זבחים דף פ"ה ע"א

שחט בהמה או עוף בפסול כדלהלן, ואח"כ העלם בחוץ, האם חייב על העלאתם בחוץ?

בהמה בלילה עוף הצריך מליקה (אפי' ביום)
שחט בפנים והעלה בחוץ לר' יוחנן: חייב [1]
לרב חייא בר אבין: פטור [2]
פטור
שחט בחוץ והעלה בחוץ חייב חייב

עולה כשרה, האם יש לה הפשט ונתוח בראשו של מזבח? [תד"ה מאי].

לפשט הגמ' ורש"י לה"ר חיים כהן
כשכבר העלה אותה לראש המזבח מחלוקת [3] לכו"ע יש הפשט
כשרוצה להעלותה ולהפשיטה שם מחלוקת מחלוקת

עולה פסולה [בסוג פסול שאם עלה לא ירד], האם יש לה הפשט ונתוח בראשו של מזבח?

כשנפסלה קודם זריקה כשנפסלה אחר זריקה
לר' אליעזר בר' שמעון אין הפשט [4] יש הפשט [5]
לחולקים עליו אין הפשט אין הפשט

זבחים דף פ"ה ע"ב

העלה בעלי מומין על המזבח, האם ירדו?

בדוקין שבעין הכשרים בעופות בשאר המומין
לת"ק דמתניתין ירדו ירדו
לר' עקיבא לא ירדו ירדו
לר' חנינא בן אנטיגנוס
משום אביו
איבע"א: ירדו
איבע"א: דוחם כלאחר יד
איבע"א: ירדו
איבע"א: דוחם כלאחר יד [6]

משלה האור בפסולים שירדו מעל גבי המזבח, או בעצמות גידים קרנים וטלפים אחר שפרשו שהעלן (בטעות) וידדו, האם חוזר ומעלן?

לרב מרי - דמתני ארישא לרב חנינא מסורא - דמתני אסיפא
בפסולין שירדו מעל גבי המזבח חוזר ומעלן חוזר ומעלן
בעצמות וכו' שירדו מעל גבי המזבח אינו חוזר ומעלן חוזר ומעלן [7]

-------------------------------------------------

[1] וביארו בתד"ה לא, שר' יוחנן אמר את חידושו אליבא דר' יהודה, דאליבא דר"ש כו"ע מודים שחייב גם בלי הטעם של ר' יוחנן דלא תהיה פחותה מהשוחט בחוץ ומעלה בחוץ.

[2] וכן ס"ל לזעירי לקמן [בדף קי"א ע"ב]. ובסוגיתנו הקשה רב חייא בר אבין לר' יוחנן מדין השוחט עוף בפנים ומעלה בחוץ שפטור. ובתחילה עשתה הגמ' מזה תיובתא לר' יוחנן. ואח"כ אמרה איבע"א, שחיטת עוף בפנים כיון שאינה שייכת לא בחולין ולא בקדשים הוי כמו שהרג סתם עוף קדוש בפנים והעלהו בחוץ - שאין בזה איסור מעלה בחוץ, משא"כ בבהמה ששייך בה שחיטת חולין בלילה [ועי' בתד"ה מקטל ובשטמ"ק אות כ"ו שפירשו באופן אחר מרש"י].

[3] בגמ' מבואר מחלוקת מאן דאמרים אם יש הפשט וניתוח בראשו של מזבח, וראה באורך בשטמ"ק אות ו'.

[4] אלא שורפה כמות שהיא בעורה בלא הפשט וניתוח [ובלא הדחת קרבים] על גבי המזבח, [ועי' זבח תודה דף מ"ח ע"ב ד"ה אלא שורפה].

[5] ומפשיטה ועורה לכהנים, וכיון שמיירי בפסול שאם עלה לא ירד - מקטירה שם, חוץ מהקרבים שצריך להורידם ולהדיחם [דא"א להקריבה עם פירשה ולא להדיחה שם], ושוב לא יכול להעלותם אחר שירדו, ובכו"א ידיחם כדי שלא יהיו קדשי שמים מוטלים בבזיון כנבילה. ואם יבוא כהן שלא יודע ויעלה אותם - לא ירדו.

[6] עי' באחרונים שצידדו בזה, דאולי במומין גמורים לא קאמר שדוחם כלאחר יד אלא מורידם לגמרי, ורק במומין כדוקין שבעין שכשרים בעופות אותם היה מדחה כלאחר יד, [וקאי אדברי ר"ע שדיבר בהם].

[7] ואף דממעטינן לקמן [דף פ"ו ע"א] עיכולי גידים ועצמות שלא יחזור ויעלם, כבר תירצו תוס' לקמן (שם ד"ה וכולן) דמעיכולי עצמות וכו' כיון שכבר נעשה בהן מצותן - לא יחזיר, אבל במשלה האור שהוא רק פורתא ולא נתקיים עדיין מצותן - יחזור ויעלם.

עוד חומר לימוד על הדף