קידושין דף כ'. א

אליבא דרבנן דאין מוכרה לקרובים, האם יכול למכור אותה לאביו או לבנו?

לאביו לבנו
לתני חדא מוכרה - דאיכא צד יעוד [1] אינו מוכרה - דאין צד יעוד [2]
לתניא אידך אינו מוכרה - דאין מוכרה לקרובים אינו מוכרה - דאין צד יעוד

עבד עברי הבא לחשב עם אדונו באמצע שני ממכרו, והשביח או הכסיף, מה הדין, ומנין?

כיצד מחשבים לשנים שנשארו? מנין?
נמכר במנה
והשביח למאתים
כפי שעת ממכרו [3] דכתיב (ויקרא כה:נא)
"ישיב גאולתו מכסף מקנתו"
נמכר במאתים
והכסיף למנה
כפי שעת גאולתו דכתיב (שם:נב)
"כפי שניו [4] ישיב גאולתו"

אדם הנושא ונותן בפירות שביעית, ועובר ושונה בעבירה וכו', מה הם הדרגות בעונשיו?

העונש הפסוק
א. מוכר את מטלטליו וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ [5]
ב. מוכר את שדותיו כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ
ג. מוכר את הבית שלו וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב
ד. מוכר את הבת שלו וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה [6]
ה. נצרך ללוות ברבית וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ וגו', אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ
ו. מוכר את עצמו לעבד וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ
ז. נמכר לגר, לגר תושב, לגוי, לע"ז וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר [7]

קידושין דף כ: א

מה דין הגאולה באופנים דלהלן?

לווה וגואל גואל לחצאים לגאול מיד גאולת קרובים
ע"ע הנמכר לישראל לא לא כן לרבי:לא, לרבנן: ספק [8]
ע"ע הנמכר לגוי לא לא כן חובה לגואלו שלא יטמע
מוכר שדה אחוזה לא לא לא, אחר ב' שנים כן
מקדיש שדה אחוזה כן כן כן לא (ודנים ככול אדם)
בית בבתי
ערי חומה
לר"ש כן כן כן, אבל רק שנה ע'
לקמן
לרבנן לא לא כן, אבל רק שנה
בתי החצרים [9] לא לא כן, ועד היובל כן

-------------------------------------------------

[1] דאף שאסורה על אביו (סבא בנכדתו) הרי יכול אביו לייעד אותה לבנו אחר שהיא בשבילו בת אחיו, ונושא אדם בת אחיו.

[2] דהרי היא אחות בנו, ואין תופסין קידושין בחייבי כריתות, וגם בבן בנו אי אפשר לקידושין לתפוס - דהויא לה דודתו.

[3] ואם עבד ג' שנים ונשארו ג' שנים, נותן לו חצי מנה ויוצא. דכיון שנמכר במנה, ועבד חצי מהזמן, נשאר לו רק חוב של חצי מנה. ולא אזלינן בתר שעת הפדיון לומר שכיון שהשביח ושוה עתה מאתים, והוא עבד חצי מהזמן, שיצטרך לתת מנה שלם שזה חצי משויו עתה.

[4] דמשמע כפי השנים שעומד בהם עתה - דהיינו כמה ששוה עתה בשעת גאולתו מחשבים לגאולתו.

[5] פי', כתיב (ויקרא כה:יג) "בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתו"ֹ, וסמיך ליה (שם:יד) "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ", וה"פ: אם תמכור ותקנה מה שאסרתי לכם בשנת היובל - דהיינו סחורה בפירות שביעית (ויובל), העונש יהיה שלבסוף תצטרך למכור ממכר לעמיתך, דהיינו מטלטלים שהם דבר הנקנה מיד ליד. וכן כל שאר הפסוקים הם סמוכים אחד לשני בפרשה.

[6] והגם שפסוק זה לא נאמר בהאי ענינא, אלא הוא אמור בשמות (כא:ז), מ"מ כיון שהפסוקים הבאים שבפרשת יובל מלמדים שלבסוף יהיה לוה ברבית, ויש לו לאדם למכור את בתו לאמה ולא ללוות ברבית, כי רבית הולכת ומתגדלת, משא"כ בתו שפדיונה הולך ומתקטן.

[7] וכך הדרשא: לא לך אלא לגר, שנאמר "לגר", ולא לגר צדק אלא לגר תושב, שנאמר "גר תושב", משפחת גר - זה עובד כוכבים, כשהוא אומר לעקר - זו עבודה זרה עצמה.

[8] כמבואר לקמן (סוף דף כא.)

[9] דינו כמוכר שדה אחוזה, רק שיש לו קולא אחת שיכול לגאול מיד, וגם יכול לגאול עד היובל.

עוד חומר לימוד על הדף