נזיר דף מ. א

מנין שנזיר אסור לגלח בתער, ומנין שמצוה עליו אחר נזירותו לגלח בתער?

איסור גילוח תער בנזירותו מצוה לגלח בתער אחר נזירותו
לרבנן לא יעבור על ראשו [1] מייתור תיבת "תער", [2]
לרבי מייתור תיבת "תער" - ולעבור ב' לאוים [3] "לא יעבור על ראשו עד מלאת" [4]

נזיר שמגלח בתער או בכעין תער, מה דינו בדלהלן?

למלקות לעכב בתגלחת מצוה לסתור ימי נזירותו
לת"ק ולרב חסדא [5] אפי' גילח שערה אחת חייב אם השאיר ב' שערות עד שיגלח רוב ראשו
לר' שמעון בן יהודה אפי' גילח שערה אחת חייב אם השאיר ב' שערות אם גילח ב' שערות

נזיר דף מ: א

במה נחלקו ר' אליעזר ורבנן בדלהלן?

אליבא דרבנן אליבא דר' אליעזר
מה מעמידים כוותיה הברייתא לעיל לט: - שביארה
שלא לומדים נזיר מצורע [6]
את הלימוד הגמ' לעיל מ. -
שרצתה ללמוד מצורע מנזיר [7]
במה אסור לנזיר לגלח בתער ובשאר המשחיתים דוקא בתער
מנין שמצורע מגלח דוקא בתער מייתור ד"זקנו" [8] הו"א ללמוד מנזיר [9]
המגלח זקנו במלקט ורהיטני פטור [10] חייב
-------------------------------------------------

[1] ומזה למדנו לתער שהוא בכלל כל המעבירים שאסורים וחייב.

[2] דהיינו מזה שכתוב "תער לא יעבור על ראשו" ותיבת "תער" מיותרת דהרי ריבינו בהמשך כל המעבירים, ולכך על כרחך שבא ללמד לתגלחת האחרונה שאחר נזירותו שמצוה שתהיה בתער דוקא.

[3] ס"ל לרבי שאף שתער בכלל כל המעבירים - ומצד זה חייב לאו אחד, בכל אופן כתבה התורה בפירוש "תער" כדי להחמיר עליו שאם מעביר בתער עובר בב' לאוים.

[4] ודרשינן אבל אחר מלאת לא תהיה תגלחתו אלא בתער. ותיבת תער נדרשת לפניו ולאחריו, כמבואר בתוד"ה רבי.

[5] מדברי ר' שמעון בן יהודה (שאמר "כשם ששתי שערות מעכבות בו" וכו'), אנו יודעים מה סובר ת"ק (דמשמע שבזה מודה ת"ק), והיינו שהיכא שהשאיר ב' שערות כשבא לגלח בתגלחת מצוה מעכב - וכסברת רב חסדא.

[6] הברייתא לעיל ביארה שאי אפשר ללמוד שמצות תגלחת נזיר בסוף נזירותו בתער היא ממצורע, וש"מ שס"ל שמצורע דבר פשוט שמצות תגלחתו היא בתער דוקא.

[7] הגמ' דנה בדברי הברייתא דלעיל מנין לנו שמצות תגלחת של מצורע היא בתער.

[8] פי', גבי מצורע נאמר (ויקרא יד:ט) "יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו", ולמדו רבנן דתיבת "זקנו" באה ללמדנו דאף שנאמר גבי כהנים (שם כא:ה) "ופאת זקנם לא יגלחו" והייתי חושב שגם אם היה מצורע לא יגלח זקנו, תלמוד לומר "זקנו" שכן צריך לגלח. ומזה שצריך את הריבוי הזה, ש"מ שמצות הגילוח של מצורע היא בתער, ולכן הו"א שיהיה אסור להשחית את הזקן בתער לולא הייתור ד"זקנו".

[9] והגמ' דוחה את הלימוד. ולקמן (דף מא.) שואלת הגמ' "מ"ט דר"א" וכו', דהיינו מנין לשיטתו שצריך המצורע לגלח דוקא בתער, ולומדת את זה מ"ראשו" האמור במצורע.

[10] דגילוח צריך להיות דוקא בתער, דכתיב (ויקרא כא:ה) "ופאת זקנם לא יגלחו" והיינו דוקא בתער שעושה גילוח, אבל מלקט ורהיטני אינם עושים גילוח (הגם שעושים השחתה). יכול שיהיה חייב על מספרים שהם מגלחות, ת"ל (שם יט:כז) "ולא תשחית פאת זקנך" גילוח שיש בו השחתה, ומספרים אינם עושים השחתה. ומכאן אנחנו יודעים שדוקא על תער חייב - שעושה גם גילוח וגם השחתה.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף