[1] והוקשה לתוס', דא"כ היה נוקט [האמרי לה] כלשון משנתנו שאמרה בסופה וכולן אין מקדשים אלא בקודש, ופירש"י בעזרה.

[2] עי' צאן קדשים, שגם למ"ד מתוכן אפשר למעט זה, אלא שהוא סובר שגם בא למעט בירוצי מדות שלא נתקדשו. ולכך לא יכלה הגמ' לומר איכא בינייהו חקק מבחוץ. [ועי' בפנים מאירות, ובאריכות בדברי האחרונים כאן].

[3] ופירשו תוס', דלא שייך למעטו ממשקה ישראל, כיון דשרי לכהנים. ועי' זבח תודה כאן ד"ה מן [דף נ"א ע"ב].

[4] אמנם הרוצח אם אינו נידון במיתה אינו מתכפר בכפרות אלו דלהלן, אלא נגעים באים עליו. אמנם עי' בשטמ"ק אות ב,' ובתוס'.