קידושין דף יט. א

האם מעות הראשונות של מכירת אמה עבריה לקידושין ניתנו - כשמייעדה לבסוף?

לחכמים לר' יוסי בר' יהודה
לסתמא דגמ' לקידושין ניתנו לאו לקידושין ניתנו
לרב נחמן בר יצחק לקידושין ניתנו לקידושין ניתנו [1]

מה הנפ"מ אם מעות הראשונות של מכירת אמה עבריה לקידושין ניתנו לקידושין או לא?

למ"ד לקידושין ניתנו למ"ד לאו לקידושין ניתנו
א. לאביי: לא צריך שהות ביום שיש בו כדי לפדותה
לרב נחמן ב"י: צריך וכו' מגזה"כ ד"והפדה"
צריך שהות ביום שיש בו כדי לפדותה
ב. חשיב שמכרה לאישות [2] חשיב שמכרה לשפחות
ג. לאביי: אין צריך דעתה
לרב נחמן ב"י: צריך דעתה מגז"ה ד"יעדה" [3]
צריך דעתה
ד. לאביי: אחר שמכרה קידשה לאחר - מייעד
לרב נחמן ב"י:
שיחק באדון ומקודשת לשני [4]
שיחק באדון ומקודשת לשני

קידושין דף יט: א

המוכר את בתו, ופסק על מנת שלא לייעד, מה הדין?

מה הדין? מה הטעם?
לר' מאיר תנאו קיים "לאמה" - פעמים אינו מוכר אלא לאמה [5]
לחכמים תנאו בטל דמתנה על מה שכתוב בתורה

-------------------------------------------------

[1] ס"ל דאף שאמר ר' יוסי בר' יהודה שצריך שיהיה בזמן שמייעדה שהות של זמן של עבודה שהיא חייבת לו השוה פרוטה - שבזה הוא מייעד אותה, ומזה משמע לכאורה שאינו מייעד אותה במעות הראשונות שנתן לאביה, אלא מייעד אותה במעות שעדיין היא חייבת לו בעבודתה. מ"מ סובר רב נחמן שאין מזה ראיה, דשאני הכא דכתיב "יעדה והפדה" - ויש לדרוש שאין יעוד אלא במקום שיש שייכות עוד לפדיון, דהיינו שעדיין חייבת לו זמן עבודה ששייך לשלם עליו ולפדותה.

[2] ולכך למ"ד שאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות אינו יכול למוכרה אחרי שנתייעד - דחשיב שמכרה לאישות, אולם אם לאו לקידושין ניתנו חשיב שמכרה לשפחות ולמ"ד דאדם מוכר לשפחות אחר שפחות מותר לו למוכרה.

[3] ס"ל דאף שלקידושין ניתנו בכל אופן צריך שתדע ותסכים לייעוד, משום גזה"כ "יעדה" ודרשינן שצריך דעתה.

[4] דאפי' שניתנו לקידושין, מ"מ אינו חשוב שנעשו הקידושין כבר מעכשיו, ונמצא שקדמו קידושי שני לייעוד של האדון ולכן מקודשת לשני.

[5] כתיב (שמות כא:ז) "וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה" - ודרשינן שפעמים שאינו מוכר אותה אלא לאמה ולא לייעוד.

עוד חומר לימוד על הדף