1)

TOSFOS DH U'SHELOSHIM V'SHEISH SHE'MALACH DAVID

תוס' ד"ה ושלשים ושש שמלך דוד

(Summary: Tosfos cites and discusses three different texts in the Sugya.)

ה"ג ...

(a)

Substantiating Text #1: This is the correct text.

והיינו ארבעים שנה מששאלו להם מלך - ושנת עשירית לשמואל ששאלו להן מלך היה מן המנין של ארבעים שנה.

(b)

Clarifying Current Text: And that makes up the forty years from the btime that they asked for a king - and the tenth year of Shmuel when they asked or a king is included in the forty years.

ומנלן דשמואל שפט ישראל י"ג שנה?

(c)

The Duration of Shmuel's Leadership (Question): From where do we know that Shmuel led the people for thirteen years?

שהרי כשמת עלי אז נשבה הארון, כדכתיב "ויהי כהזכירו את ארון האלהים ... ", ואז נתמנה שמואל מיד אחר מיתת עלי ...

(d)

The Duration of Shmuel's Leadership (Answer): Because when Eli died, the Aron was captured - as the Pasuk writes "And it was when he (the messenger) mentioned the Aron of G-d ... ", and Shmuel was then appointed following the death of Eli ...

וכתיב "ויהי ארון ה' בשדה פלשתים שבעה חדשים, והביאוהו בקרית יערים", ודוד כשמלך על ישראל לקחו משם והביאו בירושלים, כדכתיב "ויוסף עוד דוד ... " ...

1.

Answer (cont.): And the Pasuk writes "And it was when the Aron of Hash-m had been in the field of the P'lishtim for seven months, they brought it to Kiryas Ye'arim, and when David reigned over Yisrael he took it from there and brought it to Yerushalayim, as the Pasuk writes "And David continued further ... " ...

וכתיב "ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים, ויהיו (עד) עשרים שנה" ...

2.

Answer (cont.): And "From the day that the Aron came to rest in Kirya Ye'arim, much time passed, till it turned into twenty years" ...

צא מהן שבע שנים שמלך דוד בחברון, נשתיירו י"ג שנה לשמואל ושאול, משמת עלי ונשבה הארון עד שמת שאול ומלך דוד בחברון ...

3.

Answer (cont.): Deduct seven years during which David reigned in Chevron, leaving thirteen years of Shmuel and Shaul, from the time that Eli died and the Aron was captured up until Shaul died and David was crowned in Chevron.

ומהן מלך שמואל בעצמו עשר שנים, ושנה אחת שמלך שמואל ושאול ...

4.

Answer (cont.): Of these Shmuel 'reigned' on his own for ten years, and one of which Shmuel and Shaul reigned e

פי' באותה שנה שמשחו שמואל אותה שנה לא היתה שלימה לשאול שמקצתה היה שמואל נגיד על ישראל - ושתי שנים שמלך שאול בעצמו, וגם שמואל היה חי ...

5.

Answer (cont.): Because the year that Shmuel crowned him did not belong entirely to Shaul, since some of it belonged to Shmuel who was a prince in Yisrael - plus two years during which Shaul reigned alone, during which Shmuel was still alive ...

שהרי שמואל לא מת אלא ארבעה חדשים קודם שאול ...

(e)

Proof: Since SHmuel died only four months before Shaul ...

שכן מצינו מפורש בספר שמואל "ושמואל מת ... ", וכתיב "ויאמר דוד 'אספה יום אחד ביד שאול ... '; וברח לו אל אכיש עד שמת שאול" ...

1.

Proof (cont.): Because so it specifically states in Seifer Shmuel - "And Shmuel died ... and it writes "And David said 'In one day I will be caught by Shaul ... '; So he fled to Achish until Shmuel died" ...

וכתיב "ויהי מספר הימים אשר ישב דוד בשדה פלשתים ימים וארבעה חדשים" ...

2.

Proof (cont.): And then it writes "And the time-period that David remained in the field of the P'lishtim was for months" ...

מצינו י"ג שנים לשמואל ושאול משמת עלי (ומלך דוד), ושלשים ושש לדוד כשמרד אבשלום, הרי מ"ט ...

(f)

The Duration of Shmuel's Leadership (cont.): We now have thirteen years of Shmuel and Shaul - from the death of Eli, and thirty-six years when Avshalom rebelled, totaling forty-nine ...

צא מהן ט' שנים קודם ששאלו להן מלך - שהרי בשנה עשירית שאלו להן מלך - והעשירית ממנין הארבעים, הרי מ' שנים מששאלו מלך עד מרדו של אבשלום, ועד בכלל ...

1.

The Duration of Shmuel's Leadership (cont.): Deduct the nine years before they asked for a king, seeing as they only asked in the tenth year - an add the tenth of the forty years, making a total of forty years from the time that they asked for a king up to Avshalom's rebellion - 'up to' and including ....

והיא שנים עשר שני' שמלך שמואל בעצמו ושנה אחת שמלך שאול ושמואל, וב' שנים שמלך שאול בעצמו ושלשים ושש שמלך דוד.

2.

The Duration of Shmuel's Leadership (concl.): The twelve years that Shmuel reigned on is own plus the one year that Shaul and Shmuel reigned together, the two years that Shaul reigned on his own and the thirty-six years that David reigned.

ותימה לפ"ז, הא דתניא בסדר עולם שמלך דוד חמש שנים אחר המרד - שלשה שנים של רעב. שנאמר (שמואל ב כא) "ויהי רעב שלש שנים שנה אחר שנה" ...

(g)

Question: According to that, the Beraisa in Seider Olam which states that David ha'Melech reigned five years after the rebellion - three years of famine, as the Pasuk writes on Shmuel (2:21) "And there was a famine for three consecutive years" ...

ושנה של שיטה, דכתיב (שם כד) "וישוטו [בכל הארץ] ויבואו מקץ תשעה חדשים ... " ...

1.

Question (cont.): Plus the year of 'scattering', as it writes there (Ibid. 24) "And they scattered throughout the land and they came at the end of nine months ... " ...

ועוד שנה שתיקן משמרות, דכתיב (ד"ה א כו) "בשנת ארבעים לדוד נדרשו ... "?

2.

Question (concl.): and another year when he initiated the Mishmaros (the groups of Kohanim in the Beis-Hamikdash), as the Pasuk writes in Divrei Hayamim (1, 26) "In the fortieth year of David, they searched ... " poses a Kashya.

וצריך לומר ששנת המרד היתה שנה ראשונה של רעב.

(h)

Answer: We must therefore say that the year of the rebellion was also the first year of the famine (See Hagahos ha'G'ra).

ויש ספרים דגרסינן 'שלשים ושבע שמלך דוד' ...

(i)

Alternatively: Other Sefarim have the text 'The thirty-seven years that David ruled ...

ולפ"ז צ"ל שהתחיל הרעב שנה אחת קודם המרד.

1.

Alternatively (cont.): In which case the famine must have begun a year prior to the rebellion.

וגם צ"ל ששנת עשר לשמואל ששאלו מלך, אינו מן המנין של מ' שנה, ואינו צריך למנות רק שלש שנים משאול ושלשים ושבעה מדוד - הרי ארבעים.

(j)

Answer (cont.): We must also say that the tenth year of Shmuel, when they asked for a king, is not included in the forty years, and we only need to count the three years of Shaul plus the thirty-seven of David - which make forty.

ובסדר עולם תניא 'רבי נהוראי אמר "שנת ל"ה למלכות דוד היה המרד".

(k)

Text #3: Whereas the Beraisa in Seider Olam, quoting Rebbi Nehora'I, states that the rebellion took place in the thirty-fifth year of David's reign.

ולפי דבריו, לא מצינו מ' שנה מששאלו מלך עד שמרד אבשלום.

(l)

Implied Question: And according to that, we will not find forty years from the time that asked for a king until Avshalom rebelled (See footnote).

וי"מ, למנות י"ג של שמואל ...

(m)

Alternative Explanation: Regarding the thirteen years of Shmuel's leadership others explain that ...

כל שנותיו של שמואל הרמתי היו נ"ב שנה ...

1.

Alternative Explanation (cont.): All the years of Shmuel's life were firty-two ...

שהרי כשהגמל שמואל הביאתו חנה לירושלים, ואז היה לו מסתמא ב' שנים כדרך הנקת תינוק ...

(n)

Proof: Because when he was weaned, Chanah brought him to Yerushalayim, at which point presumably he was two, as is the way of feeding mothers ...

וכתיב "וישב שם עד עולם" - והיינו נ' שנים דהוא עולמו של יובל ...

1.

Proof (cont.): And the Pasuk writes "And he shall reside there forever" - meaning fifty years, which is the 'Olam' of Yovel ...

ותפלת חנה היתה יום שנתמנה עלי - וקיי"ל דארבעים שנה שפט עלי את ישראל ...

(o)

Alternative Explanation (cont.): Chanah's Tefilah took place on the day that Eli was appointed - and we take on that he led Yisrael for forty years ...

צא מהן שנה מעיבורו דשמואל, נשתיירו ל"ט שנה דעלי, נשתיירו י"ג שנים לשמואל ...

1.

Alternative Explanation (concl.): Deduct from them the year of the pregnancy of Shmuel, leaving us with thirty-nine years of Eli's leadership - and thirteen of Shmuel's ...

דמיד כשמת עלי נתמנה שמואל ...

(p)

Reason: Because Shmuel was appointment immediately following Eli's death

דאמר מר (קדושין דף עב:) "וזרח השמש ובא השמש"- 'עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל'.

1.

Source: Since Mar said (in Kidushin, Daf 72b) "The sun will shine and the sun will set" - 'Before the sun of Eli set, the sun of Shmuel rose'.

נמצא דשררתו של שמואל התחילה כשהיה בן ל' ותשע ונמשכה י"ג שנה.

(q)

Conclusion: It now transpires that the leadership of Shmuel began when he was thirty-nine and lasted thirteen years.

15b----------------------------------------15b

2)

TOSFOS DH K'YOTZEI BO AMAR REBBI YOSSI

תוס' ד"ה כיוצא בו אמר ר' יוסי

(Summary: Tosfos resolves Rashi's Quandary.)

פרש"י לא איתפרש היכא קאי ...

(a)

Quandary: Rashi does not know to what 'ke'Yotzei bo' refers.

הכי תניא בת"כ על ההיא דדריש האי קרא דכתיב גבי לויים (ויקרא ה) "ופר השני תקח לחטאת" - 'שני לעולה; מה עולה אינה נאכלת, אף חטאת זו אינה נאכלת...

(b)

Answer to Quandary: However, this is what the Tana writes in the Toras Kohanim in connection with the Pasuk (in Vayikra 5), written with reference to the Levi'im "And a second bull you shall take as a Chatas" - 'second to the Olah; just as the Olah is not eaten, so too, is this Chatas not eaten ...

ועלה מיתניא היא.

1.

Answer to Quandary (cont.): And this Beraisa refers to that one.

3)

TOSFOS DH AL AVODAH ZARAH SHE'ASU BI'YEMEI TZIDKIYAHU

תוס' ד"ה על עבודה זרה שעשו בימי צדקיהו

(Summary: Tosfos clarifies like which opinion this goes.)

ואתיא כמ"ד דאית ליה 'ציבור בעבודה זרה כל שבט ושבט מייתו פר ושעיר' ...

(a)

Clarification: This conforms to the opinion that holds 'With regard to the Avodah Zarah of a Tzibur, each tribe must bring a Par and a Sa'ir'.

ואמטו להכי הביאו שעירי חטאת שנים עשר לשנים עשר שבטים.

1.

Clarification (cont.): That explains why they bring twelve goats as Chata'os - for the twelve tribes

4)

TOSFOS DH V'HA HACHA D'IKA MEISU BA'ALEHAH V'KARVAH

תוס' ד"ה והא הכא דמתו בעליה וקרבה

(Summary: Tosfos explains the connection between this case and that of 'Meisu Ba'alehah'.)

והקשה הרשב"א, מה ענין זה ל'מתו בעליה' ...

(a)

Question: The Rashba queries the connection between this and 'Meisu Ba'alehah' ...

דכולי הש"ס דמיירי שהפריש החטאת ומתו בעליה אחר כך, אבל הכא הרי לא הפרישו שום דבר ...

1.

Question (cont.): Which throughout Shas, speaks where the owner designated a Chatas and then died, whereas here they did not designate anything ...

ואימא דבהנהו לא נשנית ההלכה?

2.

Question (cont.): So we could say that the Halachah was not said in such a case?

ואומר רבינו נתנאל דאי בלא הפריש מצי להקריב, אלמא יש כפרה למתים ...

(b)

Answer: Rabeinu Nesanel says that since, even though one did not designate he can bring it, we see that there is a Kaparah for Meisim ...

וא"כ, כל שכן דהיכא שהפריש ואח"כ מתו בעליה, דראוי להקריב.

1.

Answer (cont.): In which case, how much more so where one designates an animal and dies afterwards, that it is fit to be sacrificed.

וכן משמע בפ"ק דהוריות (דף ו.) דאמר 'והא אין כפרה למתים' - דמייתא להא שמעתא דהכא ...

(c)

Proof: And this is also implied in the first Perek of Horiyos (Daf 6a), where after saying that there is no Kaparah for Meisim, it cites our Sugya ...

משמע דאי יש כפרה למתים, על הבנים להקריב בשבילם - וכ"ש אם הפריש ואח"כ מתו דעל הבנים להקריבן!

1.

Proof (cont.): Implying that if there would be a Kaparah for Meisim, the children would be obligated to bring the Korban on their behalf - how much more so there where the owner designated the Korban and then died!

5)

TOSFOS DH V'LO KARVAH

תוס' ד"ה וקא קרבה

(Summary: Tosfos proves that, if the Chatas does not die, it is fit to go on the Mizbe'ach)

וא"ת, תיקשה נמי למ"ד 'תרעה' - דלהקריב ליכא למ"ד?

(a)

Question: The Gemara can also ask according to the opinion that holds 'Tir'eh' - since nobody holds that it can be brought on the Mizbe'ach?

וי"ל, דודאי כיון דלא אזיל למיתה, אפי' לאקרובי נמי ראוי.

1.

Answer: Since it is not sent to die, it is certainly fit to go on the Mizbe'ach.

וכן מצינו פרק הוציאו לו (יומא דף נ.) גבי הא דאמר בפר 'ואפילו בדמו', ופריך עלה 'והא חטאת שמתו בעליה היא? ...

(b)

Proof: And so we find in Perek Ho'tzi'u Lo (Yoma, Daf 50a) in connection with what it says about a Par 'Even its blood', on which the Gemara asks 'But it is a Chatas whose owner died? ...

ומשני 'כיון דעל כפרת ציבור נמי אתי, לאו מתו בעליה היא' - ומאי משני, מ"מ רעיה בעי? ...

1.

Proof (cont.): And it answers 'Since it also comes to atone for the Tzibur, it is not - Meisu Ba'alehah' - What is the Gemara's answer, seeing as in any event, it requires Re'iyah? ...

אלמא היכא דלא אזיל למיתה, אפי' להקרבה נמי הוא ראוי.

2.

Proof (concl.): So we see that if it is not sent to die, it is fit even to go on the Mizbe'ach.

וא"ת, כיון דקס"ד דמאן דאית ליה חטאת שכיפרו בעליה מתה, אית ליה נמי חטאת שמתו בעליה מתה ...

(c)

Introduction to Question: Since the Gemara thinks that whoever holds that a Chatas whose owner already attained a Kaparah must die, also holds that a Chatas whose owner died must also die ...

תיקשי למתני', דבהא ליכא מאן דפליג - ד'חטאת שמתו בעליה' ביחיד דברים אמורים ולא בציבור, ואפי' הכי בכפרו בעליה פליגי?

1.

Question (cont.): We can ask on our Mishnah, since nobody argues with the fact that 'A Chatas whose owner dies' speaks specifically about a Yachid and not a Tzibur, yet they still argue over where the owner has been atoned for?

וי"ל, דלא דמי, דמתני' פשיטא ליה ד'חטאת שמתו בעליה ליתא בציבור' היינו כשמתו כל הבעלים ולא נשאר בהן אחד ...

(d)

Answer: They are not comparable, because our Mishnah takes for granted that 'A Chatas she'Meisu Ba'alehah does not apply to a Tzibur' only speaks where all the owners died, and not one remains alive ...

אבל הכא ס"ד דעדיין מקצת הבעלים קיימין, ומש"ה קאמר דקרבה.

1.

Answer (cont.): Whereas here the Gemara thinks that some of the owners are still alive, which is why it says that it must be sacrificed.

6)

TOSFOS DH LIBA D'IM'IT

תוס' ד"ה ליבא דאימעיט

(Summary: Tosfos clarifies the statement.):

שלא היה להם לב להחזיר שכחתם, ובהא נחלקו.

(a)

Clarification: Since they did not have a heart to retrieve what they forgot, and that is what they argued about.

7)

TOSFOS DH MIGMAR HAVU GEMIRI

תוס' ד"ה מיגמר הוו גמירי

(Summary: Tosfos clarifies the statement.):

מה שנשתייר להם שלא שכחו הוו גמירי בדוקיא כמשה.

(a)

Clarification: What remained and they did not forget they studied diligently like Moshe.

OTHER D.A.F. RESOURCES
ON THIS DAF