נזיר דף כו. א

מה דין בהפריש מעות סתומים באופנים דלהלן?

בחייו - כשרוצה לשנותם כשמת
בנזיר ובחייבי קינים [1] יכול לקחת כולם לעולה [2] יפלו כולם לעולת נדבה
היה חייב חטאת וגם נתנדב עולה אינו יכול [3] ילכו כולם לים המלח [4]

האומר לשונות דלהלן: האם הוי מעות סתומין - ויפלו לנדבה, או מפורשין - וילכו לים המלח?

"אלו לחטאתי
אלו לעולתי" וכו'
"אלו לחטאתי
ולעולתי ולשלמי" [5]
"אלו לחובתי" "לקרבנות נזירותי"
לל"ק דרב אשי מעות מפורשין מעות סתומין מעות סתומין
לא"ד דרב אשי מעות מפורשין מעות מפורשין מעות סתומין

נזיר דף כו: א

בדברים דלהלן האם אומרים בהם דין מעות סתומין - שאם מת יפלו לנדבה או לא?

בבהמה תמימה [6] בהמת בעלת מום [7] ג' נסכא סואר קורות
לרב ולרב נחמן כמעות מפורשין כמעות סתומין כמעות מפורשין [8] כמעות מפורשין
לרב נחמן בר יצחק כמעות מפורשין כמעות סתומין כמעות סתומין כמעות מפורשין
-------------------------------------------------

[1] גם גבי נזיר וגם גבי חייבי קינין דדמו ליה, בשניהם מן הדין צריך להביא עולה וחטאת על דבר אחד.

[2] דמצינו הלכה בנזיר שמעות סתומים יכולים כולם ללכת לנדבה, וה"ה שאם רוצה להביא מכולם עולה ויביא את החטאת מביתו, או אם רוצה להביא מכולם עולת בהמה (ולא להביא עוף) שרשאי.

[3] דכיון שכשהפריש אמר "הרי אלו לחובתי" משמע שיביא בהם גם עולה וגם חטאת, ואם רוצה להביא בכולם חטאת בהמה - אינו יכול, וכן אם רוצה להביא בכולם עולת בהמה - אינו יכול. והטעם שבזה לא נאמר ההלכה למשה מסיני, דההלכה נאמרה על נזיר וכל דדמי ליה שמביא על דבר אחד שני קרבנות, משא"כ בנידון כאן שהוא חייב חטאת על חטאו שאכל חלב, ועולה הוא חייב על דבר אחר - שנדר עולה. וכיון שבזה לא נאמר ההלכה והוא הרי אמר "הרי אלו לחובתי" על כרחו יבואו כל המעות על שתי חובותיו בלא שום שינוי.

[4] מפני דמי החטאת המעורבים בהן, וכאן לא גמרינן הלכתא שיפלו כולם לנדבה.

[5] כלומר, רב אשי בא לחדש שלאו דוקא בג' ציבורי מעות (דהיינו המקרה הראשון שאומר "אלו" "ואלו") כל אחד בפני עצמו אמרינן דין "מעות מפורשין" אלא אפי' בציבור אחד שאמר עליו "אלו לחטאתי ולעולתי ולשלמי".

[6] ולא מיבעיא היכא שהפריש כבש כבשה ואיל, שהם קרבנות המיוחדים לנזיר כבש לעולה כבשה לחטאת ואיל לאשם, אלא אפי' הפריש ג' פרים שאינם ראוים לקרבנות נזיר - וצריך לפדותן, גם בזה אמרינן שהרי היא כמפורשת, דהיינו כמו שפירש את החטאת בניהן, שהדין הוא שבמת ילכו לים המלח.

[7] רב נחמן מפרש את דברי רב הונא אמר רב שדוקא בהמה תמימה אבל בהמה בעלת מום הרי הם כמעות סתומים.

[8] חתיכות כסף שהקדישן כדי להביא בשויה קרבנות, דינה כמפורשת כיון שקונים בה בעצמה ולא פודים אותה במעות קודם וכיון שאין השווי שלה ידוע לכל משהים אותם הרבה זמן וחיישינן שמא פירשם בינתים (תוד"ה אבל, ויש פירושים אחרים).

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף