תמורה דף טו. א

תאריכים הנחוצים להבנת הסוגיא.

השנה לבריאה הערות והוספות
עלי נתמנה לשופט, באה חנה להתפלל 2830 והוא שפט את ישראל מ' שנה
לשנה האחרת נולד שמואל 2831
מות עלי, נתנבא שמואל ועלה לגדולה 2870 והיה שמואל בן ל"ט שנה
הארון משנשבה ובקרית יערים כ"א שנה 2870-2891 כולל ז' חדשים בשדה פלשתים [1]
השנה ששאלו מלך 2879 והיא השנה העשירית של שמואל
מלכות שמואל ושאול 2880 שנה אחת מלכו יחד
מלך שאול לבדו 2881-2883 שנתים מלך שאול לבדו
מיתת שמואל בן נ"ב שנה [2] 2883 דוד בורח ד' חדשים לאכיש בגת [3]
התחלת מלכות דוד 2884
מלך דוד בחברון ז' שנים (ו-ו' חדשים [4]) 2884-2891
תחלת גדלותו דשמואל עד מרד אבשלום 2870-2919 והם מ"ט שנה [5]
מלכות דוד עד מרד אבשלום 2884-2919 והם ל"ו שנה [6] (תחלת שנה ה-ל"ו)
מות דוד בן ע' שנה ומלכות שלמה 2924 מלכות דוד מ' שנה (וששה חדשים)

דין ה' חטאות המתות, האם נוהג גם בצבור או רק ביחיד?

ביחיד בצבור
ולד חטאת, תמורת חטאת, חטאת שמתו בעליה, נוהג אינו נוהג (דאינו שייך)
חטאת שכפרו בעליה, ושעברה שנתה נוהג לר' יהודה: נוהג
לר' שמעון: אינו נוהג

תמורה דף טו. א

חטאת שאבדה וכפרו בעליה באחרת ונמצאה הראשונה, מה הדין?

בנמצאת קודם כפרה
(-אבודה בשעת הפרשה)
בנמצאת אחר כפרה
(-אבודה בשעת כפרה)
לר' שמעון תמות תמות
לר' יהודה לתי' ראשון: לא תמות
לאיבעית אימא - אליבא דרבי: תמות
- אליבא דרבנן: לא תמות
תמות

האם אמרינן בציבור למ"ד (ר' יהודה) דחטאת שכיפרו בעליה מתה - דה"ה חטאת שמתו בעליה באופנים דלהלן ג"כ מתה? [תוד"ה קא].

מתו כל בעליה בלא מתו כל בעליה
להוה אמינא אמרינן שתמות [7] לא אמרינן שתמות
למסקנא לא אמרינן שתמות לא אמרינן שתמות
-------------------------------------------------

[1] בכ' שנה שהיה בקרית יערים, יש י' שנים של מלכות שמואל עד ששאלו מלך, ועוד שנה שמלכו שמואל ושאול, ועוד שנתים שמלך שאול לבדו ועוד ז' שנים שמלך דוד בחברון. ובאמיתות מלך דוד ז' שנים וחצי, וחצי השנה הנוספת היא הז' חדשים שהיה הארון בשדה פלשתים (שמואל א', ו:א. וע' שטמ"ק אות ט"ז), וכמבואר בהגהות הגר"א (אות ד'), ולכן בסך הכל היה הארון מחוץ למקומו כ-21 ושנה.

[2] כ"ד חדש הניקתו אמו עד שהביאתו לבית ה', ושם ישב עד עולם - עולמו של יובל נ' שנה, נמצא שכל שנותיו נ"ב שנה.

[3] אחר ד' חדשים ממיתת שמואל מת שאול, ואז חזר דוד.

[4] כדכתיב (שמואל ב', ב:ה) "בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, וּבִירוּשָׁלַם מָלַךְ שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ שָׁנָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה".

[5] פירש"י, דמ"ט שנה אלו הם י"ג שנה למלכות שמואל ושאול ו-ל"ו שנה למלכות דוד. או ט' שנים שמלך שמואל עד ששאלו להם מלך (בעשירית שאלו - והיא ממנין הארבעים), ועוד ארבעים שנה, וזהו שכתוב (שמואל ב' טו:ז) "וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ אֵלְכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַה' בְּחֶבְרוֹן" - והיינו מקץ ארבעים שנה ששאלו להם מלך.

[6] זהו הפירוש שהסכימו עמו רש"י ותוס', עוד פירש"י בתחלת דבריו שהיה בשנת 37 לדוד. ובתוס' פירשו דיש מפרשים שנת 35 לדוד, וכיון שאין השנים מלאות, יכול לזוז החשבון שנה לכאן ולכאן.

[7] ע' בתירוץ התוס' ומה שביארוֹ בספר עולת שלמה, שהכוונה דאף שאמרה המשנה שגם ר' יהודה מודה שלא נוהג דין מיתה בחטאת שמתו בעליה, היינו באופן שלא מתו כולם, דודאי כן הוא מסברא שלא יתכן שימותו כל הציבור שהיו בשעת ההפרשה שלא ישאר מהם בכלל בשעת ההקרבה. אבל אה"נ אם מתו כל הציבור שהפרישוה, יתכן שמודה ר' יהודה שמתה. ולזה קמ"ל רב פפא שמודה ר' יהודה שגם בכה"ג שמתו כל בעליה - אינה מתה "לפי שאין הציבור מתים". (ואף שביאור זה דחוק בלשון התוס', מ"מ דברי התוס' כמות שהם קשים מאד, דאדרבה אם מתו כל הבעלים ולא נשאר בהם אחד למה נאמר שלא תמות החטאת. ואילו להיפך כשנשארו מקצת הבעלים נאמר שכן תמות החטאת). וע"ע בשטמ"ק אות ד'.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף