[1] בכ' שנה שהיה בקרית יערים, יש י' שנים של מלכות שמואל עד ששאלו מלך, ועוד שנה שמלכו שמואל ושאול, ועוד שנתים שמלך שאול לבדו ועוד ז' שנים שמלך דוד בחברון. ובאמיתות מלך דוד ז' שנים וחצי, וחצי השנה הנוספת היא הז' חדשים שהיה הארון בשדה פלשתים (שמואל א', ו:א. וע' שטמ"ק אות ט"ז), וכמבואר בהגהות הגר"א (אות ד'), ולכן בסך הכל היה הארון מחוץ למקומו כ-21 ושנה.

[2] כ"ד חדש הניקתו אמו עד שהביאתו לבית ה', ושם ישב עד עולם - עולמו של יובל נ' שנה, נמצא שכל שנותיו נ"ב שנה.

[3] אחר ד' חדשים ממיתת שמואל מת שאול, ואז חזר דוד.

[4] כדכתיב (שמואל ב', ב:ה) "בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, וּבִירוּשָׁלַם מָלַךְ שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ שָׁנָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה".

[5] פירש"י, דמ"ט שנה אלו הם י"ג שנה למלכות שמואל ושאול ו-ל"ו שנה למלכות דוד. או ט' שנים שמלך שמואל עד ששאלו להם מלך (בעשירית שאלו - והיא ממנין הארבעים), ועוד ארבעים שנה, וזהו שכתוב (שמואל ב' טו:ז) "וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ אֵלְכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַה' בְּחֶבְרוֹן" - והיינו מקץ ארבעים שנה ששאלו להם מלך.

[6] זהו הפירוש שהסכימו עמו רש"י ותוס', עוד פירש"י בתחלת דבריו שהיה בשנת 37 לדוד. ובתוס' פירשו דיש מפרשים שנת 35 לדוד, וכיון שאין השנים מלאות, יכול לזוז החשבון שנה לכאן ולכאן.

[7] ע' בתירוץ התוס' ומה שביארוֹ בספר עולת שלמה, שהכוונה דאף שאמרה המשנה שגם ר' יהודה מודה שלא נוהג דין מיתה בחטאת שמתו בעליה, היינו באופן שלא מתו כולם, דודאי כן הוא מסברא שלא יתכן שימותו כל הציבור שהיו בשעת ההפרשה שלא ישאר מהם בכלל בשעת ההקרבה. אבל אה"נ אם מתו כל הציבור שהפרישוה, יתכן שמודה ר' יהודה שמתה. ולזה קמ"ל רב פפא שמודה ר' יהודה שגם בכה"ג שמתו כל בעליה - אינה מתה "לפי שאין הציבור מתים". (ואף שביאור זה דחוק בלשון התוס', מ"מ דברי התוס' כמות שהם קשים מאד, דאדרבה אם מתו כל הבעלים ולא נשאר בהם אחד למה נאמר שלא תמות החטאת. ואילו להיפך כשנשארו מקצת הבעלים נאמר שכן תמות החטאת). וע"ע בשטמ"ק אות ד'.