ששמע שיש לאשתו מום שאינה מריחה, ונכנס לחורבה לבודקה, ומתה,
האם יורשה? [תד"ה ונכנס].

באשתו ארוסה באשתו נשואה
לרשב"ם [4] אינו יורשה אינו יורשה
לתוס' [5] אינו יורשה יורשה

שלח בסתם סבלנות או מאכל ומשקה, באופנים דלהלן מה חוזר?

במת הוא או היא בחזר בו היא בחזרה בה היא
סבלונות שאינם בלים חוזר חוזר חוזר
מאכל ומשקה לא חוזר לא חוזר חוזר

שכיב מרע שכתב או חילק בע"פ לנכסיו, ועמד מחוליו, האם מתנתו קיימת?

בעשה קנין בלא עשה קנין
כשחילק כל נכסיו לגמרי אינה קיימת אינה קיימת
כששייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת [6] אינה קיימת

שכיב מרע שכתב או חילק בע"פ לנכסיו, ומת, האם מתנתו קיימת?

בעשה קנין בלא עשה קנין
כשחילק כל נכסיו לגמרי מתנתו קיימת מתנתו קיימת
כששייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת אינה קיימת [7]

-------------------------------------------------

[1] פי' כשאכל דינר לא חוזר, אולם באכל חצי דינא האם יש לנו לומר שחצי יחזור וחצי לא.

[2] בגמ' יש שני גירסאות, לרשב"ם הגירסא מהו שישלם שבח סבלונות, והיינו מה הדין באופן שהסבלונות השביחו אצל חמיו ועתה צריך להחזירם, האם חוזרים עם שבחן או לא. אולם רבינו חננאל גורס מהו שישלש סבלונות, והיינו שהאיבעיא של הגמ' בכה"ג שאכל חצי דינר האם יגבה חצי וכנ"ל. ועל זה נשארה הגמ' בתיקו.

[3] ס"ל לר"י שדוקא הברייתא שהזכירה בדבריה סבלונות שדרכן לבלות, א"כ י"ל שכך היה שבלו, ובאמת בלא בלו אין ראיה. אולם המשנה שדברה בסבלונות מועטין, ולא הזכירה דין בלאי, אלא אמרה סבלונות מועטין שתשתמש בבית אביה אינם נגבים, משמע שאפי' אם לא בלו לא יגבו. ולכך הוצרכה הגמ' להעמיד בצעיפים שהם דבר מועט ודרך למחול עליהם אפי' לא בלו.

[4] רשב"ם העמיד את הסוגיא באשתו נשואה דוקא [דבארוסה פשיטא שלא יורשה], וחידש דכיון שבדעתו לגרשה [כיון שנמצאת תותרנית - כמ"ש תוס' בשיטתו] אינו יורשה.

[5] לשיטתם מיירי באשתו ארוסה, דבאשתו נשואה בכל ענין יורשה כל זמן שלא גירשה, והכא מיירי שנכנס עמה לחורבה שלו, שאם היה נכנס לשם נשואין היה בזה נגמר הקנין והיה יורשה אולם מכיון שהוא נכנס לבודקה ולא לשם נשואין אף שלבסוף לא היתה תותרנית, לא יורשה, דאין ארוס יורש את ארוסתו.

[6] ודוקא שכיב מרע, אולם מצוה מחמת מיתה אם עמד אין מתנתו קיימת אפי' עשה קנין.

[7] אולם המצוה מחמת מיתה, אפי' שלא עשה קנין כיון שמת מתנתו קיימת.

עוד חומר לימוד על הדף