יבמות דף ח: א

כיצד נדרש הפסוק (ויקרא יח:יח) וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ?

אליבא דרבנן אליבא דרבי
וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח להתיר אחות אשה אחר מיתת אשתו
בְּחַיֶּיהָ כל שבחייה אסור אפי' כשהתגרשה אשתו
לִצְרֹר ללמד שגם צרתה אסורה לכדר' שמעון [1]
לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ שרק חייב על אחת מהן [2] -----
עָלֶיהָ במקום מצוה שתיהן אסורות
שלא במקום מצוה
היא אסורה וצרתה מותרת [3]
ללמד על פר העלם דבר
דאינו נוהג אלא בדבר
שזדונו כרת ושגגתו חטאת

כיצד נדרש הפסוק (דברים כה:ה) יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ?

אליבא דרבנן אליבא דרבי
וּלְקָחָהּ לוֹ
שיכול לגרש את יבמתו בגט
ושוב להחזירה - כאשתו ממש
לאסור צרה, דכל שאין לו ליקוחין באחת מהן שתיהן אסורות [4]
לְאִשָּׁה שיכול לגרש את יבמתו בגט
ושוב להחזירה - כאשתו ממש
וְיִבְּמָהּ דאם בא עליה יבם אפי' בעל כרחה קנה לה לכל דבר רק במקום יבום אסורה הצרה
אבל שלא במקום מצוה מותרת [5]
יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ ----- דאם בא עליה יבם אפי' בעל כרחה קנה לה לכל דבר

-------------------------------------------------

[1] וללמד שאם נעשו צרות זו לזו בזיקה - פטורות מן החליצה ומן היבום. דהנה לקמן (דף כח:) נחלקו חכמים ור"ש בשני אחים שהיו נשואים שתי אחיות או אשה ובתה, ומתו שתיהן ונפלו לפני השלישי, מה דינן. דחכמים ס"ל שהם חולצות ולא מתייבמות כיון שהיו צרות זו לזו בזיקה, ור"ש סובר שהזיקה פוטרת אותם לגמרי בין מן החליצה ובין מהיבום ודריש לה מלצרור.

[2] ולכאורה דרשת החלק הזה של הפסוק סותרת את הדרשא של החלק הקודם של הפסוק, דמקודם דרשנו שאסורות בין הערוה ובין צרתה. ומתרצת הגמ', הא כיצד במקום מצות יבום - שתיהן אסורות, שלא במקום מצוה (שהיתה נשואה אחות אשתו לאדם בשוק ומת ויש לה צרה), היא אסורה וצרתה מותרת. ומקשה הגמ', איפוך אנא ונאמר דבמקום מצוה היא אסורה וצרתה מותרת ושלא במקום מצוה שתיהן אסורות (וכך גם מסתבר לקיים מצות יבום לפחות בצרתה). ודוחה הגמ': דאם כן לא יאמר "עליה", וכדלהלן.

[3] פי', דמצד הסברא באמת יש לנו לומר כדלעיל שבמקום מצוה היא אסורה וצרתה מותרת ושלא במקום מצוה שתיהן אסורות, אבל מזה שכתוב יתור ד"עליה" בא לומר - שבמקום "עליה" דהיינו במקום יבום (שנאמר ביבום "יבמה יבא עליה") "לא תקח לצרור" ושתיהן אסורות.

[4] נחלקו רש"י ותוס' כיצד היא הדרשא, דרש"י מפרש מזה שכתוב ולקחה (ולא כתוב לקח) ש"מ ממשמעות הלשון שנפלו שתיהן מאחיו, ואמר רחמנא תקח אחת מהן ולא שתיהן - אולם רק באופן שיש את האפשרות ליבם איזה שתרצה, אולם אם אחת מהן אסורה עליך ואתה לא יכול לקחתה - שתיהן אסורות ואין יבום. ותוס' כתבו דמצינו לפרש דמיותר ה' ד"לקחה" יש לפרש שתוכל לעשות ב' ליקוחין.

[5] כגון שהיתה בתו או אחות אשתו נשואה לנוכרי, מת אותו הנוכרי מותר לו לישא את צרתה אף שהיא צרת ערוה, כיון שאינו במקום מצוה לא נאסרה.

עוד חומר לימוד על הדף