נדרים דף כו. א

ראה אותם אוכלים מהתאנים שלו, ואמר "הרי הם עליכם קרבן" (-כולכם אסורים),
ונמצאו אביו ואחיו עמהם ואמר את הלשונות דלהלן, מה הדין לרבא?

"אילו הייתי יודע שאבא ביניכם,
הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבא"
"אילו הייתי יודע שאבא ביניכם, הייתי
אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר"
לבית שמאי השאר אסורים - כר' מאיר [1] כולם מותרים [2]
לבית הלל כולם מותרים - כר' יוסי [3] כולם מותרים

כיצד ביאר רב פפא את דברי ר' עקיבא במשנה אליבא דרבה?

אמר בתחילה כשנודע שאביו שם, אמר הדין
רישא רישא [4] שאיני נהנה לכולכם שאיני נהנה לזה ולזה [5] הותר אחד - כולם מותרים [6]
מציעתא שאיני נהנה לזה ולזה שאיני נהנה לכולכם
חוץ מאבא [7]
הותר הראשון -
כולם מותרים [8]

סיפא [9]
[שאיני נהנה לכולכם] [שאיני נהנה לכולכם
חוץ מאבא] [10]
הותר האחרון -
האחרון מותר
וכולם אסורים
[שאיני נהנה לזה ולזה] [שאיני נהנה לזה ולזה] [11]

נדרים דף כו: א

כיצד ביאר רב פפא שצריכה להיות המשנה דר' עקיבא אליבא דרבא?

אמר בתחילה כשנודע שאביו שם, אמר הדין
רישא שאיני נהנה לכולכם שאיני נהנה לכולכם חוץ מאבא הותר אחד - כולם מותרים [12]
סיפא [13] שאיני נהנה לכולכם שאיני נהנה לזה ולזה [14] הותר הראשון - כולם מותרים

כיצד מעמידה הגמ' למסקנא את המשנה דר' עקיבא אליבא דרבה ורבא?

אמר בתחילה כשנודע שאביו שם, אמר הדין
רישא לרבה שאיני נהנה לכולכם שאיני נהנה לכולכם
חוץ מאבא
הותר אחד -
כולם מותרים [15]
לרבא שאיני נהנה לכולכם שאיני נהנה לכולכם
סיפא מציעתא שאיני נהנה לזה ולזה - ותלאן זה בזה [16] הותר הראשון - כולם מותרים
סיפא שאיני נהנה לזה ולזה - ותלאן זה בזה הותר האחרון -
האחרון מותר וכולם אסורים

כשיטת מי ס"ל לר"מ שהתיר נדר לגמרי בכה"ג שאמר "קונם בצל שאני טעם שהבצל רע ללב", ואמרו לו "והלא כופרי יפה ללב" ואמר כדלהלן?

"כל הבצלים אסורין וכופרי מותר", בשאלה "בצל פלוני אסור וכופרי מותר", בדחיה
לרבא כבית שמאי - כרבנן [17] בין כר"ע ובין כרבנן [18]
לרבה כאף אחד [19] כר' עקיבא [20]

-------------------------------------------------

[1] לרבא מחלוקתם היא במעמיד את לשונו הראשון, וב"ש ס"ל כר' מאיר דתפוס לשון ראשון, ובתחילת דבריו אמר "כולכם אסורים" וגם עכשיו אומר "כולכם אסורים" ורק מוסיף פירוש, בזה אנחנו הולכים אחר תחילת דבריו שהם העיקר, ולכן אין כאן נדר שהותר מקצתו כלל, ומתקיימים דברי ב"ש אפי' אליבא דר"ע.

[2] דכיון דאיכא תרתי לטיבותא: א) טעות גמור לגבי אביו, ב) טעות בלשון לגבי האחרים (כמבואר בדף הקודם), בזה גם ב"ש מודים ד"נדר שהותר מקצתו הותר כולו".

[3] דאזלינן בתר סיום דברו, וסיום דברו סותר לדבריו הראשונים, שבתחילה אמר "כולכם אסורים" דמשמע אפי' אבא, ועתה אומר בסיום דבריו "חוץ מאבא", ולכן יש כאן "נדר שהותר מקצתו הותר כולו".

[4] לשון המשנה: רישא, קונם שאיני נהנה לכולכם - הותר אחד מהן הותרו כולם. רישא (מציעתא), שאיני נהנה לא לזה ולזה - הותר הראשון - הותרו כולם. סיפא (חסר המקרה), הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין.

[5] פי', בתחילה אמר "קונם שאיני נהנה לכולכם" ושוב נודע לו שאביו ביניהם, אמר אילו הייתי יודע הייתי משנה מכלל לפרט ואומר "שאיני נהנה לזה ולזה" - דהיינו שהיה משנה מכלל לפרט לכבוד אביו, כדי שלא ישמע שגם הוא בכלל.

[6] והיינו כגון שהותר אביו, כיון שבירר שלא היה בכלל הנדר, הותרו כולם.

[7] דגם כאן מיירי במשנה, שתחילה אמר פרט "לזה ולזה" ולסוף אמר כלל, ועשה כן משום כבוד אביו שנודע לו שהוא אחד מהם. ומבאר הר"ן, דיש אנשים שמקפידים לומר דוקא "שאיני נהנה לכולכם" כשאביו ביניהם, ולא לומר "לזה ולזה", לפי שמי שאומר "לזה ולזה" מאחר הרבה לבאר שלא יפרוט את אביו, שמי ששומע שהוא מתחיל ואומר "לזה ולזה" אפשר שיהא סבור שלבסוף יזכיר את אביו ג"כ, ולפיכך הוא בוחר לכבוד אביו שידיר האחרים בלשון כולכם כדי שיבאר לאלתר שאין אביו נכלל.

[8] גם כאן מיירי באותו אופן שהותר אביו, ולקמן הגמ' מקשה מה החילוק בין לשון הראשון לאחרון שהוזכר במשנה זו, דבשניהם היה צריך לומר "הותר אחד מהם", ובמציעתא הדין שהותרו כולם ובסיפא רק האבא מותר.

[9] המקרה דהסיפא לא כתוב בפי' במשנה, אלא רק כתוב את הדין "הותר האחרון - האחרון מותר וכולם אסורים".

[10] ומיירי במעמיד את דיבורו הראשון אלא שמוסיף לפרש "חוץ מאביו", ובדין זה אליבא דרבה גם ר"ע מודה, וזהו שסיימה הברייתא ואמרה "הותר האחרון" - דהיינו אביו - "האחרון מותר וכולם אסורים", דאין כאן נדר שהותר מקצתו הותר כולו, כיון שאין כאן שני טעויות, אלא רק שהוצרך לבאר לגבי אביו, אבל לגבי האחרים הרי המשיך לידור באותו לשון. [אכן אליבא דרבא אי אפשר להעמיד כן, דהא הוא סובר שאליבא דר"ע בכל ענין אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו].

[11] כן ביאר הר"ן שהסיפא תתכן בשני מקרים, או שהעמיד את דבריו ואמר "כולכם" או שהעמיד את דבריו ואמר "לזה ולזה" והוסיף באחרונה "חוץ מאבא", בשניהם הוא אותו דין.

[12] ומטעם דס"ל לרבא דאף במעמיד דבריו אמר ר"ע נדר שהותר מקצתו הותר כולו.

[13] עתה הגמ' קוראת למה שקראה לעיל רישא (דהיינו המציעתא) בשם סיפא. [ואת הסיפא דסיפא לא מזכיר רב פפא בקושיתו, אכן גם ממנה אפשר להקשות כמבואר בהערה הבאה].

[14] פי', על כרחך מיירי במקרה הזה, דאל"כ מה באה הסיפא לחדש. ועל זה מקשה רב פפא דאם מיירי במקרה דמשנה, הרי אליבא דרבא ס"ל שכיון דאיכא תרתי שגם מוציא את אביו וגם יש טעות בעיקר לשון הנדר גם רבנן מודים בזה שאמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו. ואיך אפשר למשנה לומר על בבא זו "כיצד אמר ר"ע" וכו' - דהיינו שדין זה הוא רק אליבא דר"ע, הרי גם רבנן מודים בזה וכנ"ל. והוסיף הר"ן דה"ה שיכל רב פפא להקשות מסיפא [דסיפא] דקתני "האחרון מותר וכולן אסורין", והיכי משכחת לה לר"ע, הא אמרת דאפי' מעמיד שרי, וא"כ אין שום מקרה שלא יהיו כולם מותרים. אלא דכיון דמציעתא קשיא ליה לא נטר ליה להקשות עד סיפא.

[15] כל אחד כפי שיטתו, לרבה חידוש ר"ע דוקא במשנה (דבמעמיד הוא מודה לרבנן), ולכן הרישא מיירי דוקא במשנה. ולרבא להיפך הרישא מיירי דוקא במעמיד רק מוסיף לפרש חוץ מאבא, דאם מיירי במשנה לא שייך לומר "כיצד אמר ר"ע" דהא גם רבנן מודים בזה.

[16] ודין זה אינו שייך ל"נדר שהותר מקצתו הותר כולו" אלא מיירי שתלה את הנדר אחד בשני ואמר "פלוני כפלוני" ולכך יש חילוק מי הותר, דאם הותר הראשון הותרו כולם - דכולם תלוים בו, ואם הותר האחרון רק הוא מותר.

[17] דכיון שמצינו שר"מ סובר תפוס לשון ראשון, והעמדנו לעיל לדעת רבא שכך ס"ל לב"ש, א"כ מסתמא גם ר"מ סובר כמותם דלא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו, וא"כ קשה למה כאן התיר לגמרי.

[18] דכיון שמיירי במשנה, בין לר"ע ובין לרבנן הדין הוא שנדר שהותר מקצתו הותר כולו.

[19] רבה העמיד את המחלוקת במשנה, אבל במעמיד - כמו המקרה כאן גבי הבצלים - ס"ל שלכו"ע לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו, וא"כ קשה איך התיר כאן ר"מ.

[20] ס"ל דבמשנה אמרינן אליבא דר"ע נדר שהותר מקצתו הותר כולו, וכך ס"ל לר"מ.

עוד חומר לימוד על הדף