KIDUSHIN 21 (30 Tishrei) - dedicated by Reb Mordechai Rabin (London/Yerushalayim) l'Iluy Nishmas his father, ha'Gaon Rav Gedalya Rabinowitz of Manchester, England (and in his later years, Bnei Brak, Israel). Hearing a Shiur of his was an unforgettable experience as can be attested to by his many Talmidim, both Bnei Yeshiva and Ba'alei Batim.

קידושין דף כא. א

האם מקומות דלהלן נגאלים ע"י קרובים?

שדה אחוזה ובתי חצרים בתי ערי חומה
לרב הונא בר חיננא נגאל הסתפק [1], והביא ראי' מברייתא שנגאל [2]
לרב ששת ורבי אליעזר נגאל, וחובה עליהם לגואלו [3] אינו נגאל בקרובים
לר' יהושע נגאל, והוא רק רשות נגאל בקרובים [4]

במקומות דלהלן האם יש חובה לקרובים לגאול?

שדה אחוזה ובתי חצרים בעבד כנעני
לר' אליעזר חובה עליהם לגואלו חובה עליהם לגואלו
לר' יהושע רק רשות לגואלו חובה עליהם לגואלו [5]

קידושין דף כא: א

דברים דלהלן האם כשרים לרציעה?

כלי מתכת: מרצע, מחט מקדח מכתב כלי עץ: הסול והסירא (קוץ)
לר' יוסי בר' יהודה [6] רוצעים בהם רוצעים בהם
לרבי [7] רוצעים בהם אין רוצעים בהם

האם כהן מותר ביפת תואר?

בביאה ראשונה בביאה שניה
ללישנא קמא לכו"ע שרי - דהוא נגד יצה"ר לרב: מותר - הואיל והותרה
לשמואל: אסור - דהויא גיורת
לאיכא דאמרי לרב: מותר - דהוא נגד יצה"ר
לשמואל: אסור - דלא תותר לו [8]
לכו"ע אסור - דהויא גיורת

-------------------------------------------------

[1] ומבואר ברש"י שספיקו הוא אליבא דרבנן שבריש העמוד למדו גז"ש "גאולה" "גאולה" משדה אחוזה לענין שאין בתי ערי חומה נגאלים לחצאים כמו שדה אחוזה, וה"ה שהם נגאלים בקרובים כמו ששדה אחוזה נגאל בקרובים, או דלמא כיון שתיבת "גאולה" האמורה גבי שדה אחוזה היא נאמרה על גאולת חצאין, וכדכתיב (ויקרא כה:כו) "וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ" - דהיינו דוקא כדי גאולתו ולא לחצאין, אבל אין לנו ללמוד משם דין גאולת קרובים, כי על זה לא נאמר בפסוק תיבת "גאולה".

[2] דרשה הברייתא מהפסוק (שם:כד) "וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ" - שהוא פסוק מיותר (דהרי כבר נאמרו כל דיני גאולה), ופסוק זה מדבר על גאולת קרובים דהרי מיד בפסוק הבא נאמר "וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו", ועל כרחך שבא לרבות דברים אחרים שלא נזכרו בפרשה והם גאולת קרובים ב"בתים ועבד עברי". ומדייק רב הונא "מאי לאו (הכוונה בתיבת "בתים") - בתי ערי חומה", ודלא כרב ששת. [ורב ששת דוחה שהכוונה לבתי החצרים].

[3] וביאר רב ששת ע"פ הברייתא שהלימוד הוא מזה שיש שני פסוקים, דהנה בשדה אחוזה כתיב גאולת קרובים וכדכתיב (ויקרא כה:כה) "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו", ובתי חצרים הוקשו לשדה אחוזה, וכדכתיב (שם:לא) "וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא". ומלבד זה נאמר עוד (שם:כד) "וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ" - והוא מיותר וכנ"ל, ובא ללמדנו לקבוע את גאולת הקרובים שבשדה אחוזה (וה"ה בבתי חצרים) לחובה.

[4] על כרחך מודה רב ששת אליבא דר' יהושע, דהרי לשיטתו הפסוק (שם:כד) "וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ" - מיותר, דהרי לא בא ללמד על לקובעו חובה, ועל כרחך שבא ללמד על גאולת קרובים בבתי ערי חומה.

[5] והטעם שמודה כאן ר' יהושע - כדי שלא יטמע בין העכו"ם, ודרשינן זאת מייתור הפסוק (שם:כד) "וּבְכֹל וגו' גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ" שבא לרבות גם עבד כנעני הנמכר לעכו"ם לחובה. וביארו התוס' בד"ה לקובעו, דכאן הדרשא היא מתיבת "בכל" דהרי עבד עברי הנמכר לעכו"ם לא נאמר בהאי ענינא ורק נדרש מהריבוי הזה.

[6] מבואר בגמ' דדריש את הקרא (שמות כא:ו) "וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת" - בדרך של ריבוי ומיעוט וריבוי, וה"פ: תיבת "ולקחת" משמע שבא לרבות כל דבר, ובתיבת "מרצע" מיעט, ובתיבות "באזנו ובדלת" חזר וריבה כל דבר, דהיינו כל דבר שראוי לרצוע את אזנו עד הדלת. והכלל הוא שבריבוי ומיעוט וריבוי מרבים את הכל בין כלי מתכות ובין מרצע מעץ, ומעטים דבר אחד - דהיינו סם, שלא יתן על אוזנו סם חריף שינקוב את אוזנו.

[7] דריש את הקרא הנ"ל בכלל ופרט וכלל ואין אתה דן אלא כעין הפרט מה מרצע של מתכת אף כל של מתכת. וגם ריבה את המרצע הגדול, וביאר התוס' הרא"ש שהריבוי הוא דאף שמחמת גודלו אינו נוקב אלא הוא חותך בכל אופן מותר לרצוע בו.

[8] דדרשינן הכי: כל היכא דקרינא ביה (דברים כא:יב) "והבאתה אל תוך ביתך", קרינא ביה "וראית בשביה", כל היכא דלא קרינא ביה "והבאתה אל תוך ביתך", לא קרינא ביה "וראית בשביה" - ולא הותרה לו כלל.

עוד חומר לימוד על הדף