מנחות דף כ"ג ע"א

קמצים או מנחות דלהלן שנתערבו, האם יקריבם?

קומץ דמנחת חוטא בקומץ דמנחת נדבה מנחת נסכים דפרים ואלים (ב' לוגים לעשרון) עם מנחת נסכים דכבשים (ג' לוגים לעשרון)
לרבנן יקריב [1] יקריב
לר' יהודה לר' יוחנן: לא יקריב
לריש לקיש: יקריב [2]
לא יקריב

אליבא דר' יהודה [3], נבילה שנתערבה בשחוטה או להיפך - כדלהלן, האם בטלות זו בזו?

חתיכת נבילה בשתי חתיכות שחוטה חתיכת שחוטה בשתי חתיכות נבילה
לרב חסדא - בתר מבטל בטילה [4] אינה בטילה [5]
לרב חנינא - בתר בטל אינה בטילה [6] בטילה [7]

מנחות דף כ"ג ע"ב

לקושיית הגמ' על ר' חייא האומר שמודה ר' יהודה היכא דאי אפשר לאחד להיות כשני, מה הדין בשתי מנחות שלא נקמצו ויכול עדיין לקומצן?

השיריים, האם מבטלים לטיבלא [8] הטיבלא, האם מבטל לשיריים
לרב חסדא - בתר מבטל מבטלים [9] אינם מבטלים
לרב חנינא - בתר בטל אינם מבטלים מבטלים [10]

לר' חייא אליבא דר' יהודה, תיבל עיסת מצה בתבלין כדלהלן, מה הדין?

מעט עיסה בהרבה תבלין מעט תבלין בהבה עיסה
לרב חסדא - בתר מבטל בטלה העיסה, ואינו יוצא ידי חובה [11] לא בטלה העיסה, ויוצא ידי חובה
לרב חנינא - בתר בטל לא בטלה העיסה, ויוצא ידי חובה [12] לא בטלה העיסה, ויוצא ידי חובה

-------------------------------------------------

[1] ולר' יוחנן מיירי רק בדיעבד שכבר נתערב - ומטעם דאין עולין מבטלים זה את זה, ולר"ל לכתחילה משמנו לקומץ דחוטא בשיירי אחד מן הלוגין שנשאר ממנחות אחרות, [ורק אסור לקבוע לה שמן קודם שקמצה].

[2] פי' דנחלקו ר' יוחנן ור"ל בדברי הברייתא שאמרה חרב שנתערב בבלול - מחלוקת רבנן ור' יהודה, דר' יוחנן העמידה בקומץ דמנחת חוטא שנתערב במנחת נדבה, ור"ל ס"ל שבזה לכו"ע יקריבנו, ואדרבא לכתחילה צריך לשמנו וכנ"ל.

[3] הנה סברת ר' יהודה בעלמא היא: דמין במינו אינו בטל. וגם ראינו לשיטתו דאזיל בתר חזותא, דהא אמר דאין דם מבטל דם אפי' כשהוא משני מינים, ומ"מ ס"ל לר' חייא בדעתו, ששונה דין בשר מדם, ונבלות ושחוטות בטלות זו בזו. [וביאר הרשב"א כאן שע"כ לא ס"ל לר' חייא כרבנן, היות שמדוקדק מלשונו שרק אחד מהן בטילה בשניה, וכמו שנחלקו רב חסדא ורב חנינא בדעתו אם בתר בטל אזלינן או בתר מבטל (עי' ברשב"א באורך)], ואילו אליבא דרבנן שניהם בטלות זו בזו, דמין במינו בטיל וא"כ לא יכול רב חייא לסבור כמותם.

[4] והטעם, דהיות שאין שחוטה יכולה להעשות נבילה - לכן היא מבטלת את מיעוט הנבילה שנתערב לתוכה כדין מין בשאינו מינו, וס"ל דבתר מבטל אזלינן. ונפק"מ לענין אם נגע משהו בתערובת, שאינו נטמא.

[5] דכיון דאזלינן בתר מבטל, ונבילה המבטלת כאן חשובה ממין השחוטה, היות שאפשר לנבילה להיות כשחוטה לענין טומאה לכי מסרחה שפרחה ממנה טומאתה. ונפק"מ אם נגעה אחת מהחתיכות של התערובות הזו בתרומה, שאין שורפים לתרומה - דהא נגע בה רק ספק טומאה.

[6] דס"ל דאזלינן בתר הבטל, וא"כ חשובה הנבילה ממין השחוטה כיון שיכולה להיות כמותה, והוי מין במינו שאינו בטל. ונפק"מ שאם יגע אדם בתערובת הזו ברשות היחיד יהיה טמא, וברשות הרבים יהיה טהור - תד"ה שחוטה.

[7] וכנ"ל דאזלינן בתר בטל, ואין השחוטה יכולה להיות כנבילה והוי מין בשאינו מינו ובטל. ונפק"מ אם תיגע תרומה בחתיכה אחת מזו התערובת שתשרף.

[8] פי' אחרי שקמץ את המנחה הראשונה, הרי שנעשו כאן שיריים, וכיון שודאי יש חלק מהתערובת שאינו ניכר לאיזה מנחה הוא שייך, א"כ יש לדון האם השיריים יבטלו לחלק מהטיבלא [ר"ל למנחה השניה שלא נקמצה עדיין], ותחשב כמנחה שחסרה קודם קמיצה - שאסור לקומצה.

[9] פי' דכיון שאין השיריים יכולים לחזור להיות כמו הטבל - ואזלינן בתר מבטל - הוי מין בשאינו מינו, ויבטלו השיריים לחלק מן הטיבלא - והוי מנחה שחסרה מקצתה, וזו קושיית הגמ' על ר' חייא אליבא דרב חסדא, דאיך יכול לקמוץ עתה גם מהמנחה השניה. ותריצה הגמ': התם כר' זירא שאמר: שכמו שאין קומץ מבטל קומץ, כך אין שיריים מבטלים שירים, [ור"ל דכאן אין השיריים יכולים לבטל את הטיבלא].

[10] והטעם, דכיון דאזלינן בתר בטל, וכאן כשאנו באם לבטל את השיריים ע"י הטיבלא הרי שהבטל הוא השיריים, שהוא אינו מינו של הטיבלא דאינו יכול להעשות כמותו. וזו היא קושיית רש"י [בד"ה לימא], דגם לר' חנינא קשה איך קומץ מהמנחה השינה, הא כיון שמבטל הטיבלא לשיריים הרי שמתרבה סולתו. ותי' רש"י, דכיון שדבר שבטל דינו כמאן דליתא דמי, א"כ השיריים שבטלו א"א לומר עליהם שהם מרבים את הסולת של המנחה השניה.

[11] דכיון דאזלינן בתר מבטל, ותבלין לא יכול להיות מצה, א"כ הוי מין בשאינו מינו וגם לר' יהודה בטל, וזו קושיית הגמ' מדוע יוצא ידי חובה להאי מ"ד, [לפי הסלקא דעתין דמיירי במעט עיסה בהרבה תבלין].

[12] פי' דכיון דבתר בטל אזלינן - דהיינו העיסה, והעיסה יכולה לחזור להיות תבלין לכי מעפשא, א"כ הוי מין במינו שאינו בטל, ולא בטילה העיסה ויוצא בה ידי חובתו.

עוד חומר לימוד על הדף