נזיר דף מח.-: א

מה לומדים מן הפסוקים דלהלן האמורים בנזיר (במדבר ו:ו-ז):
"עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא. לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם"?

אליבא דר' ישמעאל אליבא דר' עקיבא
עַל נֶפֶשׁ דנזיר
לא נטמא לרחוקים
דנזיר לא נטמא לרחוקים
מֵת דנזיר לא נטמא לקרובים
לֹא יָבֹא דוקא נפש אדם המטמאת באהל [1] -----
לְאָבִיו דנזיר לא נטמא לקרובים שצריך נזיר להטמא
למת מצוה [2]
וּלְאִמּוֹ מופנה לגזרה שוה דרבי [3]
לְאָחִיו שצריך להטמא למת מצוה אף שהיה הנזיר כה"ג נטמא למת מצוה [4]
וּלְאַחֹתוֹ ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו - נטמא למת מצוה [5]
בְּמֹתָם כדרשת רבי, "במותם" אינו מיטמא אבל נטמא לנגעם וזיבתם

מה לומדים מן הפסוקים דלהלן האמורים בכהן גדול (ויקרא כא:יא) "לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא"?

אליבא דר' ישמעאל אליבא דר' עקיבא
לְאָבִיו שצריך כה"ג להטמא למת מצוה להו"א: שצריך כה"ג להטמא למת מצוה [6]
למסקנא: מופנה לגזירה שוה דרבי
וּלְאִמּוֹ מופנה לגזירה שוה דרבי
-------------------------------------------------

[1] ולאפוקי נפש בהמה שאינה מטמאת באהל, ומכאן למדנו שמותר לנזיר להטמא בטומאת נבילות, ורק לאדם אסור. והדרשא היא מדכתיב "לֹא יָבֹא" מי שמטמא בביאה (באהל) וזה דוקא אדם.

[2] ולקמן (דף מט.) מבואר למה צריך גם "לאביו" וגם "ולאמו" ללמד זאת.

[3] ומזה לומדים גבי כה"ג את הדין שדוקא במותם אינו נטמא לאביו ואמו, אבל הוא נטמא לצרעתם ולזיבתם.

[4] לר' ישמעאל לא צריך לימוד זה, דכיון שמצאנו שהצריך הכתוב לכה"ג להטמא, וכן מצינו שהצריך הכתוב לנזיר להטמא, "מה לי חד לאו מה לי ב' לאוין". פי', אין חידוש יותר בזה שמצטרף בו ב' קדושות שצריך להטמא למת מצוה.

[5] וצריך לזה פסוק מיוחד, כדי לחדש שהגם שלמול את בנו ולעשות פסחו הם מצות עשה שיש בהם כרת, ולא רק איסור לאו כמו גבי טומאה, בכל אופן מת מצוה דוחה אותם.

[6] אכן דחתה הגמ', שזה לא צריך לימוד כיון שלומדים מ"לאחיו" האמור בנזיר - שאם היה כה"ג ונזיר שאינו נטמא לאחיו אבל נטמא למת מצוה, א"כ כ"ש שכה"ג לחודיה שנטמא למת מצוה.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף