תוס' ד"ה אע"פ שחלטו כהן אומר לו הרי שלך לפניך

(Summary: Tosfos concludes his clarification of the ruling and his reconciliation of it with the Toras Kohanim.)

וכן משמע בפרק מצות חליצה (יבמות קג:) 'א"ר פפי משמיה דרבא [סנדל] המוסגר לא תחלוץ, ואם חלצה, חליצתה כשרה...


Introduction to Proof: And this is also implied in Perek Mitzvas Chalitzah (Yevamos, Daf 103b), where Rav Papi, quoting Rava rules - that a Sandal that is Musgar (the first stage of Tzara'as) may not be used for Chalitzah, but if it was, the Chalitzah is Kasher

סנדל המוחלט, לא תחלוץ, ואם חלצה חליצתה פסולה' ...


Introduction to Proof (cont.): Whereas by a Sandal ha'Muchlat (the final stage of Tzara'as), the Chalitzah is Pasul even Bedi'eved ...

ופרש"י שם דסנדל המוסגר לא תחלוץ בו לכתחלה משום גזירה דסנדל המוחלט, מיהו אם חלצה, חליצתה כשרה משום ד'מצות לאו ליהנות ניתנו' ...


Proof (cont.): And Rashi explains there that one may not perform Chalitzah with a Sandal ha'Musgar due to a decree on account of a Sandal ha'Muchlat, and that it is nevertheless Kasher Bedi'eved since 'Mitzvos are not intended for our (material) benefit'.

אלמא משמע סנדל המוחלט אסור בהנאה.


Proof (concl.): So we see that a Sandal ha'Muchlat is Asur be'Hana'ah.

וצ"ל, דאין הכי נמי דהוא אסור בהנאה...


Answer: We must therefore say that it is indeed Asur be'Hana'ah ...

והא דאמר הכא דאומר לו 'הרי שלך לפניך' ...


Implied Question: And nevertheless, when the Gemara says here that he may claim 'Harei shel'cha Lefanecha' ...

היינו כגון דא"ל 'בית זה' ,וכיון דהוא בעין, אינו חייב להעמיד לו בית אחר...


Answer: It speaks when he (the owner) initially said 'Bayis Zeh', because, seeing as it is still standing, he is under no obligation to provide him with another house ...

מיהו הוא הפסיד שכרו...


Answer (cont.): He does however, lose the rental ...

והוי כמו 'מתה או נשברה' דאמר התם 'חייב להעמיד לו חמור אחר,' ופרש"י שם או יפסיד שכרו.


Precedent: Because it is similar to where the animal dies or broke down, about which the Gemara there rules that 'He is obligated to replace it, and Rashi adds 'or he loses the rental'.



תוס' ד"ה הכי קאמר הקדישו משכיר הדר בו מעלה שכר להקדש

(Summary: Tosfos reconciles this Sugya and the Sugya in Eizehu Neshech with the Sugya in Kesuvos and elaborates.)

תימה, דהכא משמע דמשכיר יכול להקדיש ביתו אחר שהשכירו, אע"ג דמשתעבד לשוכר ...


Question #1: Here it implies that a Maskir is permitted to declare his house Hekdesh after he has rented it out, even though it is Meshubad to the hirer ...

ובכתובות פ' אף ע"פ (דף נט: ושם) אמר 'הא לא דמיא אלא לאומר "שדה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה תקדוש" ,דקדשה' ...


Question #1 (cont.): Whereas in Perek Af-al-Pi (Kesuvos, Daf 59b & 60a) the Gemara states that ' ... This can only be compared to someone who says 'This field which I gave you as a Mashkon will become Hekdesh when I redeem it", in which case it is Kadosh' ...

משמע דווקא משום דקאמר 'לכשאפדנה' ,אבל לאלתר, לא מצי מקדיש לה...


Question #1 (concl.): Implying that it is only because he added 'When I redeem it that it is Hekdesh, but that immediately, he cannot declare it Hekdesh ...

הכא נמי לא מצי מקדיש ליה?


Question #1 (concl.): Here too, he should not be able to declare it Hekdesh?

ובפ' איזהו נשך (ב"מ עג: ושם) אמרינן 'רב מרי בר רחל משכן ליה ההוא עובד כוכבים ביתא, אזל זבניה לרבא; נטר שתא ושקל אגר ביתא, אמטי ליה לרבא...


Introduction to Question #2: And in Perek Eizehu Neshech (Bava Metzi'a, Daf 73b & 74a) - 'A Nochri sold the house that he had given Rav Mari bar Rachel as a Mashkon to Rava. The latter waited a year and brought the rental for the house to Rava ...

א"ל 'האי דלא אמטאי אגר ביתא עד האידנא משום דהוה משכנתא, ולא הוה מצי עובד כוכבים מסלק לי; השתא נישקיל [מר] אגר ביתא' ...


Introduction to Question #2 (cont.): With the words 'I did not bring you the rental until now, because it was a Mashkon and the Nochri was not permitted to push me away; Now accept the rental (for the forthcoming year' ...

משמע דיכול הלוה למכור, וא"כ אמאי אינו יכול להקדיש מיד?


Question #2: Implying that the borrower (the Nochri) is permitted to sell it; so why is he not permitted to declare it Hekdesh immediately?

ואור"י, דכן הדין המותר יותר מכנגד מעותיו, הוא יכול להקדיש ולמכור מיד...


Answer #1: The Ri answers the Din is that whatever is in excess of the loan he is allowed to declare Hekdesh and to sell immediately ...

והא דאמר התם 'לכשאפדנה' ,דמשמע אבל השתא אינו יכול להקדיש, היינו כשהוא רוצה להקדיש הכל, וההיא דאיזהו נשך (שם) זבין לו המותר...


Answer #1 (cont.): Consequently, when it says there 'When I redeem it', implying that straightaway he cannot declare it Hekdesh, it speaks where he wants to be Makdish the entire property ...Whereas the case in 'Eizehu Neshech' (Ibid.) is speaking where he sold Rava the excess,

והכא יכול להקדיש המותר


Answer #1 (concl.): And here too, he has the right to be Makdish the excess ...

והא דאמר 'הדר בו, מעלה שכר להקדש' ...


Implied Question: And the reason that he obligates the one who lives there to pay Hekdesh rent is ...

היינו משום דיש לו להקדש שותפות עמו, ואין כל אחד יכול לברר חלקו.


Answer: Because Hekdesh shares the property with him, and it is impossible to clarify who owns what.

ויש מחלקין בין משכיר ללוה- דדוקא לוה שלא תחזור אליו עוד בלא פרעון מעות, ההוא ודאי לא מצי להקדיש, אבל משכיר - שלאחר השלמת זמן השכירות תחזור לו בחנם, יכול הוא להקדיש.


Answer #2: Some commentaries draw a distinction between a Maskir and a borrower , inasmuch as specifically a borrower - who will not get the Mashkon back unless he repays the loan cannot declare it Hekdesh, whereas a Maskir - who after the rental period has expired, gets it back free of charge, is permitted to declare it Hekdesh.

מיהו ההיא ד'איזהו נשך' לא מיתרצא בהכי.


Reservation: This does not however, answer the Kashya on Eizehu Neshech (seeing as the Nochri there was a borrower).

מיהו תימה, דאשכחן בעלמא 'הקדיש לוה' 'וזבין לוה' -משמע דמצי מקדישו ומזבין?


Question: We find in various places, that the Gemara mentions that the borrower was Makdish the Mashkon or that 'he sold it - implying that he has the right to do so (See Avodah Berurah)?

מיהו ב"ח מוציאו מיד ההקדש ומיד הלוקח כשירצה לגבות חובו, אם אין לו לגבות ממקום אחר...


Answer: The creditor however, may claim it from Hekdesh or from thr purchaser when he comes to claim his debt, assuming that there is nowhere else to claim from (See Avodah Berurah).

מידי דהוה א'עשה עבדו אפותיקי, מכרו או הקדישו- דב"ח מוציא הימנו; מיהו כל זמן שלא גבאו הוא קדוש ומכור.


Precedent: It is similar to 'Someone who designated his Eved as an Apotiki and sold him or declared him Hekdesh - that the creditor can claim him; only as long as he does not claim him, he is Hekdesh or sold.

והכא משמע דמשכיר יכול להקדיש, וה"ה דיכול לאסור על השוכר, וכן הלכה.


Answer (cont.): It is also (See Avodah Berurah) implied here that the owner can declare it Hekdesh, and by the same token he is able to render it Asur on the hirer, and this is the Halachah.

מיהו קשה ,דהכא משמע דאין השוכר יכול להקדיש מדפריך 'הדר בו היכי מצי מקדיש ליה...


Introduction to Question: Here it implies that the hirer is not permitted to declare it Hekdesh, seeing as it asks 'How can the one who lives in the house be Makdish it ...

"איש כי יקדיש את ביתו" אמר רחמנא, מה ביתו ברשותו, אף כל ברשותו ... ' ...


Reason Introduction to Question: When the Torah writes "A man who is Makdish his house" - 'just as his house is in his domain, so too, whatever is in his domain ... ' ...

ובתוספתא תניא 'אם הקדישו שוכר, מקודשת' ?


Question: Whereas the Tosefta learns rules that 'If the hirer declares it Hekdesh, the Hekdesh takes effect'?

ויש לומר, הכא נמי השוכר מצי מקדיש ליה כל זמן שהוא ברשותו, וה"ה דמצי אסר ליה לכולי עלמא כל ימי שכירותו...


Answer: Here too, the hirer is permitted to declare it Hekdesh as long as it is in his domain; so too is he able to render it forbidden on everybody for the duration of the rental ...

והא דפריך הכא 'היכי מצי מקדיש ליה? (והאי) ...


Implied Question: And when the Gemara asks 'How can he be Makdish it?' ...

[א'האי] דקאמר 'מעלה שכר להקדש' (הכא) פריך- והכי [פריך] היכי מצי מקדיש לענין דמעלה שכר, הא אינו ברשותו?


Answer: It means to ask how he can he do so to the extent that he pays rental to Hekdesh (and not to the Maskir) - seeing as it is not in his domain?

מיהו תימה, דהכא משמע דמשכיר מצי מקדיש ליה, ובתוספתא תניא ד'אינה מקודשת' ... ?


Question: Here it implies that the Maskir is permitted to declare it Hekdesh, whilst the Tosefta specifically states that it is not Mekudeshes'? ...

וזה לשון תוספתא 'השוכר שדה מחבירו ועמד השוכר והשכירה לאחר- רשאי בעל הבית שיאמר לו "אין לי חשבון עם כל אדם אלא עמך" ...


Tosefta: 'If someone who hires a field from his friend, and rents it out to a third party, the owner can say to him "I won't have dealings with anyone else but you" ...

עמד בעל הבית ומכרה- מחשבין עם בעל הבית; עמד בעל הבית והקדישה -אינה מקודשת עד שתחזור לרשותו ...


Tosefta: Should the owner get up and sell it - they (the hirer and the purchaser) only reckon with the owner (See Avodah Berurah) - and if he declares it Hekdesh, it is not Hekdesh until it is returned to him.

אבל מה שנהנה ממנו, הרי זה מקודשת.


Tosefta: But whatever he benefits from it, is Hekdesh (i.e. he must pay Hekdesh).

עמד השוכר והקדישה, הרי זה מקודשת עד שתצא מרשותו, ומעלה שכר להקדש' -עד כאן לשון התוספתא


Tosefta: If the hirer is Makdish it, it is Hekdesh until it leaves his domain, and he must pay Hekdesh the rental (until here is the wording of the Tosefta).

וי"ל, דהא דתניא בתוספתא דאין המשכיר יכול להקדיש, היינו כשהקדים לו שכרו, והכא מיירי בשלא הקדים שכרו.


Answer: When the Tosefta rules that the Maskir cannot be Makdish it, it speaks where the hirer already paid the rental up front; whereas here it is speaking where he has not yet paid.

וה"נ איתא בירושלמי דמקום שנהגו- 'המשכיר בית לחבירו ועמד והקדיש, הרי זו מקודשת; אימתי בזמן שלא הקדים לו שכרו, אבל הקדים לו שכרו, הרי זה דר בו חנם .'


Support: And so it says in the Yerushalmi (Pesachim, Perek 4) 'Someone who rents a house to his friend, and then declares it Hekdesh, the Hekdesh is effective - provided the hirer has not yet paid the rental; but if he has, he may live in the house free of charge'.



תוס' ד"ה הכי גרסינן כיון דמעל נפיק ליה שכר לחולין

(Summary: Tosfos disagrees with Rashi's explanation and elaborates.)

וכן הוא ברוב ספרים ...


Text: The is the text in the majority of Sefarim.

וה"פ 'כיון דמעל .. - 'כלומר שכר הבית נפיק לחולין ...


Authentic Explanation: And it means 'Since he is Mo'el' - the rental for the house goes out to Chulin ...

שהרי חבירו השכיר את הבית והוא לא ידע, ומעל כשדר בו, ונפיק ליה השכר בתורת מעילה .


Reason: Since his friend rented him the house without knowing (that it is Hekdesh), he is Mo'el when he lives in it, and the rental goes out to Chulin via Me'ilah.

אבל אין לפרש כיון שמעל נפיק הבית לחולין, וכפרש"י.


Refuted Explanation: But one cannot explain that, seeing as he is Mo'el, the house goes out to Chulin, like Rashi does.

וקשה מההיא דתניא בתוספתא דמעילה (פ"ב) 'בקע בקרדום של הקדש, ובא חבירו ובקע בו ובא חבירו ובקע בו, כולם מעלו' ...


Authentic Explanation (cont.): There is now a Kashya from the Tosefta in Me'ilah (Perek 2) - 'If one chopped with an axe belonging to Hekdesh, and his friend then comes and chops with it, and his friend ... , they are all Mo'el' ...

ובשילהי פרק הנהנה (מעילה יט:) תנן 'אין מועל אחר מועל בקדשים אלא בבהמה וכלי שרת' ...


Authentic Explanation (cont.): And in Perek ha'Neheneh (Me'ilah, Daf 19b) the Mishnah rules that 'There is no Mo'el achar Mo'el by Kodshim except for by animals and K'lei Shareis ...

היינו דקדושת הגוף לא מתחלל ע"י מעילה כמו קדושת דמים ...


Authentic Explanation (cont.): Meaning that Kedushas ha'Guf does not go out to Chulin via Me'ilah like Kedushas Damim ...

וקרדום לאו היינו כלי שרת אלא קדושת דמים הוא


Authentic Explanation (concl.): And an axe is not considered a K'li Shareis but Kedushas ha'Guf ...

ולא יחשב ככלי שרת -מטעם שמביא אחרים לידי קדושת הגוף, הוא עצמו לא כל שכן שיבא לידי קדושת הגוף.


Reason: The reason that it is not considered a K'li Shareis due to the fact that if it brings others to Kedushas ha'Guf, how much more so should it bring itself to Kedushas ha'Guf (See Avodah Berurah).

דמהאי טעמא חשבינן שאר כלי שרת קדושת הגוף.


Reason (cont.): Because that is the reason that other K'lei Shareis are considered Kedushas ha'Guf.



תוס' ד"ה היכי דייר בו במעילה קאי

(Summary: Tosfos clarifies the Kashya and reconciles it with the Gemar.)a in Me'ilah

ואע"פ שלא פגם, מעל ...


Clarification: Even though he did not spoil it, he is Mo'el ...

כדתנן [ר"פ הנהנה] (דף יח.) 'הנהנה מן ההקדש ש"פ, אע"פ שלא פגם, מעל' .


Source: As the Mishnah states at the beginning of Perek ha'Neheneh (Daf 18a) 'ha'Neheneh min ha'Hekdesh, Shaveh P'rutah, Af-al-Pi she'Lo Pagam, Ma'al'.

ואע"ג ד'אין מועלין במחובר לקרקע' ...


Implied Question: And even though 'What is attached to the ground is not subject to Me'ilah' ...

כדאיתא במס' מעילה פרק הנהנה מן ההקדש (שם:) ...


Source: As the Gemara states in Perek ha'Neheneh min ha'Hekdesh (Ibid. Amud Beis) ...

צ"ל הך סוגיא דהכא אתיא כרב דאמר 'תלשו ולבסוף חברו הוי תלוש' ...


Answer: We will have to say that this Sugya goes according to Rav, who holds that 'What is initially detached and is subsequently attached is considered detached' ...

כדאמר 'המשתחוה לבית אסרו' .


Source: As he says (in Me'ilah 20a) 'Someone who prostrates himself to a house renders it forbidden'.

ובפרק הנהנה (דף כ. ושם) נמי מייתי לה לההיא דרב דאמר התם 'וכיון דבני להו מיהא מעל - לימא מסייע ליה לרב'?


Support: And in Perek ha'Neheneh too, (Daf 20a & 20b) the Gemara cites the Din of Rav, when it says 'When he builds them however, he is Mo'el, and suggests that it is a support for Rav?'

ואע"ג דדחי ,דחויא בעלמא הוא.


Conclusion: And even though the Gemara pushes it off, it is merely a Dichuy.




תוס' ד"ה אמר לך שמואל כי תניא ההיא בשעת כפרה

(Summary: Tosfos rejects a suggested answer.)

(וברייתא מיירי בשעת הפרשה) וא"ת, מנלן להאי מתרץ דפליג שמואל א'דעולא ?לוקמא למילתיה דשמואל בשעת כפרה, ובריית' מיירי בשעת הפרשה, ולא פליג א'דעולא?


Question: How does the Metaretz know that Shmuel argues with Ula? Why does he not establish Shmuel at the time of Kaparah, and the Beraisa speaks at the time of Hafrashah (separation), in which case he will not argue with Ula?

וי"ל, דסבירא ליה דשמואל מיירי בשעת הפרשה ...


Answer: He holds that Shmuel is speaking at the time of Hafrashah ...

דקאי א'מתני' דמשמע דמיירי בשעת הפרשה ...


Reason: Because he is referring to the Mishnah, which is speaking about the time of Hafrashah ...

מדקאמר 'חייבי עולות אין ממשכנין אותן- ' שזהו בשעת הפרשה.


Proof: Since the Tana says 'Chayvei Olos Ein Memashk'nin Osan' - which refers to the time of the Hafrashah.



תוס' ד"ה מאי בשעת הפרשה דקאמר שמואל אף בשעת הפרשה

(Summary: Tosfos clarifies the opinions of Shmuel and Ula.)

וא"ת, מ"מ הא פליג, דלשמואל צריכה דעת אף בשעת הפרשה, וכ"ש בשעת כפרה, ולעולא צריכה בשעת כפרה דווקא ולא בשעת הפרשה?


Question: He nevertheless argues, seeing as according to him, it requires knowledge even at the time of Hafrashah, and all the more ar the time of Kaparah, whereas accorcing to Ula, it only needs knowledge at the time of Kaparah, but not at the time of Hafrashah?

וי"ל, דמ"מ דבכה"ג דפליגי השתא לא הוו פליגי.


Answer: Nonetheless, in the manner that they are currently arguing (i.e. at the time of Kaparah) they would no longer argue.

ונראה לר"י טעמא דשמואל ועולא דהא דאמר שמואל 'עולה ושלמים צריכין דעת בשעת הפרשה' -משום דלא ניחא ליה לאיניש להתכפר במילתא דלא דידיה...


Clarification (Shmuel): The Ri explains the reasoning of Shmuel and Ula as follows: That Shmuel holds that Olah ans Shelamim require knowledge at the time of Hafrashah - because a person doesn't like to be 'atoned for' with something that is not his ...

אבל בשעת כפרה אינו צריך, דמשום סמיכה אין צריך לדעתו ,כיון דאינם באים לכפר על חטאו...


Clarification (Shmuel [cont.]): But it is not necessary at the time of Kaparah, since Semichah need not be performed with his knowledge, seeing as they do not come to atone for his sin (Refer to Gilyon) ...

אבל חטאת ואשם, שהם באים על חטא -וצריכין להתוודות [בשעת] סמיכה, בעינן [דעת] בשעת כפרה.


Clarification (Shmuel [concl.]): Whereas Chatas and Asham, which do - and which need his confession whilst Semichah is being performed, require his knowledge at the time of Kaparah.

ועולא סבירא ליה דאפילו בעולה ושלמים רוצה לקיים מצות סמיכה; הלכך בעינן דעתו בשעת כפרה...


Clarification (Ula): Ula, on the other hand, holds that even by Olah and Shelamim, he wants to fulfill the Mitzvah of Semichah; Consequently, his knowledge is required even at the time of Kaparah ...

אבל בשעת הפרשה לא בעינן דעת אלא בחטאת- משום דלא ניחא ליה לאינש לכפרה במילתא דלאו דידיה ...


Clarification (Ula [cont.]): But at the time of Hafrashah, it is only by a Chatas (and Asham) that his knowledge is required - since a person does not like being atoned for with something that is not his ...

אבל עולה ושלמים דלא לכפרה קאתי כולי האי, אינו צריך דעת בשעת הפרשה, וקדושים הם.


Clarification (Ula [concl.]): Whereas Olah and Shelamim, which do not come to atone to the same extent (See Avodah Berurah), do not need his knowledge at the time of Hafrashah, and they are nevertheless Kadosh.



תוס' ד"ה האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא

(Summary: Tosfos cites a Halachah that results from this ruling.)

(פסק) לפיכך נהגו העולם לבטל כל מודעי, ומודעי דאתו מגו מודעי בשעת כתיבת הגט ובשעת הנתינה...


Halachah: Consequently, it is customary to negate (See Avodah Berurah) all declarations and declarations of declarations at the time of the writing of the Get and at the time that it is handed over ...

דחיישינן שמא בטל אותו.


Reason: For fear that he may have cancelled it (the Get).



תוס' ד"ה שום היתומים ל' יום

(Summary: Tosfos explains why the Tana specifies 'Yesomim'.)

וא"ת, אמאי נקט יתומים, אפי' כ"ע נמי, אם באו בית דין לירד בנכסיהן כדי לפרוע לאשה כתובתה או חובו לב"ח, צריך שומת ב"ד ל' יום? ...


Question: Why does he mention Yesomim, when, anyone whose property Beis-Din come to claim in order to pay a woman's Kesubah or a creditor his debt, requires the assessment of Beis-Din for thirty days? ...

כדאיתא בפ' המפקיד (ב"מ לה:) 'מאימת אכיל פירי? מכי שלמי יומי אכרזתא' ...


Source: As the Gemara states in Perek ha'Mafkid (Bava Metzi'a, Daf 35b) 'From when can he (the creditor) eat the fruit? From when the days of announcing have terminated'

אלמא לכל אדם שבא לירד לנכסיהן צריכי שומת ב"ד... ?


Source (cont.): So we see that anybody whose property Beis-Din come to claim require their assessment?

א"כ, אמאי נקט יתומים?


Question (cont.): In that case, why mention Yesomim?

וי"ל, דתנא יתומים לרבותא -דמהו דתימא דליהוי יתומים כהקדש ולבעי שומת בית דין ס' יום...


Answer: The Tana mentions Yesomim to teach us a Chidush - because we would otherwise have thought that Yesomim are like Hekdesh, and that they therefore require an assessment by Beis-Din of sixty days ..

קמ"ל דשוין לכל אדם.


Answer (cont.): So it teaches us that they are like everybody else.



תוס' ד"ה בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסת פועלים

(Summary: Tosfos clarifies the statement and refutes Rashi's explanation.)

פירוש בשעת הוצאת פועלים ממלאכתן ובשעת הכנסתן למלאכה.


Clarification: This means when the workers leave work and when they go out to work , respectively.

ואין זו סדר המשנה דנקט 'בבקר ובערב' -ורב יהודה מפרש 'ערב' תחילה ואחר כך 'בקר' .


Implied Question: This is not the order of the Mishnah, which says 'in the morning and in the evening - since Rav first explains 'the evening' and then 'the morning' ...

וי"ל, משום דכן הסדר ...


Answer: This is because that is the actual order of things ...

לפי שאינו רוצה לבטל ממלאכתו, לפיכך אין דרך למימר להו 'סיירוה ניהלי' אלא בערב ...


Reason: Seeing as, since he (the employer) does not want to stop them from working, he will not ask them to check out the field until the evening ...

דאם לא כן, למה להמתין עד הערב ונשאליה להו מה ראו -הא כל היום יש לו רשות לשיוליה...


proof: Otherwise, why wait until the evening to ask them what they saw - when he is able to ask them throughout the day?

לפיכך הוצרכו לרב יהודה לפרש כן שבשעת יציאה ממלאכתן אמר להו 'סיירוה ניהלי' ,שאז אין מבטלין ממלאכתם...


Answer (cont.): Therefore, Rav Yehudah finds it necessary to explain that it is when they leave work that he instructs them to check it out, because then he does not stop them from working ...

ולמחרת כשנזכר מה דאמר להו לאורתא, אזיל לשאול.


Answer (concl.): And the following morning, when he remembers his instructions of the previous evening, he asks them (what they saw).

ומש"ה אין לפרש איפכא ' -בשעת הוצאת הפועלים' -מביתם ונכנסין במלאכתן; ו'בשעת הכנסתן' -בביתם ,ויוצאין ממלאכתן...


Refuted Explanation: And that explains why we cannot explain the other way round - 'be'Sha'as Hotza'as ha'Po'alim' - from their houses on their way to work; and 'be'Sha'as Hachnasan' - when they arrive home after they have left work ...

לפי דאין דרך לעשות כן, כדפירשנו.


Refutation #1: Because it is not the way it is done, as Tosfos explains.

ועוד, דאין ליישב לשון הספר על זה.


Refutation #2: Moreover, it does not go with the Lashon (See Avodah Berurah).

בתוספות האריכו הרבה בזה, והביאו ההיא דריש השוכר את הפועלים (ב"מ פג. ושם:) 'ריש לקיש אמר "פועל בכניסתו משלו וביציאתו משל בעל הבית .' "


Gilyon (See Shitah Mekubetzes 16): Tosfos is very lengthy on this point, and they cite the Gemara at the beginning of ha'Socher es ha'Po'alim (Bava Metzi'a, Daf 83a & 83b), where Resh Lakish says that 'A worker goes to work in his time, and leaves in the time of his employer' (See Avodah Berurah).



תוס' ד"ה כך היא יפה

(Summary: Tosfos clarifies the statement and qualifies it.)

להוצאת תבואה ופירות כך וכך היא שומא בכך וכך דמים.


Clarification: How much produce and fruit it produces annually and how much it is worth.

ואם המלוה רוצה לעכב בכך ששמו ב"ד, אין צריך להכריז, אלא אוקימנא ליה ביד המלוה מיד.


Qualification: If however, the creditor is willing to settle for the Beis-Din's assessment, it is no longer necessary to announce it, and one gives it to him immediately.