נזיר דף כה. א

נזיר שמת והניח מעות, מדוע יש חילוק בין מעות סתומים למפורשים?

מעות סתומים -
יקנו בכולם עולות נדבה
מעות מפורשים לחטאת -
ילכו לים המלח
לר' יוחנן הלכה היא בנזיר לא נתקבלה הלכה בזה
לריש לקיש "לכל נדריהם ולכל נדבותם" - מותר נדר יהא לנדבה [1] לר' ישמעאל: נתמעט מ"רק קדשיך" [2]
לר"ע: "אשם הוא" רק הוא קרב [3]

נזיר דף כה: א

מהיכן ילפינן להו"א ולמסקנא, שולד חטאת ותמורת אשם שאינם קרבים?

להוה אמינא למסקנא
לר' ישמעאל מ"רק קדשיך" מ"רק קדשיך" - ולחדש שעובר בעשה [4]
לר' עקיבא - גבי אשם "אשם הוא" מהלכתא "כל שבחטאת מתה באשם רועה [5]
-------------------------------------------------

[1] פי', דורשים את הפסוק שכל נדריהם דהיינו המותר של הנדר כמו בקרבן נזיר שבא ע"י נדר - שנודר נזירות, אם נשאר מזה נותר יהיה "לכל נדבותם" - דהיינו לעולות נדבה. ועל זה מקשה הגמ' דאם זה גזה"כ מדוע יש חילוק בזה בין מעות סתומים למעות מפורשים.

[2] פי', כתיב (דברים יב:כו) "רַק קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ תִּשָּׂא וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם" ודרשינן מזה שולד ותמורת עולה ושלמים מעלה למקום ומקריבם (כמו שכתוב בפסוק הבא שם), וממיעוט "רק קדשיך" ממעטים ולד ותמורת חטאת ותמורת אשם (אשם הוא זכר ולא שייך בו ולד) שהם הולכים למיתה, ולכך מעות מפורשים שיש בהם חטאת הדין הוא שאינם קרבים אלא מתים.

[3] וכן דין החטאת (דילפינן ליה מהלכתא דולד חטאת למיתה אזיל), ולכן כשיש מעות מפורשים לחטאת אינם יכולים להקרב.

[4] הגמ' הקשתה למה צריך קרא בין לחטאת ובין לאשם, הרי יש הלכה גבי חטאת "ולד חטאת למיתה אזיל", ולגבי אשם יש הלכה, "כל שבחטאת מתה באשם רועה", וא"כ לכאורה הפסוק מיותר. ועל זה הגמ' מתרצת שהפסוק בא ללמד שעובר בעשה אם עבר והקריב.

[5] אבל הפסוק ד"אשם הוא" בא ללמד שאשם (שאינו קרב, כגון: נתכפרו בעליו באחר או תמורת אשם שאינה קרבה) שניתק לרעייה (דהיינו שנמסר לרועה) ושחטו לשם עולה כשר, ודוקא אם מסרו לרועה שניתק אז אם שחטו כשר, אבל אם שחטו קודם שניתק לא, דדרשינן "אשם הוא" שנשאר בהוייתו וקדושתו עד שיעשה מעשה לנותקו ולמוסרו לרועה.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף