-------------------------------------------------

[1] אולם לטלם בזה אחר זה לא יצא, וכמו שכתבו התוס' בסוכה [לד,ב ד"ה שתהא], דדבר תימה הוא זה, דכיון דכולהו מצוה אחת איך יועילו זה בלא זה.

[2] אמנם כשאין לארבעתם, לכו"ע ארבעת המינים מעכבים זה את זה, [אלא שיש מפרשים בתד"ה ולקחתם, דכל הלימוד מלקיחה תמה שד' מינים מעכבים זה את זה, היינו דוקא ביום הראשון, אבל בשאר הימים סגי שיטול מין אחד]. וכשיש לו כל הד' מינים אמר רב חנן בר רבא שאינו מעכב, והעמידו דבריו אליבא דרבנן, [דלר' יהודה ודאי מעכב עד שיאגדם]. ונחלקו בתוס' לאיזה ענין מעכב - וכדלהלן.

[3] כגון פר יוה"כ, ופר העלם דבר, ושעיר ע"ז, שמזים מדמם בפנים ההיכל.

[4] לרב חסדא הוא מחלוקת ר' יהודה ורבנן, דלר' יהודה פסול דדורש אל נוכח דוקא, ולרבנן כשר, דס"ל דאל נוכח לאו דוקא. ורבא לקמן [כח,א] ס"ל שלר' יהודה ודאי פסול, אולם גם לרבנן פסול באופן שמזה בכיוון צפון או דרום, ורק אם פניו למערב אז כשר אפי' כשאינו מכוון לרבנן.

[5] לפנים ממחיצתם, דהיינו אחר י"א אמות מקום דריסת רגלי ישראל. ולצורך, הוא או צורך עבודה או צורך השתחוואה, [ואפי' לעזור לכה"ג להשתחוות חשוב צורך - תד"ה להיכל].