יבמות דף ז. א

דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל וכו', ומה דינו?

מה דינו מתי דנים כך
יצא
ללמד
לא ללמד על עצמו יצא
אלא על הכלל כולו יצא
מתי שהדבר שיצא בא ללמד באותו ענין שיצא [1]
יצא לידון
בדבר חדש
אי אתה יכול להחזירו לכללו
עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש
מתי שהדבר שיצא בא ללמוד בענין חדש שלא נזכר בכלל [2]

-------------------------------------------------

[1] כגון גבי הכלל הנאמר בקרבנות אם אכלם בטומאה, דכתיב (ויקרא כב:כ) "ואִישׁ אֲשֶׁר יִקְרַב מִכָּל זַרְעֲכֶם אֶל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה" - ומזה למדנו עונש לאכול כל הקדשים בטומאה, ובכלל זה גם האוכל שלמים. אכן שלמים יצאו מן הכלל, דנכתב בהם עוד פסוק דכתיב (שם ז:כ) "וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַה' וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ", וכיון שכן השלמים הם דבר שיצא מן הכלל ללמד איזה דבר מהייתור שנכתבו שוב, ובאו ללמד לא רק על עצמם אלא על הכלל כולו - שדוקא קדשי מזבח האוכל אותם בטומאה חייב כרת אבל לא קדשי בדק הבית.

[2] כגון בסוגיין גבי אחות אשה שיצאה מכלל איסור כל העריות לדון בדבר חדש דיבום במקום מצוה. וכגון אשם מצורע שיצא מכלל כל האשמות לידון בדבר חדש במתן דמים על בהונות, ואלמלא שהחזירו הכתוב שוב שאמר "כי כחטאת האשם" היינו אומרים דכיון שיצא הרי הוא נידון רק בבהונות ולא במתן דמים ואימורים לגבי מזבח.

עוד חומר לימוד על הדף