NAZIR 42 (20 Tishrei) - Dedicated by Al and Sophia Ziegler of Har Nof, Jerusalem, and their son Jared, in loving memory of Al's mother, Chaya bas Berel Dov Ziegler, on the day of her Yahrzeit - and towards the continued growth in Torah and Yir'as Shamayim of her grandson Jared and his family.

נזיר דף מב. א

נזיר שגילח את כל ראשו והשאיר ב' שערות, מה הדין בדלהלן?

גילח אחת ונשרה אחת נשרה אחת וגילח אחת
לרבא קיים מצות גילוח בלא ספק [1] איבעיא דרבא [2]
לרבינא קיים מצות גילוח בלא ספק לא קיים [3]

האם מותר לנזיר לעשות פעולות דלהלן בראשו?

לחפוף ראשו בדבר המנקה
כנתר ואדמה
ולהפריד שערותיו בידו ("מפספס") לסרוק ראשו במסרק
לר' שמעון [4] מותר מותר אסור [5]
לרבנן אסור אסור אסור
לר' ישמעאל אסור באדמה [6] מותר אסור

נזיר דף מב: א

במה נחלקו האמוראים דלהלן בדעת רב הונא, נזיר שנטמא וכו' כמה לוקה?

נטמא בטומאת מת ושוב נכנס לאהל המת נטמא בטומאת מת ושוב נטמא
לרבה לוקה שתים [7] לוקה אחת
לרב יוסף לוקה שתים לוקה שתים [8]

מה דין טומאה בחיבורין באופנים דלהלן?

לענין תרומה וקדשים לענין נזיר ועושה פסח [9]
בחיבורי אדם באדם [10] טמא רק מדרבנן שבעה אינו טמא
בחיבורי אדם במת טמא שבעה מדאורייתא
-------------------------------------------------

[1] תחילה חשבה הגמ' שבזה הסתפק רבא, ודחתה הגמ' וכי "גילח שערה שערה קא מיבעי ליה לרבא", דהרי ודאי שמקיים מצות גילוח גם אם גילח שערה אחת, ולכן אם נשארו ב' שערות וגילח אחת מהן הרי שקיים מצות גילוח בלא ספק.

[2] דאולי לא קיים מצות גילוח, מחמת שהגילוח הראשון לא היה טוב שהרי נשארו עדיין ב' שערות, והגילוח השני גם אולי אינו טוב כיון שעשה את הגילוח בשעה שיש לו בראש רק שערה אחת. או דלמא, דמצטרף הגילוח האחרון לראשון וקיים מצות גילוח.

[3] ורבינא נקט בלשון זו "גילוח אין כאן שער אין כאן", והבינה הגמ' בתחילה שהכוונה שכיון שלא נשאר בו שער לכן לא קיים מצות גילוח. ועל זה מקשה הגמ', דאדרבה "אי שער אין כאן - גילוח יש כאן" וכבר יצא ידי חובה בגילוח הראשון כיון שלא נשאר כאן שער. ולכן מפרשת הגמ' דה"ק: "אע"פ ששער אין כאן מצות גילוח אין כאן", ומטעם שבגילוח הראשון נשארו עדיין שתי שערות ולא קיים מצות גילוח, ובגילוח השני כיון שכבר נשרה שערה אחת הרי שאין כאן שתי שערות שיהיה בהם שיעור מצות גילוח, ולכן לא יצא.

[4] נחלקו ר"ש ורבנן בכל התורה (ובפרט באיסורי שבת) האם מותר לאדם לעשות איזה מעשה של היתר אפי' שיתכן שיצא מתוך מעשהו דבר איסור, כגון בדוגמא כאן שחופף ומפספס הנזיר שערותיו שהוא מעשה היתר רק יתכן שיצא מזה מעשה איסור שיתלשו שערות. ור"ש סובר שדבר שאין מתכוון מותר, ורבנן סוברים שדבר שאין מתכוון אסור.

[5] דכיון שכל כוונת אדם הסורק במסרק (בזמנים ההם) היא להשיר את השערות הקטנות והמדולדות שאינן מחוברות יפה בראשו, וגם המסרק היה עשוי בצורה כזו ליטול את השערות הללו, ולכן הוי פסיק רישיה שיטול הנזיר שערות מראשו, ומודה ר' שמעון בפסיק רישיה - דהיינו שודאי שע"י המעשה שיעשה יבוא מעשה איסור - שאף שאין מתכוון למעשה איסור בכל אופן אסור.

[6] ר' ישמעאל ס"ל כר"ש שדבר שאינו מתכוון מותר, אלא שחולק במה שהתיר לחפוף באדמה, ומשום שהאדמה בודאי משרת את השער וחשיב פסיק רישיה. ובגמ' הסתפקו האם כוונתו שכך דרך אדמה שמשרת את השער, ואם נדע באדמה מסוימת שאינה משרת שער יהיה מותר, או שכוונת ר' ישמעאל דהיות ונמצאת איזה אדמה שמשרת השער - לכן גזרו על כל האדמות לאסור, ובזה יאסר אפי' אם יודע שהאדמה שמשתמש בה אינה משרת. ונשארה הגמ' בתיקו.

[7] וכמו שביארה הגמ' בסוף העמוד "כאן בבית כאן בשדה", כלומר בנזיר טהור שנכנס לבית שיש בו מת, שאז איסור ביאתו לתוך בית שיש בו מת ואיסור טומאת מת באים כאחד, וכיון ששניהם נדרשים מב' פסוקים מ"לא יטמא" ומ"לא יבוא" לכן חייב שתים, (אכן לקמן בדף מג. הגמ' מקשה על ביאור זה). אבל אם היה בשדה אפי' נגע בשני המתים בבת אחת אינו חייב אלא אחת, כיון ששני הטומאות הם משם אחד.

[8] לשיטת תוס' (ד"ה לא) ס"ל לרב יוסף שזה הוא בכלל דין המשנה שאמרו לו אל תטמא אל תטמא וחזר ונטמא חייב על כל טומאה וטומאה, וסובר רב יוסף שמשנתנו חולקת על הברייתא שהביא אביי האומרת גבי כהן וה"ה גבי נזיר שהיה לו מת על כתפו והושיטו לו מת אחר שאינו חייב אלא אחת, וסוברת משנתנו שחייב על כל טומאה וטומאה. אכן אביי חולק על רב יוסף, וסובר שאדרבה ממשנה זו מוכח כשיטת רבה שאין טומאה אחר טומאה (מלבד בטומאת אהל) וכדברי הברייתא, ואין קושיא מן המשנה שלנו על הברייתא, דהמשנה שלנו מדברת בטומאה שלא בחיבורין, ואילו הברייתא מדברת בטומאה בחיבורין ולכן אינו מוסיף טומאה. ולפירוש זה נמצא שכל מחלוקת רבה ורב יוסף היא גבי טומאה בחיבורין, שלפי רבה ואביי בטומאה בחיבורין הוא פטור על השניה, ואילו לפי רב יוסף אפי' בטומאה בחיבורין הוא מוסיף טומאה, וס"ל שהמשנה חולקת על הברייתא וסוברת שאפי' בטומאה בחיבורין חייב על כל אחת ואחת. [וע' ברא"ש שפירש כל הסוגיא בענין אחר].

[9] האם נחשב טמא לענין נזיר שיצטרך להביא קרבנות נזיר טמא ולסתור נזירותו, וכן לענין קרבן פסח שאם נטמא באופן זה אינו יכול לעשות את הפסח.

[10] דהיינו שהיו כאן שלשה, ראובן נגע בשמעון ושמעון נוגע בלוי הנוגע במת. וחיבורי אדם במת, הוא שראובן נוגע בשמעון ושמעון עצמו נוגע במת.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף